עצום כמו הקוסמוס, בהיר כמו סופרנובה: אור חדש על כוכבים מתפוצצים

קשה מאוד לדמיין את המרחקים העצומים בקוסמוס, וקשה עוד יותר למדוד אותם. בחלקים הרחוקים של הגלקסיה שלנו, "שביל החלב", ובגלקסיות אחרות, המרחקים אינם ניתנים למדידה ישירה, אלא רק להערכה על סמך רמזים עקיפים.

 

רמזים חשובים ביותר בהקשר זה הן הסופרנובות, כוכבים מתפוצצים הפולטים אור עצום. המרחק של סופרנובה מסוג מסוים, הקרוי Ia, ניתן לחישוב בהתאם לעוצמת האור שלה: ככל שהאור נראה בהיר יותר, כך הפיצוץ קרוב יותר לצופה. הודות לחישובים כאלה, המבוססים על עצמת האור של סופרנובות, גילו אסטרונומים, בין היתר, את אחד הגילויים המרעישים ביותר של השנים האחרונות: היקום שלנו מתרחב בקצב הולך ומתגבר, דבר המצביע על כך שהוא רווי באנרגיה אפלה ומסתורית. מסקנות כאלה מתבססות על ההנחה שכל הסופרנובות מסוג Ia פולטות כמות זהה של אור, אך האם הן אכן זהות?

 

מדענים סבורים שסופרנובות מסוג Ia נולדות כאשר כוכב צפוף הקרוי "ננס לבן" מקבל מאסה נוספת מכוכב שכן, עד שהוא לא יכול יותר "לבלוע" את כל המאסה הזאת – ולכן הוא מתפוצץ. מחקר חדש שהובילו מדענים ממכון ויצמן למדע, אשר התפרסם באחרונה בכתב העת Science, שופך אור על טיבם של כוכבים "תורמי מאסה" כאלה. המחקר נערך על ידי ד"ר אבישי גל-ים והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר אסף שטרנברג מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה במכון, בשיתוף עם מדענים מלמעלה מתריסר מרכזי מחקר בארה"ב, באוסטרליה ובאירופה.

 

המדענים גילו כי כשמדובר בגלקסיות ספיראליות סמוכות, לפחות ברבע מהמקרים, הכוכב ה"תורם", אשר מעביר את המאסה שלו לננס הלבן, הוא ככל הנראה כוכב רגיל בגודל בינוני, הדומה באופן כללי לשמש שלנו. מסקנה זו התקבלה על סמך ניתוח בליעת אור על ידי גז שנפלט בזמן העברת המאסה – בליעה שמאפייניה דומים לאלו של כוכבים כמו השמש.

 

ממצאים אלה מהווים צעד חשוב לקראת זיהוים של כל הכוכבים "תורמי המאסה". המטרה הסופית: לברר האם כל הסופרנובות, בכל מקום ביקום, מתרחשות באותו אופן ופולטות אותן כמויות אור בשלביהן השונים. הבנת מנגנון הפיצוץ של סופרנובות עשויה לשפר במידה ניכרת את יכולתנו למדוד מרחקים בקוסמוס כולו, למפות את צורתו הגיאומטרית של הקוסמוס, ולחזות כיצד ימשיך להתפתח בעתיד.