שלוש

01.06.2015

"הסטודנטים משתפים אותנו בכל – גם בשמחה ובהצלחה, וגם בקושי, לפעמים אפילו לפני שהם משתפים את בני משפחותיהם. השיתוף הזה הוא הדבר הנפלא והממלא בתפקיד שלנו", אומרת מיכל קירי, אחת מרכזות מדרשת פיינברג. גם דליה גרינברג ועדי שימרון, חברותיה לצוות הרכזות, שותפות לתחושותיה, ורואות בתפקידן במדרשה שליחות של ממש – הרבה יותר מעבודה.

דליה, מיכל ועדי, כולן הגיעו לתפקידן במקרה או כעבודה זמנית. היום, לאחר עשר שנים, הן כבר חלק מעמוד השדרה של המדרשה. הן אחראיות למערכת הסיוע שהמכון מעניק לסטודנטים: החל מסידור מערכת השעות והעברת המלגות ועד עזרה בהתאקלמות לסטודנטים מחו"ל. מדובר בתפקיד דינמי ועמוס, אשר מחייב מציאת פתרונות, ולעיתים חשיבה מחוץ לקופסה, ותמיד בקשר הדוק עם הסטודנטים. באחרונה נערך במדרשה תהליך של ארגון מחדש, שבעקבותיו תהיה כל רכזת אחראית לכל היבטי הסיוע לכל הסטודנטים מפקולטה מסוימת. כך יהיה השירות אישי ויעיל יותר.

"הרכזות הן הקול האנושי בסוף המנהרה שדוחף אותך לעשות עוד משהו קטן, ולסיים את התואר", אומר אריאל, סטודנט בפקולטה לכימיה. "זה יכול להיות תהליך נפשי קשה, והן אלה שעוזרות לך לעבור אותו, ואפילו לקבל בסוף חיוך".

הסטודנטים במדרשת פיינברג של המכון אינם משלמים שכר לימוד, ובנוסף נהנים ממלגת קיום. "אין פה ביורוקרטיה – הכל לטובת הסטודנט", אומרת עדי. "תפקידנו הוא לעזור לסטודנטים בכל מה שאפשר, כדי שהם יוכלו להתרכז במדע". ומיכל מבהירה: "זה תקף גם לגבי המועמדים, ולא רק לגבי מי שכבר סטודנט במדרשה".

הסביבה במכון אינטימית, המעבדות קטנות, ויש תחושה של שוויון. "לא צריך לקרוא לאנשים פה 'פרופסור'", אומרת עדי. "הקירבה למדענים ממלאת תפקיד משמעותי בחוויית הלימוד של הסטודנטים, והיא גם מוסיפה עניין רב לתפקיד שלנו".

כשנשאלו מה החלק הכי טוב בעבודה שלהן, מעבר לעזרה לסטודנטים והקשר המיוחד איתם, כולן ענו פה אחד: "יש לנו אחת את השנייה". לדבריהן, החברוּת ביניהן והגיבוי המלא הם הגורמים העיקריים לתמיכה שמקבלים הסטודנטים.

 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם