עושים עתיד

 

המים ­ שבלעדיהם לא ייתכנו חיים ­ מצויים במזרח התיכון במשורה. בתנאי מחסור אלה חשוב במיוחד למצוא דרכים להגברת אספקת המים באזורנו, ולשמירה על איכות המים. מדעני מכון ויצמן למדע מזהים מאגרי מי תהום ומפתחים שיטות לבקרת איכות המים ולטיהורם. במחקר אחד בוחנים מדעני המכון את יעילותה של שיטה חדשה לטיהור מי שופכין באמצעות אנרגיית השמש. מערכת נוספת שפותחה במכון מספקת התראות מוקדמות על זיהום מי תהום, ובכך היא מאפשרת ניטור יעיל של המים. תחום מחקר נוסף נועד לפיתוח חומרים משופרים לזריעת עננים, העשויים להגדיל בעתיד את כמות הגשמים בישראל. מדעני המכון פיתחו גם תהליך לא יקר ולא מזהם של סינון, המשמש לריכוך מים.

 

 

 

 

 

מדעני המכון גילו כי צמחים שמצליחים להכות שורש לחופו של ים המלח אינם יונקים את המים החיוניים להם, מסביבתם המיידית (המכילה מים מלוחים מדי); במקום זאת, הם יונקים רק את מי שטפונות הגשמים שמגיעים מדי פעם ממדרונות הרי יהודה. ממצא זה רומז שהצמחים מסוגלים להבחין בין המים המלוחים (המצויים בסביבתם תמיד) לבין מי השטפונות (המגיעים לסביבתם לעתים), ולינוק באופן ייחודי ובררני רק את מי השטפונות.

 

הדרך שבה הצמחים מזהים את המים הרצויים, בעודם מחוץ לגופם, עדיין אינה מובנת כל צורכה. הבנת התהליך הזה תוכל לאפשר אולי, בעתיד, לפתח צמחים שיתאימו במיוחד לחיים בתנאים קשים, דוגמת אלה הקיימים כיום לחוף ים המלח.

 

 

 

 

 

 

מדעני המכון גילו שבאזורים מוגדרים בערבה קיימות במעבה האדמה "מלכודות" מי תהום, הדומות ל"מלכודות" נפט. לתגלית זו נודעת חשיבות רבה, מכיוון שמי התהום שלכודים ב"מלכודת" גיאולוגית, במעין "בועה" שאין יוצא ממנה ואין בא אליה, לא יזדהמו ולא ייפגעו כתוצאה מזיהומים סביבתיים חמורים וזמניים, כך שהם יוכלו לשמש מאגרי חירום.

 

 

 

כשמים "קשים" (המכילים מינרלים סידניים) זורמים בצינור, מצטברים מלחים ומינרלים על דפנות הצינור, דבר שעלול לגרום לסתימתו. מפעלים תעשייתיים, מפעלי מים עירוניים וגורמים פרטיים מנסים להתגבר על התופעה הזאת באמצעות ציוד לריכוך מים, המרחיק את הסידן מן המים. אלא שהשיטות המקובלות בתחום זה מבוססת על שימוש בחומרים העלולים לפגוע באיכות המים. כדי להתגבר על הבעיה הזאת, פיתחו מדעני המכון שיטת סינון ייחודית המבוססת על לכידת מלחי סידן באופן שאינו כרוך בשיחרור חומרים מזהמים לסביבה.

 

 

מדעני המכון פיתחו שיטה לבחינת תכולתם של מי תהום ומי מאגרים ואגמים. השיטה מבוססת על שימוש בדוגם רב-שכבתי הכולל עשרות (ולעתים מאות) תאים נפרדים, שכל אחד מהם מכוסה בקרום חדיר למחצה. כך דוגם כל תא את הזיהום המצוי בעומק אחר. לאחר ביצוע הדיגום, בודקים החוקרים את החומרים המומסים ומזהים אותם. מערכת זו כבר שימשה לבחינת מגמות של זיהום מים באקוויפרים שונים בישראל ובמקומות נוספים בעולם. יכולתה של המערכת להסתפק בדגימות מים קטנות יחסית, איפשרה לה לגלות זיהומים בשלבים מוקדמים, שבהם עדיין ניתן לעצור את המשך הזיהום ולמנוע את הרס האקוויפר. מדעני המכון השתמשו בשיטה גם לחקר ים המלח והכינרת. מחקרים אלה תרמו רבות להשגת ידע על הכימיה של מקווי מים אלה, וסיפקו מידע על מקורות הזיהום ועל המלחים החודרים לתוכם.