בעל הזיקה

בבוקר שרבי בשנות ה-50 המאוחרות ניסתה אם לשכנע את בנה, סרבן בית-ספר קולני ומושבע, ללכת ללימודים. היא הצביעה על צעיר מיוזע רכוב על אופניים ואמרה: "אם לא תלך לבית-הספר, תהיה כמוהו". לו רק ידעה שרוכב האופניים הוא מאיר וילצ'ק, סטודנט לכימיה ולפיסיקה באוניברסיטת בר-אילן, החוזר מעבודתו הלילית כמחלק עיתונים, ומי שעתיד להמציא בתוך שנים מעטות את "כרומטוגרפיית הזיקה" – שיטה פורצת דרך להפרדת חומרים ביולוגיים שתחולל מהפכה במדע ובתעשייה.

מאיר נולד ב-1935 בפולין בעיירה אוסטרוב מזובייצקה לאביו אליעזר, רב קהילה בוורשה, ולאמו רחל, עקרת בית בעלת ידי זהב שהצטיינה במלאכות רבות. ב-1939, בהיותו בן ארבע, כבשו הגרמנים את העיירה. האם עם ילדיה, מאיר ואחותו הגדולה שרה, חצו את הגבול לצד הרוסי, שם נשלחו בקרונות בקר למחנה עבודה בסיביר. בשנת 1949 , מקץ עשור של נדודים בתנאי רעב ומחלות, שבמהלכם הציל הילד מאיר את אמו לא פעם, עלו השלושה לישראל באונייה "גלילה" שעגנה בנמל חיפה. עם הגעתם ארצה הועברו למעברה ברחובות (כיום שכונת אושיות), ושם גילו לראשונה שאבי המשפחה נספה בשואה.

ברחובות החל מאיר בן ה-14, לראשונה בחייו, ללמוד במסגרת מסודרת. בתוך שנה, תוך שהוא קופץ כיתות במהירות ועובד בערבים ובחופשות בבנייה, סיים את חוק לימודיו בבית-הספר העממי- דתי "תחכמוני". בשל מצבה הכלכלי של המשפחה נבצר ממנו להמשיך את לימודיו בפנימייה בכפר הרא"ה או בתיכון הדתי צייטלין בתל-אביב, כשאר חבריו לכיתה, והוא פנה לתיכון הכללי ברחובות שהיה התיכון היחיד בעיר באותן השנים. ציוניו השביעו רצון, אך המנהל התנה את קבלתו בכך שיחבוש כיפה בשיעורי תנ"ך בלבד. מאיר סירב להיפרד מכיסוי הראש והתריס בפניו: "אדוני, דע לך שבזה הרגע הקמת בית-ספר תיכון דתי ברחובות".

מאיר חזר למנהל בית-הספר תחכמוני, הרב אליהו חניאל, וסיפר את סיפורו. בתחכמוני הבטיחו לו שאם יגייס עשרה תלמידים, הם יסבו את מטבח בית-הספר לכיתת לימוד. מאיר נסע על אופניו מראשון-לציון ועד גדרה ותלה מודעות שכתב במו ידיו; הגיעו 12 תלמידים. המורים מתחכמוני התנדבו ללמד את המקצועות ההומאניים – ואת המקצועות הריאליים לימדו סטודנטים מהפקולטה לחקלאות שמאיר עצמו גייס (ואף שילם את שכרם באמצעות גביית עשר לירות לחודש שכר לימוד מכל תלמיד). כך ייסד הנער וילצ'ק את בית-הספר התיכון הדתי ברחובות. בשנת 2000 , כשמלאו לבית-הספר 50 שנה, זכה על פועלו זה בתואר יקיר העיר רחובות.

לבחירה בלימודי הכימיה תרמו חוויותיו כנער במקום עבודתה של אחותו – מפעל ""פרי תנובה". מאיר התרשם מהכימאי שעבד שם – ספון לבדו במעבדה תוך שהוא נהנה ממיצי פרי ללא הגבלה. הוא סבר שמקצוע זה עשוי להתאים לו במיוחד

על-אף הצלחתו בלימודים, דרכו של מאיר ללימודים אקדמיים לא הייתה סלולה. המצב הכלכלי המשפחתי חייב אותו לשים בראש מעייניו את ענייני הפרנסה. לפני גיוסו לחיל האוויר עבד חצי שנה ב"סולל בונה" כברזלן, ועם שחרורו ניסה להתקבל למשרת דוור ב"דואר ישראל". רק משזה לא צלח בידו, בחר מאיר לצאת ללימודי כימיה. לבחירה זו תרמו חוויותיו כנער שנהג לבקר את אחותו במקום עבודתה – מפעל "פרי תנובה" לייצור שימורי פירות ותרכיזים. מאיר התרשם מהכימאי שעבד שם, לרוב לבדו, ספון במעבדתו – תוך שהוא נהנה ממיצי פרי ללא הגבלה. הוא סבר שמקצוע זה עשוי להתאים לו במיוחד, שכן לא נדרש מגע רב עם אנשים – ולכן ביישנותו והעובדה שהרבה להסמיק, לא יהוו מכשול. 

בדומה ללימודיו החלוציים בתיכון הדתי שהקים בכוחות עצמו, גם לימודי התואר הראשון של מאיר היו במוסד חדש בעל זיקה דתית שתאריו עדיין לא היו מוכרים באותן השנים – אוניברסיטת בר-אילן. למעשה, מאיר היה סטודנט מספר 4 של בר-אילן, שעקב הישגיו העניקה לו מלגת לימודים, מקום מגורים וארוחה אחת ביום. במהלך לימודיו עבד בחלוקת העיתון "למרחב", אך גם מצא זמן לבלות ואף לכהן כיו"ר אגודת הסטודנטים, כסגן יו"ר ארגון הסטודנטים הארצי וכסגנו של זבולון המר, לימים שר החינוך, במשמרת הצעירה של המפד"ל. עם סיום התואר נשא לאישה את אסתר לבית אדליס, שאותה הכיר במהלך הלימודים.

מאיר רצה להמשיך ללימודי תואר שני, אך בבר-אילן לא הציעו עדיין תארים מתקדמים. גרוע מכך, המוסדות האקדמיים האחרים בישראל לא הכירו בתואר מבר-אילן ודרשו ממאיר לימודי השלמה. מאיר הנחוש לא הסכים לכך. מרצה בבר-אילן, שהיה תלמיד דוקטורט במכון ויצמן, ד"ר צבי שדה, הציע לו לנסות להתקבל למשרת לבורנט במחלקה לביופיסיקה במכון. המראיינים למשרה, הפרופסורים אברהם פצ'ורניק ואפרים קציר, קיבלו את מאיר לעבודה ללא היסוס.

בחירתם הוכיחה את עצמה: הלבורנט הצעיר עשה חיל, ופרופ' קציר לחץ עליו להמשיך בלימודיו. פרופ' ארנסט ברגמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים ניאות לקבלו ללימודי תואר שני, אך האוניברסיטה עצמה עמדה בסירובה. בעקבות אירועים אלה ואחרים עודד פרופ' קציר את הקמת מדרשת פיינברג, הזרוע האקדמית של מכון ויצמן למדע מאז עד היום.

מאיר עצמו היה בוגר המחזור הראשון של המדרשה במסלול ישיר לדוקטורט בהנחיית פצ'ורניק וקציר.

לאחר הדוקטורט יצא למחקר בתר-דוקטוריאלי אצל פרופ' כריסטיאן אנפינסן, לימים חתן פרס נובל לכימיה, במכונים הלאומיים לבריאות של ארצות- הברית (NIH). בתסכולו מהזמן הרב שנדרש כדי להפריד ולבודד חלבון – חודשים ארוכים ולעתים שנים – המציא מאיר בזמן שהותו בארצות- הברית תהליך מהפכני המאפשר לבודד חומרים ביולוגיים בתוך שעות ספורות. לשם המחשת גודל המהפכה, אם בעבר קבוצה של חמישה מדענים שקדה במשך 25 שנים על בידוד אריתרופויאטין – הורמון המעודד יצירת תאי דם אדומים – בשיטה החדשה, שכונתה "כרומטוגרפיית זיקה", אפשר לבודד את ההורמון בתוך ארבע שעות בלבד. 

שיטה זו חוללה מהפכה בבידוד חומרים ביוכימיים וסללה דרכים חדשות בביולוגיה, בביוטכנולוגיה, בכימיה, בננוטכנולוגיה ובתחומים רבים נוספים. היא הובילה לאין-ספור פיתוחים מודרניים במדעי החיים, כמו שבבי די-אן-אי ושבבי חלבונים והייתה לה השפעה עמוקה במיוחד על עולם הרפואה, שכן היא האיצה במידה ניכרת את פיתוחן של כל התרופות העשויות מחלבון. למעשה, שיטה זו נמצאת בשימוש נרחב גם כיום, בין היתר בפיתוח החיסונים נגד נגיף הקורונה וכן חיסונים נגד דלקת ריאות ודלקת קרום המוח שהצילו כבר את חייהם של מיליונים רבים.

עם שובו מאמריקה ב-1968 – ולאחר ניסיון קצר לתרום לפיתוחה של תעשיית ביוטק ישראלית – קיבל מאיר את הצעתו של פרופ' קציר לשוב למכון ויצמן. לאורך שנותיו במכון המשיך מאיר להעמיק בחקר הזיקה בין מולקולות ביולוגיות – התהליך שבו חומרים ביולוגיים מזהים אחד את השני ונקשרים זה לזה. פרופ' וילצ'ק ותלמידו, שהפך ברבות השנים לעמיתו, פרופ' אד באייר, התמקדו בין היתר בקשר הביולוגי האמיץ הנוצר בין חלבון הביצה אבידין והוויטמין ביוטין אשר נצמדים זה לזה בעוצמה שהקנתה להם את התואר "הדבק הביולוגי" החזק ביותר. מחקריהם על מערכת האבידין-ביוטין סיפקו את הבסיס המדעי לאלפי יישומים במגוון רחב של תחומים, החל באבחון מחלות גנטיות, איידס וסוגים שונים של סרטן וכלה בטיפול בזיהום סביבתי וביתר-קרישת דם.

על תרומות נכבדות אלה ואחרות לעולם המדע ולרווחת האדם, זכה פרופ' וילצ'ק בפרסים רבים, ובהם פרס וולף (1987), פרס ישראל (1990) ופרס א.מ.ת (2005). הוא מילא תפקידים בכירים רבים במכון ומחוצה לו והדריך לאורך השנים תלמידי מחקר רבים שאת כולם הוא זוכר בחיבה רבה. מלבד פרופ' באייר, כמה מהבולטים מבין תלמידיו שהמשיכו בעולם האקדמיה הם פרופ' רונן אלון מהמכון ופרופ' נחום זוננברג מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, פרופ' שרה שפיגל מאוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת' ופרופ' יואכים כהן מאוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי.

למאיר ואסתר שלושה ילדים – כולם בוגרי התיכון שהקים במו ידיו – עו"ד אליעזר וילצ'ק, העומד בראש פירמת עורכי דין גדולה בתחום הנדל"ן, הקרימינולוגית ד"ר יעל וילצ'יק אביעד מאוניברסיטת אריאל בשומרון והיועצת החינוכית חגית וילצ'יק. מאיר היה ונותר שומר מסורת. הוא אינו רואה סתירה בין מסורת למדע; סתירה כזו קיימת, לדידו, רק אצל אלה הפוחדים מעולם המדע.