כאשר מורה נכנס לכיתה – הדלת נסגרת. לאורך השיעור, ההתמודדות שלו עם התלמידים היא אישית, נסתרת מהעין, וברוב המקרים כך היא נשארת. כצעד בדרך לדיון פורה על המתרחש בכיתה התקיים באחרונה השיעור הראשון בפרויקט צ.ל.ש. (צילום שיעורים פומביים), בראשות פרופ' בת-שבע אלון ופרופ' אברהם הרכבי, מ
המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע, ובתמיכת הקרן על-שם דניאל שמיר.
דניאל שמיר היה מורה מפורסם למתמטיקה ולפיסיקה, וכתב ספרי לימוד רבים שעליהם התחנכו דורות של תלמידים. בני משפחתו, בשיתוף מכון ויצמן למדע, הקימו את הקרן על-שמו במטרה לתמוך במיזמים המקדמים כיווני פעילות חדשניים של המחלקה להוראת המדעים במכון, שבכוחם להשפיע על מערכת החינוך המתמטי והמדעי בארץ. כיווני פעילות אלה מסתמכים על גישתה של המחלקה, על מומחיותה ועל ניסיונה, ומיועדים להתמודד עם אתגרים בהוראה ובלמידה במאה ה-21. השנה בחרה הקרן לתמוך בהפעלת שיעורים פומביים במתמטיקה ובפיסיקה, ובהמשך תתמוך בפרויקטים נוספים.
במסגרת הפרויקט לימדה אביטל אלבוים-כהן, מורה ותיקה ותלמידת מחקר במחלקה להוראת המדעים, את שיעור המתמטיקה, שבדרך כלל היא מלמדת את תלמידי כיתה י' בבית-הספר על-שם אהרון קציר, על במת אולם "ויקס". האירוע זכה לקהל חי בדמות שורה רחבה של מחנכים וחוקרים פדגוגיים, וצולם בווידאו. לאחר השיעור התקיים דיון.
"המטרה היא לבחון את הסוגיות המתמטיות-פדגוגיות שהשיעור הזה מעלה", אומר פרופ' הרכבי. בין השאלות שעלו בדיון: מה הן האסטרטגיות שעשוי המורה לנקוט במסגרת ההוראה? האם סדר הבעיות המתמטיות שהוצגו בפני התלמידים היה מותאם למטרות? מתי כדאי, ואף צריך, לסטות ממערך השיעור המתוכנן? האם ייתכן וכדאי להרחיב את השימוש במחשב במהלך השיעור, ואם כן – באילו דרכים? "כמורה, יצאתי נשכרת מהתהליך", אומרת אלבוים-כהן. "לא כל יום מזדמנת האפשרות להתבוננות ולקבלת משוב מעמיתים בתחום".
המחלקה להוראת המדעים מתחילה להתכונן לשני השיעורים הפומביים הבאים. השיעור הבא, שיתקיים בנובמבר, יבחן את המשמעויות של מערך שיעור שמתכננים יחד כמה מורים – ולא רק מורה אחד. היעד הוא להפוך את האירוע הייחודי לעניין שבשגרה. "אנחנו נפעל לכך שתיווצר מסורת של שיעורים פומביים", אומר פרופ' הרכבי, "ושהדבר יהיה שגרתי כמו שהוא למשל ביפן. צפייה ודיון בשיעורים פומביים צריכים להיות חלק מההתפתחות המקצועית של המורים".