חיה את החלום

ד"ר סומה גוש, פוסט-דוקטורנטית במעבדתו של פרופ' יוסף ירדן במחלקה לבקרה ביולוגית, הגיעה למכון לפני כשלוש שנים מניו דלהי. השלווה והיופי בקמפוס של מכון ויצמן למדע מאפשרים לה, לדבריה, להגשים חלום ולהתמסר למחקר מדעי באופן טוטאלי. לשם כך היא מוכנה לעבוד גם שישה ימים בשבוע, ואף להיות רחוקה מבני משפחתה ומבעלה שנשאר בניו דלהי. במכון היא פגשה סטודנטים רבים מחלקים שונים של הודו, כך שמיד הרגישה בבית. הם חוגגים יחד את כל החגים ההודיים, ורבים מחבריהם הישראלים מצטרפים לחגיגות. במעבדה מדברים אנגלית אמנם, אבל כשהיא עובדת לצד סטודנטים אחרים מהודו, קורה שימים שלמים היא מדברת הינדית.

"עבודת המחקר שלי עוסקת באימונותרפיה שהפכה לשיטת טיפול מובילה בסוגים שונים של סרטן", מסבירה סומה. "אנחנו עוסקים בגיבוש אסטרטגיות למניעת העמידות שמפתחים חלק מהחולים בסרטן הריאות לתרופות אימונולוגיות נגד סרטן. אני מתמקדת בחלבון שבמקרים רבים נמצא בכמות גדולה מהרגיל על-גבי תאים סרטניים – ועשוי לגרום לגידולים מסוימים להיות עמידים לטיפול או להיות אגרסיביים יותר".

לאחר שסיימה בהצטיינות את עבודת הדוקטורט שלה בתחום קרינה ואונקולוגיה במכון לרפואה גרעינית ולמדעים בניו דלהי, החלה לעבוד בחברת תרופות מובילה כיועצת אונקולוגית ועסקה באסטרטגיה של פיתוח תרופות ושיווקן. "הצלחתי בעבודה", היא מספרת, "אבל הרגשתי שזה לא בשבילי, שאני רוצה לחזור למחקר מדעי. אחרי שנתיים בחברה התחלתי לחפש מעבדה שבה אוכל לקבל משרת פוסט-דוקטורט. כתבתי להרבה חוקרים בתחום שבו התעניינתי".

אחד מהם היה פרופ' יוסף (יוסי) ירדן. "בהתחלה לא שמתי לב שהוא מישראל. הוא ענה לי די מהר, והציע לי לבוא לביקור במעבדה. האווירה במעבדה הייתה נהדרת. פגשתי אנשים ממקומות שונים בעולם וגם מהודו. עבודת המחקר במעבדה עניינה אותי מאוד, ועל אף שהייתי מחוץ לעולם הזה למשך תקופה, הצורך לעסוק במחקר מדעי לא עזב אותי. יוסי לקח כמה ימים כדי לשוחח גם עם חברי המעבדה, ולבסוף התשובה הייתה חיובית. כולם החליטו פה אחד שאוכל להצטרף.

"הגעתי לארץ ביום שישי, ערב יום כיפור, הכל היה סגור והיה שקט מוחלט. זה היה שוק תרבותי עבורי. בימים הראשונים אכלתי אוכל שהבאתי מהודו, כפי שחברים המליצו לי לעשות, ובמוצאי החג קיבלתי מייל שנפגשים ביום ראשון, וגם זה נראה לי מוזר כי עדיין לא ידעתי שיום ראשון זה יום עבודה רגיל כאן"

"מיד שלחתי את הצעת הפרויקט שעליו רציתי לעבוד וקיבלתי מלגת דיקן ממדרשת פיינברג לפוסט-דוקטורט. כל זה קרה בתוך כמה חודשים מהיום שפניתי ליוסי, ולאחר שלושה חודשים כבר פרקתי את המזוודות שלי במכון. תשובות ממקומות אחרים הגיעו טיפין טיפין, אבל זה היה מאוחר מדי.  

"הגעתי לארץ ביום שישי, ערב יום כיפור, הכל היה סגור והיה שקט מוחלט. זה היה שוק תרבותי עבורי. בימים הראשונים אכלתי אוכל שהבאתי מהודו, כפי שחברים המליצו לי לעשות, ובמוצאי החג קיבלתי מיוסי מייל שנפגשים ביום ראשון, וגם זה נראה לי מוזר כי עדיין לא ידעתי שיום ראשון זה יום עבודה רגיל כאן. קבלת הפנים במעבדה הייתה חמה, ומאז הכל נהדר. אחד מחברי המעבדה אפילו עשה לי סיור בשוק של רחובות והראה לי איפה אפשר לקנות מצרכים כדי שאוכל לבשל את האוכל שאני אוהבת".

כשהודיעה לבני משפחתה שהיא מתכננת לנסוע לישראל, בעלה שעובד בניו דלהי כיועץ במשרד פטנטים תמך ברעיון, ולמרות הקושי הם מצליחים להיפגש כמה פעמים בשנה. גם אביה תמך ברעיון בהתלהבות. ככימאי שעבד במשרד המדע של ממשלת הודו ושיתף בעבר פעולה עם מכון ויצמן למדע, אמר לה: "אם יש לך אפשרות לנסוע לשם, זה מקום מצוין, אל תהססי". לעומת זאת, אִמָּהּ קצת חששה, אבל כשהגיעה לביקור התאהבה במקום ורצתה לבוא שוב.

"העבודה עם פרופ' ירדן היא חוויה מיוחדת במינה", היא מספרת. הוא מתחיל לעבוד כל יום ב-07:00 ומסיים אחרי 19:00. לפעמים מקבלים ממנו מיילים גם ב-23:00 עם הערות בונות וחשובות. אולי נראה שהוא דורש הרבה מהסטודנטים שלו, אבל הדרישות הגבוהות עוזרות לכל אחד מאתנו להגיע לתוצאות טובות יותר ולפתח את הקריירה המדעית – כאן או בכל מכון מחקר יוקרתי בעולם. האווירה שהוא יצר במעבדה חיובית מאוד, והוא תמיד מעביר את המסרים שלו בשקט ובהיגיון. כל זה לא אומר שאנחנו לא נהנים – אנחנו צוחקים הרבה במעבדה. גם שרה לביא, מנהלת המעבדה, תמיד מוכנה להקשיב, לעזור ולפתור בעיות. חברי המעבדה שלנו מאוד פתוחים אחד לשני, תומכים ועוזרים; עובדים יחד לקראת מטרה משותפת".

חוץ מתחביב הבישול שלה, סומה חובבת מוסיקה הודית קלאסית וקולנוע, והיא מעריצה מושבעת של גיבורי-על. אחד הדברים שהיא מתגעגעת אליהם הוא נהיגה במכונית. בין המחקר השוטף שלה, וכתיבת המאמר המסכם את המחקר שלה במעבדתו של פרופ' ירדן, סומה מהרהרת בחזרתה הקרבה להודו. בעוד כמה שבועות היא תשוב לחיק בעלה ומשפחתה. "מה שלא יהיה", היא אומרת, "העיסוק במחקר מדעי ימשיך לשחק תפקיד מרכזי בחיי".