הינך נמצא כאן

האבולוציה של תפיסת הסכנה

11.05.2011

בעת סכנה, כך אומרים, החושים מתחדדים, והמראות והקולות נחרטים בדייקנות בזיכרון. אבל מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Nature Neuroscience, רומז שלפעמים ההפך הוא נכון: למידה בתנאים שליליים מובילה לתפיסה חדה פחות מהיכולות שלנו במצבים אחרים. הממצאים, המצביעים על נטייה בעלת הגיון שמקורו אולי נטוע בעבר האבולוציוני הרחוק שלנו, עשויים לסייע להסביר מדוע מפתחים אנשים מסוימים תסמונת פוסט-טראומטית או הפרעות חרדה אחרות.

כדי לבדוק את הלמידה במצבים מאיימים, ד"ר רוני פז ותלמידת המחקר ג'ניפר רזניק מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, לימדו מתנדבים כי צלילים מסוימים מובילים לתופעה מטרידה (כמו, לדוגמה, ריח רע), ואילו צלילים אחרים מובילים לתוצאה נעימה, או שאינם מלווים בתוצאה כלל. לאחר מכן, נבדקה יכולת האבחנה של המתנדבים: באיזו מידה הם מסוגלים להבחין בין הצלילים ה"טובים" או ה"רעים", לבין צלילים דומים להם.

בהתאם לציפיות שהתבססו על מחקרים קודמים, יכולתם של המתנדבים להבחין בין צלילים בתנאים נייטרליים או חיוביים, הלכה והשתפרה תוך כדי האימון. לעומת זאת, המדענים גילו כי אחרי החשיפה לגירוי שלילי ומטריד, התוצאות של המתנדבים דווקא הלכו והורעו.

ההבדלים שהפגינו המתנדבים ביכולת האבחנה מצביעים, למעשה, על שינויים בסיסיים בתפיסה. לאחר שלמדו כי גירוי מסוים קשור לחוויה לא נעימה, המתנדבים לא הצליחו להבדיל בינו לבין גירויים דומים, למרות שבתנאים רגילים הם ביצעו את המשימה בהצלחה. במילים אחרות, המתנדבים שקיבלו "משוב דוחה" לא הצליחו להבחין בין שני צלילים דומים, ללא קשר ליכולת ההבחנה הנורמלית שלהם.

ד"ר פז: "אפשר להסביר את התוצאות האלה בהקשר של העבר האבולוציוני שלנו: אם שמעת בעבר נהמה של אריה טורף, יתכן שהישרדותך תלויה בכך שכל רעש דומה ישמע לך זהה, וילחץ על אותם הכפתורים הרגשיים. באופן זה האינסטינקטים שלך יגידו לך לברוח מיד, ולא להתלבט אם הרעש ששמעת זה עתה אכן זהה לנהמה המוכרת מהעבר".
 
ד"ר פז סבור כי העיקרון הזה עשוי להיות מוגבר בקרב אנשים הסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית, ומציין לדוגמה את הפיגוע במגדלי התאומים בניו-יורק. רבים מהעדים להתקפה על המגדלים פיתחו תסמונת פוסט-טראומטית, ועבור חלק גדול מהם, החרדה מתקשרת למראה של בניינים גבוהים. הם יודעים כי אין דמיון אמיתי בין המגדלים ההרוסים לבניין ה"מאיים" עליהם כעת, אבל התפיסה הבסיסית, האינסטינקטיבית יותר, אינה מבחינה בין הבניינים הגבוהים הדומים, ולכן מגיבה בהתאם.

צוות המדענים חוקר כעת את הרעיון הזה לעומקו. הם מקווים, בין היתר, לזהות את האזורים במוח הקובעים את רמות התפיסה השונות. ד"ר פז: "אנו מאמינים שהתעלול הזה של המוח, שהתפתח בעבר כדי לעזור לנו להתגבר על איומים, פועל היום לרעתנו במקרים מסוימים. אנו מקווים כי המחקרים האלה יוכלו לסייע בהבנת היבטים בסיסיים של תפיסה ולמידה רגשית, ואולי גם ישפכו אור על הפרעות חרדה, כמו תסמונת פוסט-טראומטית".

מידע נוסף – ותמונות – אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע 08-934-3856

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם