<div>
Science Feature Articles</div>

קושרים, סיפור אהבה

עברית
צוות חוקרים ממכון ויצמן למדע וממכון פאסטר בצרפת איפיין את מבנה האתר לקישור גלוטמט במולקולת קולטן לגלוטמט. גלוטמט הוא אחד מחומרי התקשורת החשובים במוח, והוא מעורב, בין היתר בתהליכי למידה וזיכרון. לפי כך, הכרת המבנה של המולקולה הקולטת (וקושרת ) את הגלוטמט עשויה לקדם מחקרים בתחום הלמידה והזיכרון, ובעתיד - גם את פיתוחן של תרופות לחיזוק הזיכרון.
 
נוסף על כך עשויה התגלית לסייע בפיתוח שיטת טיפול בהפרעות מוחיות הקשורות לגלוטמט, כגון שבץ מוחי, אפילפסיה ("מחלת הנפילה") ועוד.
 
במטרה ללמוד על המבנה המרחבי של הקולטן הציעו החוקרים מודלים ממוחשבים, שהתבססו על רצף חומצות האמינו המרכיבות את מולקולת הקולטן החלבוני, ועל מבנים ניסיוניים של חלבונים חיידקיים, שנראה כי הם האבות האבולוציוניים של קולטן הגלוטמט.
 
ניסויים מעבדתיים אימתו את אחד המודלים והסבירו את מנגנון הקישור של הקולטן. המחקר בוצע בידי פרופ' ויויאן טייכברג, ד"ר יואב פז וד"ר מרים אייזנשטיין ממכון ויצמן למדע, בשיתוף עם פרופ' אן דווילר - טיירי ממכון פאסטר בצרפת.
עברית

אפקט הדומינו

עברית
גן שממלא תפקיד מרכזי בהתחוללות דלקות, בהפעלת המערכת החיסונית, וייתכן שגם בתהליך "הבשלתו" של נגיף ה- HIV הגורם איידס התגלה ושובט בידי צוות חוקרים, בראשותו של פרופ' דוד ולך מהמחלקה לחקר ממברנות ולביופיסיקה במכון, ובהשתתפות תלמידי המחקר ניקולאי מלנין, מארק בולדין ואנדרי קובלנקו. דו"ח המחקר התפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר ("טבע"). ממצאי המחקר הזה עשויים להוביל - בין היתר - לפיתוח דרכים לעיכוב תהליכי "הבשלתו" של נגיף ה- HIV, דבר שמשמעותו היא הארכת תקופת הנשאות (משך הזמן המפריד בין ההידבקות בנגיף לבין התעוררות המחלה). נוסף על כך עשוי המחקר לקדם את המאמץ לפיתוח דרכים לוויסות פעולתה של המערכת החיסונית ולטיפול במחלות רבות, לרבות מחלות אוטו-אימוניות (כגון סוכרת נעורים, דלקת פרקים שגרונית ועוד).
 
כידוע, בין ההידבקות בנגיף ה- HIV לבין "הבשלת" הנגיף ופריצת תסמונת האיידס מפרידה תקופה בת כעשר שנים ויותר, שבה הנגיף מתקיים בגוף במצב "רדום". מציאת דרכים להארכת התקופה הזאת (שבה נשאי הנגיף יכולים לנהל אורח חיים כמעט רגיל), היא אחת מהמטרות העיקריות של חקר האיידס בשנים האחרונות. חוקרים המתמקדים בתחום זה מנסים לברר מהם התהליכים הגורמים ל"התעוררותו" של הנגיף ולפריצת המחלה. משערים שאחד הגורמים ש"מעוררים" את הנגיף לפעילות הוא חלבון "מפעיל גנים" המצוי בתאי הגוף והמכונה NF קאפה B. חלבון זה מבצע את מלאכתו כשהוא חודרלגרעין התא, נצמד לגנים מסוימים - ומעורר אותם לפעולה (כלומר, הוא גורם להם לפתוח בתהליך ייצורם של החלבונים שהם אחראיים לייצורם). החלבון ה"מפעיל" הזה אחראי להפעלתם של מספר גנים אנושיים הממלאים תפקיד מרכזי בהפעלתה של המערכת החיסונית; אבל כאמור, יש המשערים שהוא מפעיל גם את הגן של נגיף ה- HIV האחראי ל"הבשלתו" של הנגיף ולעירורו לפעולה. מתי ובאילו תנאים ה"חלבון המפעיל" מפעיל את המערכת החיסונית? מדוע נדרש לו זמן רב כל כך להפעלת תהליך ה"הבשלה" של הנגיף? מתברר, שבדרך הטבע צמוד אל החלבון ה"מפעיל" חלבון שבולם אותו ומעכב את פעולתו. רק כאשר החלבון ה"מעכב" מפורק, משתחרר החלבון ה"מפעיל" ויוצא לפעולה. תהליך המפתח הוא, אפוא, התהליך האחראי לפירוקו של החלבון ה"מעכב", ו"לשיחרורו" של החלבון ה"מפעיל". השלב הראשון בתהליך הזה הוא ההתקשרות של חומר "שליח" (ציטוקין כגון TNF או 1-IL( לאחד מהקולטנים המוצגים על קרומו החיצוני של התא (חומרים "שליחים" אלה משוגרים על ידי תאים אחרים המבקשים להעביר באמצעותם מסר כלשהו לתא הקולט. בדרך כלל מדובר במסר של קריאה לעזרה או המרצה לפעולה כלשהי). התקשרות ה"שליח" לקולטן פותחת בשרשרת תהליכים שבה מולקולה מפעילה מולקולה אחרת שמפעילה מולקולה שלישית, וכך הלאה - בדומה לשורת לבני דומינו המפילות זו את זו. השלב האחרון בשרשרת הוא סימונו של החלבון ה"מעכב" כ"מטרה לפירוק", שאותו מבצעת מערכת אחרת. חיסולהחלבון ה"מעכב" משחרר לפעולה את החלבון ה"מפעיל", המעורר לפעולה את הגנים המווסתים את פעולת המערכת החיסונית, וייתכן שגם את נגיף ה- HIV).
 
כאמור, ראשיתה של שרשרת התהליכים האלה ידועה (התקשרות החומר ה"שליח" לקולטן), וכך גם סופה (פירוק החלבון ה"מעכב"). אבל רוב שלביה האחרים של השרשרת עדיין לוטים באפלה. לפני זמן לא רב התגלה השלב השני (מולקולה הנצמדת לצדו התוך-תאי של הקולטן לאחר שהחומר ה"ש-ליח" התקשר לצדו החוץ-תאי).
 
עכשיו גילה פרופ' ולך את "לבנת הדומינו" השלישית, שהיא מולקולת החלבון הראשונה בשרשרת שמבצעת את פעולת "סימון המטרה" (באמצעות זירחון). צוות המחקר של פרופ' ולך גילה את הגן האחראי לייצור החלבון הזה (המכונה NIK), ולאחר מכן שיבט אותו וגרם - בשיטות של הנדסה גנטית - לייצור החלבון בתאים. בהמשך הניסוי התברר שבתאים שבהם יוצר החלבון שהתגלה אכן "חוסל" החלבון ה"מעכב", דבר ששיחרר לפעולה את החלבון ה"מפעיל".
 
מחקר זה מומן על ידי חברת התרופות השווייצרית "ארס סרונו" ועל ידי שלוחתה בישראל, אינטרפארם בע"מ.
 
עברית

לייזר לכל דיסק

עברית
שיטה חדשה לניצול דיסקים אופטיים כמאגרי מידע במערכות מחשבים פותחה על ידי ד"ר ארז חסמן ופרופ' אשר פריזם מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון. חברת "ידע", העוסקת ביישום מסחרי של פירות המחקרים שמבוצעים במכון, כבר רשמה פטנט על השיטה החדשה.
 
דיסק אופטי תקני, המשמש לאגירת מידע במערכות ממוחשבות, מסוגל לאחסן 650 מיליון אותיות. כמות מידע זו נראית כיום רבה מאוד, אבל ברור שמערכות ממוחשבות עתידיות יחייבו שימוש במאגרי מידע גדולים יותר.
 
אחת הדרכים להגדיל את מאגרי הזיכרון הממוחשבים מבוססת על הנחת דיסקים אופטיים אחדים זה על גבי זה, במעין מבנה רב-קומתי. אלא שלא קל לנצל את מלוא יתרונותיו של המבנה הזה: תהליכי רישום ואיחזור המידע מבוצעים באמצעות אלומה של אור לייזר, שעלולה לאבד את מיקודה כתוצאה מהמעבר בין ה"קומות" של המבנה הרב-קומתי.
 
כדי להימנע מכך אפשר היה להפעיל את הדיסקים השונים בזה אחר זה, אך לא נמצאה דרך לנצלם במקביל.
 
ד"ר חסמן ופרופ' פריזם פיתחו דרך לפתור את הקושי הזה באמצעות רכיב אופטי חדש, שמאפשר שימוש במספר אלומות לייזר באורכי גל שונים, במקום באלומה אחת בלבד. הרכיב האופטי החדש ממקד כל אלומת לייזר - בהתאם לאורך הגל שלה - בדיסק אחד מסוים, תוך התעלמות מהדיסקים האחרים. כך יכולות מספר קרני לייזר לפעול בעת ובעונה אחת על דיסקים שונים, דבר שיגביר במידה ניכרת את היעילות של תהליכי רישום ואיחזור המידע במערכות ממוחשבות.
 
עברית

הכל זורם

עברית
פרופ' איתמר פרוקצ'יה
 
דיקן הפקולטה לכימיה במכון, פרופ' איתמר פרוקצ'יה, מביע אופטימיות באשר לסיכויי ההתקדמות ביכולת לתאר מערכות של זרימה גועשת, טורבולנטית, כאוטית. אופטימיות זו נובעת מהבנה - לא שלמה - שהושגה בקבוצת המחקר של פרופ' פרוקצ'יה באשר לאופיה הסטטיסטי של תופעת הזרימה הטורבולנטית. התקדמות בש-אלה זו, שהוגדרה כ"אחת הבעיות הפתוחות הגדולות האחרונות של הפיסיקה הסטטיסטית", הביאה ל"רנסנס" של בעיה ותיקה, שהעסיקה מדענים במאה התשע-עשרה, ואשר רבים האמינו ומאמינים שהיא תמשיך ותציג אתגרים לפני המדענים שיפעלו במאה העשרים ואחת.
תחום מחקר זה, שעד לפני זמן לא רב נחשב "סימטה ללא מוצא", חוזר כיום לחזית המחקר העולמית.
 

פרופ' פרוקצ'יה, מהי זרימה טורבולנטית?

מדובר בתופעה אוניברסלית המתחוללת בגזים ובנוזלים הזורמים בצינור, על הקרקע או במרחב הפתוח. אפשר לראות את התופעה הזאת בחיי יומיום, למשל, כאשר פותחים את הברז במטבח ומתבוננים במים הזורמים דרך פתח הניקוז של הכיור. בתחילה נראה שהמים זורמים באופן מסודר, אבל עם הזמן, ובמיוחד כאשר מגבירים את עוצמת הזרם, הזרימה הופכת גועשת, סוערת, כאוטית. דוג-מה נוספת שקשה אולי לראותה בעין, אך קל לחוש בה, היא זרימת האוויר מסביב לגופה של מכונית נוסעת. מערבולות האוויר הטורבולנטיות הנוצרות סביב גופה של המכונית הנוסעת ומאחוריה הן אחד הגורמים הע-יקריים המתנגדים לתנועת המכונית ומעכבים אותה. חלק גדול מאוד מהאנרגיה הנדרשת לתנועתה של המכונית משמש להתגברות על ההתנגדויות האלה, שהן תולדת זרימתו הטורבולנטית של האוויר.

 

מה יקרה אם לא תתקיים זרימה טורבולנטית?

תלוי איפה ומתי זה יקרה. למשל, עשן העולה מארובה מתפזר באוויר הודות לקיומה של זרימת אוויר טורבולנטית באטמוספירה. ללא הזרימה הטורבולנטית הכאוטית היה העשן מתפזר רק בדרך של דיפוזיה מולקולרית, תהליך שהיה נמשך שנים רבות.
 

מהם הכוחות, הזרמים, והתהליכים שגורמים להתחוללותה של זרימה טורבולנטית כאוטית?

זרימה טורבולנטית נוצרת באופן "טבעי" כל אימת שנוזל נדחף בלחץ גבוה. עד כה אין הבנה מלאה של התופעה, ואין תיאוריה שתנבא את היווצרותה ותאפשר לחזות את התפתחותה. זאת, על אף העובדה שמדובר בתהליך אוניברסלי ממש, המתחולל באותה דרך בגזים ובנוזלים. כלומר, כשאנו בוחנים חלקים קטנים יותר ויותר של תהליך התפתחותה של זרימה טורבולנטית כאוטית, מתברר שלכל התהליכים האלה - ולא חשוב אם הם מתחוללים בנוזלים או בגזים - יש אופי סטטיסטי אחד.
 

כיצד תרמה עבודתך לקידום המחקר בתחום זה?

העבודה שלי ושל ויקטור לבוב מהווה נדבך נוסף בהבנת מאפייני הזרימה הטורבולנטית. אבי המחקרים התיאורטיים בתחום זה, אנדרי קולמוגורוב, שעבד בשנות השלושים והארבעים ברוסיה, הצליח לנחש בקירוב רב את הגדלים הפיסיקליים החשובים בתיאור הסטטיסטי של תהליכים כאלה. אבל בניסויים שבוצעו בפועל התקבלו תוצאות שונות במקצת מניבויי התיאוריה שהוא ניסח. לכאורה היה מדובר באי-התאמה "קטנה", אלא שהיא נבעה ממחסור בהבנה בסיסית, דבר שלא איפשר לבנות תיאוריה שלמה.
 
העבודה שלנו נועדה להשיג את ההבנה החסרה הזאת, ולמעשה, אפשר לומר שהשלמנו רק חלק מהמשימה. עדיין אין בידינו תיאוריה מלאה, אבל מצאנו ניסוח מתמטי שמאפשר לבצע את התיקון הדרוש בתיאוריה של קולמוגורוב. העבודה הזאת נותנת לנו את אבני הבניין הדרושות לבנייתה של תיאוריה סופית וממצה של הזרימה הטורבולנטית הכאוטית. ייתכן שאנו קרובים מאוד לניסוחה של תיאוריה כזאת, אבל באותה מידה ייתכן שאנו רחוקים ממנה מרחק רב, ושרק מדעני המאה העשרים ואחת יזכו לפענח את התעלומה.

 

איזו תועלת מעשית אנו עשויים להפיק מתיאוריה כזאת?

האופי הטורבולנטי הכאוטי של הנפט שזרם בצינור הנפט מאלסקה לארה"ב גרם לביזבוז אנרגיה בשיעור גדול יותר מכמות האנרגיה שהיה אפשר להפיק משריפת הנפט הזה. בסופו של דבר מצאו דרך להפחית את הטורבולנטיות של הזרימה באמצעות ציפוי מיוחד שהונח על הדפנות הפנימיות של הצינור. אילו היתה בידינו תיאוריה שלמה על תופעת הזרימה הטורבולנטית, היינו יכולים למצוא דרכים יעילות יותר לסיכול התפתחותה של זרימה בעלת אופי כזה, מה שהיה מגביר במידה רבה את היעילות והנצילות של הובלת הנפט בצינור.
 
תיאוריה שלמה כזאת עשויה גם לאפשר לנו לסכל את הזרימה הטורבולנטית של האוויר מסביב לגופו של מטוס (למשל, באמצעות מעין "שערות" שיעלו מפעם לפעם מתוך גוף המטוס, וימנעו את התחוללותם של התהליכים המובילים להתפתחותה של זרימת אוויר טורבולנטית כאוטית). דבר זה יפחית במידה רבה את צריכת הדלק של המטוסים, דבר שישתקף ללא ספק בהפחתה משמעותית במחיריהם של כרטיסי הטיסה, כך שמחירי החופשות שלנו יוזלו במידה ניכרת.
עברית

מה יגידו איזובי הקיר

עברית
 
תרופות חדשות למחלת אלצהיימר עשויות להתבסס על הכרת המבנה המרחבי של תצמיד בין אנזים הממלא תפקיד חשוב בתקשורת עצבית במוח, לבין חומר המופק מאזוב ששימש לריפוי בסין העתיקה. אפשרויות אלה עולות ממחקר שביצעו חוקרי המכון, תלמידת המחקר מיה רווס, ד"ר מיכל הראל, והפרופסורים יואל זוסמן וישראל סילמן.
 
מדעני המכון גילו כיצד חומר מסוים (הופרזין), המצוי באזוב הסיני המכונה קיאן-שנג-טא, נצמד ומנטרל את האנזים אצטילכולין-אסתרז הממלא תפקיד מפתח בתקשורת עצבית במוח (וכן בתקשורת שבין העצבים לשרירים). מדובר בהתאמה מבנית, המזכירה במידה רבה את ההתאמה שקיימת בין שני חלקים מתאימים של משחק תצרף תלת-ממדי. לצורך זה הכינו החוקרים תצמיד של האצטילכולין-אסתרז הצמוד להופרזין. לאחר מכן, בטכניקה של התאבכות קרני X ("רנטגן"), פיענחו את המבנה המרחבי של התצמיד ואת הדרך שבה מולקולת ההופרזין נצמדת ומנטרלת את מולקולת האצטילכולין-אסתרז. (המבנה המרחבי של האצטילכולין-אסתרז התגלה על ידי ד"ר הראל, ד"ר פליקס פרולוב והפרופסורים סילמן וזוסמן לפני כשש שנים.)
 
מחלת אלצהיימר מתאפיינת בין היתר בהיחלשות התקשורת העצבית המבוססת על הפרשת המתווך העצבי אצטילכולין. חומר זה מופרש מתאי עצב מסוימים ונקשר לתאי עצב סמוכים אליהם, דבר שמשמעותו היא העברת מסר מהתא המפריש (ה"משדר") לתא הקולט. אבל, לאחר העברת המסר יש צורך לפנות את המרווח הבין-תאי כדי להכינו להעברת המסר הבא. לשם כך פועל במרווח הבין-תאי אנזים מיוחד הקרוי אצטי-לכולין-אסתרז, המפרק את האצטילכולין ומפנה את השטח. מצד שני, כאשר כמות המתווך העצבי קטנה מלכתחילה, או כאשר האנזים המפרק אותו פועל ב"זריזות יתרה", עלול להיווצר מחסור במתווך העצבי, דבר שעלול להחליש ואפילו לבלום את התקשורת העצבית (דבר שמשמעותו היחלשות או אובדן תפקודים כגון זיכרון, תנועה וכו'). זה מה שקורה - בין היתר - במחלת אלצהיימר.
 
מכאן, שאחת הדרכים לבלום את מחלת אלצהיימר עשויה להתבסס על עיכובו ובלימתו של האנזים ה"זריז מדי", כך שבמרווח הבין-תאי תישאר כמות מספקת של המתווך העצבי אצטילכולין, דבר שיחזק את התקשורת העצבית, ויחד אתה, למשל, את הזיכרון.
 
כאמור, מדעני המכון גילו כיצד בדיוק מסוגל החומר המצוי באזוב הסיני לעכב ואף לבלום את האנזים המפרק. תגלית זו עשויה לפתוח את הדרך לפיתוחן של תרופות חדשות למחלת אלצהיימר, שיתבססו על מאפייניו המבניים של החומר המצוי בצמח ששימש לצורכי רפואה כבר בסין העתיקה.
 
 
 מולקולת הופרזין. נצמדת למולקולת אצטילכולין אסתרז
 
עברית

דוגמה אישית

עברית
ד"ר דן רונן ואנשי צוותו בוחנים את המערכת בכינרת
 
מערכת משופרת לדיגום מים, שפותחה בידי חוקרי המכון בשיתוף עם נציבות המים במשרד החקלאות, הוכרה על ידי הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה (EPA). המערכת הקרויה MLS (מערכת לדיגום רב שכבתי) פותחה בידי ד"ר דן רונן מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה במכון, יחד עם הפרופ' מרדכי מגריץ ז"ל שעמד בראש המחלקה הזאת.
 
המערכת מבוססת על צינור דיגום הכולל עשרות (ולעתים מאות) תאים נפרדים שכל אחד מהם מכוסה בקרום חדיר למחצה. כך דוגם כל תא את הזיהום המצוי בעומק אחר. לאחר ביצוע הדיגום, בודקים החוקרים את החומרים המומסים ומזהים אותם. מערכת זו כבר שימשה לבחינת מגמות של זיהום מים באקוויפרים שונים בישראל (יכולתה של המערכת להסתפק בדגימות מים קטנות יחסית, איפשרה לה לגלות זיהומים בשלבים מוקדמים שבהם עדיין ניתן לעצור את המשך הזיהום ולמנוע את הרס האקוויפר).
 
באחרונה הוכחה יכולתה של המערכת לדגום ולזהות ביעילות חלקיקי חומר מיקרוסקופיים הקרויים קולואידים, המרחפים במים והממלאים תפקיד חשוב בהפצת זיהומים. בין היתר הצליחה המערכת לדגום ולזהות קולואידים של חרסית, מינרלים שונים וכן גם מספר תחמוצות. למציאותם של קולואידים במים נודעת חשיבות, מכיוון שחומרים מזהמים שונים כגון מתכות כבדות, איזוטופים רדיואקטיוויים ורעלים אורגניים נצמדים לקולואידים שמסיעים אותם ומפיצים אותם בסביבה. זיהוי מוקדם של הקולואידים עשוי לפיכך לשמש התראה על סכנה מוגברת לזיהום. מחקר זה בוצע על ידי ד"ר דן רונן מהמחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה במכון, בהשתתפותם של תלמיד המחקר נועם ויסברוד וד"ר דורית נתיב מהאוניברסיטה העברית.
 
במחקר נוסף שבוצע באחרונה, שימשה המערכת לבחינת האפשרות לנצל חיידקים לניקוי מי אקוויפרים המכילים חומר רעיל (המשמש כקוטל עשבים) הקרוי אטרזין. מחקר זה בוצע על ידי ד"ר דן רונן בשיתוף פעולה עם הסטודנטית מירי רייטי וד"ר רפאל מנדלבאום ממרכז המחקר ע"ש וולקני. עכשיו נבחנת יכולתה של המערכת לעקוב אחר תהליכי הגברת מליחותם של מי הכינרת.
 
עברית

...כיצד נולדים כוכבים

עברית
כוכבים נולדים כאשר ענני גז המצויים בחלל הבינכוכבי מתכווצים וקורסים אל תוך עצמם כתוצאה מכבידתם העצמית. ענן הגז הקורס אל תוך עצמו נעשה דחוס יותר וחם יותר, עד שמתחילים להתחולל בו תהליכים של מיזוג גרעיני הממירים חומר באנרגיה (דבר שמתבטא בקרינה - דוגמת קרינת השמש "שלנו" - הפורצת מהכוכב אל סביבתו).
 
מצד אחד, ידוע שדחיסת גז גורמת להתחממותו, דבר שמשמעותו היא הגברת מהירותם של האטומים והמולקולות המרכיבים אותו. אבל מצד שני, כאשר האטומים והמולקולות נעים במהירות גוברת, וכאשר צפיפותם גוברת (עקב ההתכווצות), גדלים גם הלחץ והטמפרטורה של החומר, דבר שמקשה - ובסופו של דבר מונע - את המשך תהליך ההתכווצות. אם אכן אלה היו פני הדברים, לעולם לא היו נוצרים ביקום כוכבים. אלא שכידוע, היקום מכיל מיליארדי כוכבים. כיצד, אם כן, נוצרים הכוכבים? מה מאפשר להם להמשיך ולהתכווץ גם כשהטמפרטורה שלהם עולה?
 
מדענים שחקרו את השאלה הזאת הגיעו למסקנה, שבענני הגז ההופכים לכוכבים פועלת מעין מערכת קירור שמקררת את החומר הנדחס ומאפשרת לו להמשיך ולהידחס, עד לשלב שבו אנרגיית הכבידה של החומר המתכווץ יכולה להתגבר על הלחץ הנגדי (המתבטא בטמפרטורת החומר).
 
התפיסה הרווחת בעניין זה אומרת, שמערכת הקירור של הכוכבים הנוצרים והולכים מבוססת על תהליך שמתחיל כשהאנרגיה הקינטית של הגז מומרת ומשמשת לעירור מולקולות הגז. בשלב השני, מולקולות הגז המעוררות פולטות את אנרגיית העירור (בצורת קרינה) אל החלל החיצון. המולקולה החשובה ביותר בתהליך הזה היא מולקולת המים. אלא שכאן עלה קושי חדש: הנסיונות לזהות מים בענני הגז הבינכוכביים לא עלו יפה (בשל הפרעות בצפייה שנגרמות על ידי המים המצויים באטמוספירת כדור הארץ).
 
לפיכך החלו המדענים לחפש דרכים לא ישירות להוכחת קיומם של מים בכוכבים, למשל, לגלות את קיומם של חומרים העשויים לשמש "תחנות" בתהליך היווצרותם של המים (מולקולת מים מכילה אטום חמצן אחד ושני אטומי מימן). "תחנה" אפשרית אחת כזאת היא החומר הקרוי "הדרוניום", שמולקולה שלו מכילה אטום חמצן אחד ושלושה אטומי מימן (ההדרוניום - שלא כמו המים - ניתן לזיהוי באמצעות טלסקופים המוצבים על פני כדור הארץ). השאלה היא, האם האפשרות הזאת אכן ממומשת במציאות? האם אכן נוצרים מים בכוכבים? והאם הם נוצרים כתוצאה מריאקציות שבהן מעורב הדרוניום?
 
ד"ר דניאל זייפמן וד"ר עודד הבר מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים במכון, שביקשו לענות על השאלות האלה, תיכננו וביצעו ניסוי ה-מדמה את התנאים הפיסיקליים והכימיים השוררים בעננים הבינכוכביים.
 
הניסוי בוצע ב-שיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ארהוס שבדנמרק, באמצעות מתקן הקרוי "טבעת איחסון יונים". בניסוי הראו החוקרים שאכן, מים נוצרים בעננים הבינכוכביים בריאקציה שמתחוללת בין אלקטרון בודד להדרוניום.
 
מתוצאות הניסוי מתברר, שבעננים הבינכוכביים קיים יחס קבוע בין כמות ההדרוניום והמים.
 
תצפיות ותחשיבים שהתבססו על ממצאי הניסוי, אשר תוצאותיו התפרסמו בכתב העת המדעי היוקרתי "פיסיקל רוויו לטרס", כבר הראו שהמים הם אכן הגורם שמאפשר לענני הגז המתכווצים לשחרר קרינת חום אל התווך הבינכוכבי, בתהליך הפיכתם לכוכבים. לוויין המחקר האמריקאי "SAWS", שישוגר בחודשים הקרובים, יבחן פעם נוספת את ממצאי מחקרם של מדעני המכון. לוויין זה יישא מכשירי מדידה מיוחדים, שיבחנו את כמות המים המצויה בענני גז בינכוכביים.
 
 
לוויין המחקר "SAWS"
 
עברית

מפריעים

עברית

מיליוני בני אדם בעולם סובלים ממחלת הסוכרת שהסיבות להתחוללותה עדיין אינו ידועות

הסוכרת מתבטאת בהחלשת יכולתם של תאי הגוף להגיב לההורמון אינסולין, הממלא תפקיד מרכזי בהפיכת הסוכרים לחומרים המשמשים "אוגרי אנרגיה" כגון רב-סוכרים ושומנים. כאשר התהליך הזה אינו מתבצע ביעילות מספקת, לא נוצרים מספיק חומרים עתירי אנרגיה הדרושים לפעילותו של הגוף, ואילו "חומרי הגלם" (הסוכרים) נותרים בדם. במשך שנים רבות מנסים מדענים וחוקרים במקומות שונים בעולם להתחקות אחר הסיבות הגורמות להפחתת יכולתם של תאי הגוף להגיב לאינסולין. פרופ' מנחם רובינשטיין וצוות המחקר שלו מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון, בהשתתפות ד"ר בתיה כהן וד"ר דניאלה נוביק, מציעים עכשיו תשובה אפשרית לתעלומה רבת שנים זו.
 
במחקר שבוצע בתרביות תאים גילו פרופ' רובינשטיין וחברי צוות המחקר שלו שעלייה בכמותו של חלבון מסויים, הקרוי "לפטין", מפריעה לפעילותו התקינה של האינסולין, בדרך שעלולה לגרום להתפתחות מחלת הסוכרת. הלפטין עלה לפני כשנתים לכותרות כאשר חוקרים אמריקאיים הצליחו - באמצעות הזרקת לפטין - להפחית ממשקלם של עכברים שצברו משקל עודף כתוצאה מפגם גנטי. תוצאה זו העלתה תקוות רבות באשר לאפשרות לפתח תרופה בולמת תיאבון ("תרופת הרזייה"), שתתבסס על הלפטין.
 
לנוכח העובדה שבדמם של אנשים שמנים - הנוטים יותר לפתח את מחלת הסוכרת - מצוייה כמות גדולה יחסית של לפטין (הלפטין מיוצר בתאי שומן), ולנוכח ממצאי מחקרו של פרופ' רובינשטיין, נראה שעלייה בכמות הלפטין בדם עשויה להיות אחד הגורמים החשובים להתפתחות המחלה. היבט נוסף של ממצאי המחקר: ייתכן ש"תרופת הרזייה" עתידית שתתבסס על הלפטין עשויה להוות גורם מאיץ להתפתחותה של מחלת הסוכרת.
 
עברית

מי הורג את תאי העצב

עברית

מחקר שבוצע במכון אישש לראשונה, בניסוי שבוצע בתאי עצב אנושיים, את ההנחה שמחלת פרקינסון נגרמת כתוצאה מפעילותו ההרסנית של הדופאמין עצמו

אחד התהליכים המרכזיים הגורמים למחלת פרקינסון שוחזר לראשונה בתאי עצב אנושיים, בידי פרופ' רבי סימן-טוב מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. הבנת התהליך הזה עשויה להוביל לפיתוח שיטות חדשות לבלימת מחלת פרקינסון.
 
מחלת פרקינסון מתחוללת, כנראה, בין היתר כתוצאה ממותם של תאי עצב באזורים מוגדרים במוח, שהתקשורת ביניהם מבוססת על הפרשת המתווך העצבי (נוירוטרנסמיטר) דופאמין. התקשורת בין תאי העצבים במוח מתנהלת בשני אופנים עיקריים: חשמלי וכימי. האותות החשמליים שנוצרים בתאים זורמים בסיבי העצב עד לקצותיהם, אבל הם אינם מסוגלים לדלג מתא עצב אחד למשנהו. לשם כך הם נזקקים ל"תיווך כימי": תא העצב שבו זורם המסר החשמלי מפריש בקצהו חומר כימי, המשמש "מתווך עצבי" (נוירוטרנסמיטר). חומר זה חוצה את המרווח שמפריד בין תאי העצב (הקרוי סינפסה), ונקשר לדופנו של תא העצב הסמוך. כתוצאה מההתקשרות הזאת נוצר בתא הקולט מסר חשמלי, הזורם לאורכו, עד שהוא מבקש לדלג לתא עצב אחר, ואז הוא נזקק שוב לתהליך התיווך הכימי.
 
כמות המתווך העצבי שמצויה בסינפסה (המרווח שבין תאי העצב) משפיעה על איכות התקשורת בין תאי העצב. כמות קטנה מדי של מתווך עצבי מאטה ומחלישה את התקשורת. כמות גדולה מדי של מתווך עצבי עלולה להגביר את המסרים המועברים למידה לא רצויה, ולעיתים היא אף עלולה לפגוע ולגרום למותם של התאים קולטי המסר, או התאים ה"משדרים" שמפרישים את המתווך העצבי. פרופ' רבי סימן-טוב הראה במחקרו, שזה בדיוק מה שקורה בתנאים מסוימים בתאי עצב אנושיים המפרישים דופאמין.
 
במסגרת מחקרו - שהתבצע בתרביות של תאי עצב אנושיים - הגדיל פרופ' סימן-טוב את כמויות המתווך העצבי דופאמין. כתוצאה מכך הופעלה בתאים "תוכנת התאבדות גנטית" שגרמה למותם.
 
ממצא זה מחזק את הסברה, שעלייה ממושכת ולא מבוקרת ברמת הדופאמין בסינפסה היא המביאה לפגיעה ולמוות של התאים יוצרי הדופאמין במוח, דבר שגורם להפחתה ניכרת בכמות הדופאמין בסינפסות, ולהחלשה ניכרת של אותות התקשורת שעוברים בין תאי העצב מייצרי הדופאמין לבין תאי עצב אחרים במוח. תופעה זו היא המאפיין הבולט של מחלת פרקינסון.
 
מחקר זה אישש לראשונה, בניסוי שבוצע בתאי עצב אנושיים, את ההנחה שמחלת פרקינסון נגרמת כתוצאה מפעילותו ההרסנית של הדופאמין עצמו. הבהרת המנגנונים המולקולריים, שבאמצעותם מפעיל הדופאמין בתאים את תוכנת ההתאבדות הגנטית הטבועה בהם, עשויה להוביל לפיתוח שיטות חדשות לבלימת מחלת פרקינסון.
 
בצוות המחקר השתתפו הלנה בלינדר, שי פורת, מרים טאובר ומרדכי גבאי.
 
מי הורג את תאי העצב
 
 
עברית

אדמה, אפר ואש

עברית

מתי והיכן באמת ביית האדם את האש? שיטה חדשה לזיהוי שרידי אפר שפותחה במכון עשויה לתת את התשובה

מימין לשמאל: פרופ' צ'ינגנצ'ה שו מהמכון לפליאונטולוגיה ופליאואנתרופולוגיה של האקדמיה למדעים של סין, עם פרופ' סטיב ויינר, באתר החפירות ליד ביג'ינג
 
 
אגדה ידועה במיתולוגיה היוונית מספרת על בן האלים פרומתיאוס, שהעניק לבני האדם במתנה את אחד מאוצרות האלים היקרים ביותר: האש. פרומתיאוס נענש בחומרה על שחרג מסמכותו ופגע בזכויות הקניין הבלעדיות של האלים, אבל הודות למתנתו יכלו בני האדם להתחמם בלילות ובחורף, לבשל ולצלות בשר, ולהגן על עצמם מפני חיות טרף.
 
ביות האש היה אחד השלבים הראשונים והמכריעים בהתפתחותה של התרבות האנושית. חוקרים רבים בעולם מנסים לפיכך לגלות ולקבוע מתי, באמת, בייתו בני האדם הקדמונים את האש, וכיצד השפיעה היכולת לנצל את האש על אורח חייהם ועל סביבתם. אחד הקשיים בתחום המחקר הזה נובע מהעובדה שקשה מאוד לזהות עדויות לשימוש באש. אפר, היכול לשמש עדות כזאת, אינו משתמר לאורך זמן (לפי ההשערות המקובלות ביית האדם את האש לפני כחצי מיליון שנים). הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרוב המינרלים המרכיבים את האפר אינם יציבים, כך שבחלוף הזמן הם משתתפים בתגובות כימיות רבות ושונות, עד שהם משתנים ללא הכר.
 
אבל מצב העניינים הזה עשוי להשתנות עכשיו, בעקבות תגלית של פרופ' סטיב ויינר, ראש המחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה במכון ויצמן למדע. התגלית הובילה לפיתוח טכניקה חדשה לזיהוי אפר קדום, ואיפשרה לחוקרים (פרופ' ויינר פעל בשיתוף פעולה עם פר-ופ' עופר בר-יוסף מאוניברסיטת הרווארד, ופרופ' פול גולדברג מאוניברסיטת בוסטון), לעקוב אחר שרשרת התגובות הכימיות שבהן משתתפים המינרלים הכלולים באפר. כך התגלה, שגם לאחר התגובות האלה נותרים מינרלים אחדים במצב יציב יחסית. מציאותם של המינרלים האלה - שהם שאריות אפר - עשויה לשמש עדות לקיומו של אפר, ולשימוש באש.
 
פרופ' ויינר גילה את התופעה בעת שחקר את ההרכב הכימי של שכבות שונות במערת היונים (שבה התגוררו בני אדם במשך כ-250,000 שנים), ובמערת כברה (שבה התגוררו בני אדם קדומים במשך כ-40,000 שנים). במחקרו הפעיל פרופ' ויינר ספקטרומטר נייד של קרינה תת-אדומה, שאיפשר לו לזהות במדויק דוגמאות של חומרים שונים באתרי החפירה עצמם. זו הפעם הראשונה בעולם שמערכת מסוג זה משמשת למחקר ארכיאולוגי ומוצבת באתרי חפירה ארכיאולוגיים.
 
בעקבות תגליתו זו החל באחרונה פרופ' ויינר לשתף פעולה עם חוקרים סיניים בחקירת דוגמאות חומר ממערת זוקודיאן, שבקרבת בייג'ינג, סין. במערה זו התגלו שרידי אדם קדמון שכונה "האדם מפקין". חוקרים סיניים ואחרים משערים, שאדם קדמון זה היה אחד הראשונים שבייתו את האש, אך עד כה אי אפשר היה להוכיח את ההשערה הזאת.
 
עכשיו, ייתכן שאפשר יהיה להוכיח - או לסתור - את ההשערה, באמצעות השיטה החדשה לזיהוי שרידי אפר. פרופ' ויינר הוא המדען המערבי הראשון שהורשה לעבוד ולחקור באתר הסיני זה 60 שנה.
 
עברית

עמודים