מחולל מציאות: כשמדע וריקוד נפגשים

כשאנשים אומרים לשחר בנימיני שהם לא מבינים מחול, הוא עונה להם שגם הוא לא מבין. זו אמירה מפתיעה מפי כוריאוגרף פורה, יוצא להקת המחול בת שבע, שעוסק בתחום יותר מ-15 שנה. "אין מה להבין", הוא אומר. "ריקוד הוא לא שפה שצריך ללמוד, זה מעל לשפה. זה עמוק יותר ממלים". בנימיני השלים באחרונה את החזרות על "evolve – כשמדע פוגש ריקוד", מופע מחול חדש שיעלה בהופעת בכורה ב-28 ביוני באודיטוריום מיכאל סלע במכון ויצמן למדע. המופע החדש נוצר במסגרת תוכנית שהות אמן (רזידנסי) ראשונה מסוגה בקמפוס המכון בתמיכת מרכז ברגינסקי לשילוב בין מדעי הטבע למדעי הרוח.

החיבור של בנימיני למכון ויצמן ולעולם המדע החל בשנת 2013, כאשר פרופ' איתן גרוס מהמחלקה לבקרה ביולוגית יזם את "תנודע" – קורסי אימפרוביזציה שהוצעו לסטודנטים ולמדענים במטרה לחקור את הקשרים בין תנועה למדע. הצלחת הקורסים והרושם שהותירו בקמפוס הובילו את פרופ' גרוס לנסות לקחת את הניסיון הזה שלב אחד קדימה: הוא פנה לפרופ' צחי פלפל, ראש מרכז ברגינסקי לשילוב בין מדעי הטבע למדעי הרוח, והציע לו להזמין את בנימיני לתוכנית שהות אמן בקמפוס.

פרופ' איתן גרוס: ""העבודה עם שחר והרקדנים גרמה לי לבחון את תנועות המיטוכונדריה. קיוויתי שפרויקט הרזידנסי יגרום גם למדענים אחרים להסתכל אחרת על העבודה שלהם"

במסגרת תוכנית הרזידנסי הוזמן שחר לעבוד על מופע חדש. התוכנית כללה ביקורים במעבדות ושיחות עם מדענים על מחקריהם, כאשר משתתפים מקרב מדעני המכון צופים בחזרות ומשתפים את שחר והרקדנים בתחושותיהם לגבי הריקוד שבו צפו. "אני בדרך כלל מזמין לחזרות אנשים שלא מגיעים מהתחום שלי. פחות מעניין אותי לשמוע אנשים שאוהבים לדבר על מחול מתוך התחום, כי אני לא יוצר בתוך נישה. אני יוצר עבור אנשים ומעניין אותי מה אנשים הרגישו, מה הפרשנות שלהם", אומר בנימיני שהתמודד במהלך שהותו במכון גם עם התפרצות מגפת הקורונה אשר צמצמה במידה רבה את היקף הפעילות המתוכנן. "הקמפוס הוא מקום יפה וקסום. נכנסים לבועה שאין בה זמן ואין בה אוטובוסים, יש רק עצים ושקט. התגובות שקיבלנו מהצופים שהגיעו לחזרות היו סקרניות ומעניינות. הם סיפרו לי מה הם מרגישים לגבי העבודה, מה שעזר לי להבין טוב יותר מה אני רוצה להשיג ממנה".

תנועת ההשכלה

לכאורה, מדובר בעולמות רחוקים מאוד. מדע נתפס כעשייה שכלתנית, הנסמכת על פרוטוקולים מדויקים ומציגה את תוצריה לעולם בשפה מוסכמת, בעוד מחול הוא גופני וחושני, ותוצריו חזותיים ושמיעתיים בעיקרם. אבל בשני המקרים, מדובר בתחומי עיסוק יצירתיים, שמעורבים בהם גילוי עצמי, התמדה ולמידה. "אנחנו דומים בכך שמעניין אותנו ליצור ולספר סיפור. במחול מדובר בגוף שזז בחלל עם רגשות, רצונות, תשוקות, יכולות, קשיים, כאבים. עם כל אלה אני מתמודד דרך תנועה", אומר בנימיני.

פרופ' עפר פינרמן מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות שהשתתף בסדנה של בנימיני לפני חמש שנים, לקח הפעם חלק בתהליך כצופה. "האינטראקציה בין שני הרקדנים תוך כדי ריקוד המחישה לי את הפלא שבמפגש בין שני אנשים. עצם העובדה שבני-אדם מצליחים להתחבר זה לזה מבלי לוותר על המורכבות והשונות הגדולה ביניהם היא מפתיעה", אומר פרופ' פינרמן החוקר התנהגות קבוצתית של נמלים. "פלא כזה שבין זוג אנשים הוא נדיר – בקבוצה גדולה נהיה כבר ממש בלתי אפשרי. במקרה של נמלים, אני חושב שמה שמאפשר להן בכל זאת לתפקד בתוך קבוצות גדולות היא תקשורת פשוטה ותגובות יחסית צפויות. זה מזכיר קצת את חוקי התנועה: הפשטות החד-משמעית של החוקים והיכולת שלנו לנהוג באופן שלא יפתיע את הנהגים האחרים הם אלה ששומרים עלינו בחיים על הכביש".

פרופ' עפר פינרמן: ""האינטראקציה בין שני הרקדנים המחישה לי את הפלא שבמפגש בין שני אנשים. עצם העובדה שבני-אדם מצליחים להתחבר זה לזה מבלי לוותר על המורכבות והשונות הגדולה ביניהם היא מפתיעה"

נעה דהן, פוסט-דוקטורנטית במחלקה לגנטיקה מולקולרית, שהשתתפה באחת החזרות, הייתה מרוכזת בתנועת הרקדנים. "הייתי מופתעת לגלות שתנועה של אדם יכולה להיות כל כך מקוטעת, כמעט פיקסלית", היא נזכרת. "כקהל, אנחנו בדרך כלל מתבוננים ברקדנים מרחוק, ולא רואים איך השרירים נמתחים. תמיד נדמה שיש לנו שיש שליטה מוחלטת בגוף, אבל מקרוב יכולתי לראות שיש משהו שהגוף עצמו מייצר שלא תלוי ברקדנים".

השראה הדדית

"העבודה עם שחר והרקדנים גרמה לי לבחון את תנועות המיטוכונדריה תחת המיקרוסקופ", מתאר פרופ' גרוס כיצד קורסי המחול שיזם בזמנו השפיעו על עבודתו. "קיוויתי שפרויקט הרזידנסי יגרום גם למדענים אחרים להסתכל אחרת על העבודה שלהם – וכן שהחשיפה של שחר והרקדנים לפרויקטים במכון ישפיעו על היצירה שלהם". לדברי פרופ' גרוס, שבצעירותו רקד במסגרות שונות, ההשפעה אינה צפויה ומסקרן לדעת כיצד שיתוף הפעולה יתפתח ומה הוא ייתן לכל אחד מהצדדים.

"למדענים ואמנים יש הרבה מן המשותף", אומר פרופ' פלפל, ראש מרכז ברגינסקי. "הם בונים עולמות חדשים מתוך סקרנות ויצירתיות, אבל לצד החדווה שמעורבת בעשייה, עולות שאלות לגבי ההצדקה הבסיסית לקיום המוצר שלהם, כגון: האם שאלת המחקר/הכתיבה מעניינת מספיק? מהם הקריטריונים לשאלה חשובה – שתהיה חדשנית? מעוררת שיח? מעוררת רגש? בנוסף, מדענים ואמנים חוקרים את העולם ובתוך כך חוקרים גם את עצמם. לבסוף, הם עוסקים בתחומים שבהם רב הנסתר על הגלוי, ולכן צריכים לאמן את עצמם ללמוד להשתמש בלא-ידוע כאבן שואבת ליצירתיות ולהתקדמות. לכן, אנחנו מאמינים שהחיבור בין מדענים לאמנים יכול ליצור השראה עבור שני הצדדים".

להזמנת כרטיסים - לחצו כאן