כל סוף הוא התחלה חדשה

 

יום אחד במארס, במרכז הכנסים של מכון ויצמן למדע, במרכז המבקרים ועל במת אולם ויקס, ניתן היה לראות כמה עשרות אנשים מכל הגילים מתגלגלים על הרצפה, קמים ומתפתלים או מתנועעים לצלילי מוסיקה. היו אלה משתתפי סדנה ראשונה מסוגה בארץ, "חקר החיבור בין התנועה למדע", שהפגישה מדענים וסטודנטים מהמכון עם רקדנים מקצועיים ועם סטודנטים למחול מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

 

לכאורה, שני התחומים, התנועה והמדע, רחוקים שנות אור זה מזה. התנועה והמחול נותנים ביטוי ליכולות הפיסיות של האדם, ליופיו ולרב-גוניותו של גופו, לעומת המדע, המסתמך על פי רוב על יכולות שכליות. אולם, בסדנה, אשר שילבה הרצאות עם שיעורים חווייתיים, התברר כי קיימים קווי דמיון מפתיעים בין העיסוק בתנועה לבין העיסוק במדע - גם רקדנים וגם מדענים מוּנעים על-ידי הכמיהה האנושית כל כך להבין את עולמנו, ונדרשים לפעול ביצירתיות מְרבּית, כל אחד בדרכו שלו, על מנת לומר דבר מה חדש על החיים.

 

פרופ' איתן גרוס, שאירגן את הסדנה יחד עם שירי טל ושחר בנימיני, אומר: "כדי לענות על השאלות הגדולות של המדע, למשל, כיצד פועלת מחלת הסרטן, חייבים להיות יצירתיים. לא נגיע רחוק אם כל המדענים יבצעו את המחקר שלהם באותה דרך. אנחנו חייבים להפעיל את הדמיון ולחפש כיווני מחקר חדשניים ומקוריים".

 

סוגיית היצירתיות, המטרידה יוצרים מכל הסוגים מאז ומתמיד, נבחנה בסדנה תוך כדי הצצה הדדית של הרקדנים והמדענים אלה לתחומי עיסוקם של אלה. מה הם בעצם מקורות היצירתיות וכיצד ניתן להעצים אותם? האם צריך המדען מדי פעם לוותר על הגישה ה"רצינית" האנליטית ולתת דרור לפן ה"שטותניקי" של אישיותו? על הצורך לבטא את הפן הילדי והסקרן הזה בתהליך היצירה דיבר הרקדן והכוריאוגרף שחר בנימיני, שנשא הרצאה יחד עם הרקדנית שני גרפינקל. לאחר מכן, בשיעור מעשי, ביקשו בנימיני וגרפינקל לעורר את סקרנותם של המשתתפים באמצעות הפניית תשומת ליבם לגופם בזמן ריקוד. בדומה לקורס החדש במדרשת פיינברג, "בין תנועה למדע", שלימדו בנימיני וגרפינקל באחרונה במכון, גם כאן נדרשו המשתתפים לבחון לעומק תנועות מוכרות במבט רענן, לפרק אותן למרכיבים, לבדוק את מגבלותיהן ואת האופנים השונים ליצור אותן – פעולות דומות לאלה שמבצע מדען המחפש פתרונות חדשים לבעיות מדעיות ישנות.