הילד בן שלושים

 

התוכנית "מתמטיקה בהתכתבות" של מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, ציינה באחרונה 30 שנה להקמתה. בימים ההם, כאשר הדואר היה בא באוטו האדום, היו חוברות "מתמטיקה בהתכתבות" מגיעות מספר פעמים בשנה במעטפות מבוילות. התשובות נכתבו בעיפרון, והוחזרו בדואר לבדיקה במכון ויצמן למדע. כיום נעשית הפעילות באמצעות דואר אלקטרוני, רבי-שיח (צ'אטים), ופורומים אינטרנטיים. ועדיין, הרעיונות המרכזיים נותרו בעינם: עיסוק במתמטיקה בדרך מהנה, מעניינת ומאתגרת, פיתוח חשיבה מתמטית יצירתית, ויחס אישי לכל משתתף.

את הרעיון הגתה בשנת 1981 ד"ר נטע מעוז – שהייתה אז רכזת פרויקטים ביחידה לפעולות נוער וסגניתו של ד"ר משה רשפון, מנהל היחידה, אשר היה שותף פעיל בהקמת התוכנית. השניים גייסו את רוחמה אבן (שהתקדמה מאז לדרגת פרופ', ועומדת כיום בראש קבוצת המתמטיקה במחלקה להוראת המדעים), והיא סייעה בהקמת התוכנית וניהלה אותה במשך ארבע שנים. עוד הצטרפו לצוות ד"ר אברהם קריימר, מהמחלקה להוראת המדעים במכון, ואביגדור רוזנטולר, מדריך למתמטיקה שעלה מחבר המדינות, ושניהם היו שותפים לכתיבת החוברות. בהמשך הוחלף צוות הכותבים בתלמידי מחקר מהמחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב.

הנוסחה הוכיחה את עצמה היטב בישראל, ולאחר מספר שנים הובילה ליצירת תוכניות מתמטיקה בהתכתבות למבוגרים, וכן להולדת תוכנית-אחות צעירה ומצליחה: מדע בהתכתבות. ד"ר יוסי אלרן ורעייתו מיכל, שהתחילו את דרכם בתוכנית ככותבים, התאהבו בה מהתרגיל הראשון, והם מנהלים אותה זה למעלה מעשור – כיום במסגרת מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. בתקופה זו נוספו לתוכנית תכנים אינטראקטיביים ו"סיפוריים", ונעשה שימוש בטכנולוגיות חדשות. התוכנית התפשטה ברחבי העולם, והגיעה לקנדה, לאוסטרליה, לרומניה, למקסיקו, לברזיל, לארה"ב, לרוסיה, לדרום קוריאה, לגרמניה, ואף לגאנה, והיא מתורגמת לארבע שפות: עברית, ערבית, אנגלית וספרדית. בסך הכל משתתפים בתוכנית כ-3,000 ילדים ובני נוער, רבים מהם מהמגזר הערבי.