חלון לים התיכון

עברית
ד"ר רחל ממלוק-נעמן
 
 
במרסיי, שנבחרה השנה ל"בירת התרבות האירופית", נחנך באחרונה, בנוכחות נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, מוזיאון לתרבויות הים התיכון. נדמה כי אין מיקום הולם יותר למוזיאון מסוג זה. מרסיי, שהוקמה לפני יותר מ-2,500 שנה, עם רציפי הנמל הגדול ביותר בים התיכון, שנודעה כצומת כלכלי ותרבותי והייתה שער כניסה מרכזי לאירופה, ואשר מאכלסת כיום מהגרים רבים, אכן מתאימה במיוחד לייצג את תרבות אגן הים התיכון על כל רבדיה.
 
נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, בחנוכת המוזיאון לתרבויות הים התיכון
הים התיכון משמש, זה אלפי שנים, מקום מפגש (ומאבק) בין עמים, דתות ותרבויות. מה משותף לתרבויות אלה? כיצד התפתחו הדתות המונותאיסטיות באגן הים התיכון? האם אפשר למצוא ביטויים עכשוויים לרקע ההיסטורי המשותף של עמי הים התיכון, על חופיו הצפוני והדרומי? ומה הם האתגרים איתם מתמודדות כיום ארצות הים התיכון – במשותף ובנפרד? אלה הן חלק מהשאלות שמבקש לבחון המוזיאון לתרבויות הים התיכון באמצעות תערוכה קבועה המציגה את ההתפתחות ההיסטורית של התרבויות סביבו, מהתקופה הניאוליטית ועד ימינו, ותערוכות נוספות המתמקדות בנושאים כמו דת, אמנות, חקלאות, האדם והסביבה, היחס לאחר, ועוד.
 
במונולוג המצולם פורסת ד"ר ממלוק-נעמן את השקפותיה על החינוך המדעי ככלי חוצה גבולות ותרבויות המקדם את רווחת האדם, ומדגישה את החשיבות של לימודי מדע מהיבטים שונים. היא רואה בלימודי המדעים חלק בלתי-נפרד מההשכלה הכללית – לא תחום המיועד ל"מדענים לעתיד" בלבד, אלא ידע חיוני לכל אזרח בעולם המודרני, המבקש להבין את סביבתו ולקבל החלטות מושכלות. "השכלה רחבה, הכוללת השכלה מדעית, אולי אינה מובילה להצלחה מהירה, אך היא בטוחה יותר ומקדמת את רוח האדם. זה הוא 'מותר האדם'", היא מדגישה.
 
 
הנשים המשתתפות בתערוכה על אזרחות וזכויות אדם, עם פתיחת התערוכה"המונולוגים המצולמים ממחישים כיצד יכולות נשים, בדרכן, לתרום לקירוב לבבות ולהידברות בין בני אדם", אומרת ד"ר ממלוק-נעמן. קירוב הלבבות הזה מתבטא לא רק על "קיר הנשים" במוזיאון, אלא גם בקשרים הקרובים שנרקמו ביניהן, כאשר הגיעו למרסיי לחנוכת המוזיאון. ד"ר ממלוק-נעמן מספרת על מפגש אישי משמעותי ומרגש, ועל סקרנות טבעית כלפי הנשים המרשימות – בעיקר אלה שהגיעו ממדינות דוברות ערבית. "יצרנו מיד חברות בלתי-אמצעית, ותחושת שיתוף שהתבססה על הקירבה הגיאוגרפית והתרבותית בינינו. כולנו מכירות את הקונפליקטים שנוצרים בגלל משטרים שונים ותפיסות עולם שונות, וכולנו עוסקות בנושאים כמו חופש הפרט או דת ומדינה. הן מבינות את הקונפליקט היהודי-ערבי, ואני, כישראלית, מבינה מה קורה כיום בעולם הערבי. למרות כל הבעיות והמתחים שעשויים להיות, חברויות בין בני-אדם נוצרות, בסופו של דבר, על בסיס נושאים אוניברסליים משותפים – משפחה, קריירה, חיי היום-יום".
 
כדי לייצג את נושא ה"אזרחות וזכויות אדם" בארצות הים התיכון, פנו אנשי המוזיאון לתשע נשים מארצות אלה, אשר תרמו תרומה משמעותית – כל אחת בתחומה – לקידום זכויות האזרח ולרווחת האנושות. תשע הנשים מספרות על חייהן ועל השקפת עולמן בסרטון המוקרן על קיר המוזיאון: קרולין איוב, שנמלטה מסוריה בעקבות פעילותה הפוליטית, הקימה ומנהלת במרסיי את "רדיו סוריה החופשית"; דלילה נדייו מאלג'יר, מוציאה לאור של ספרי ילדים, נאבקת בהנהגה הדתית בארצה כדי לאפשר לילדות לקרוא ספרי קומיקס; מרים שרקאווי היא שפית ממרוקו, יוזמת ומובילה תוכניות לשיפור התזונה של אזרחי ארצה; אזמרלדה קלבריה מאיטליה הפיקה סרט על המאפיה האיטלקית; פאוזיה שרפי מתוניס היא פרופ' לפיסיקה; דזירה אל-עזי מלבנון היא פרופ' לביוכימיה; שהינז עבדל סלאם היא מדענית בתחום מדעי המחשב ממצרים, שהשתתפה בהפיכה בארצה; פאנאיוטה קאראמפאטו היא אשת עסקים מיוון, שהקימה קואופרטיב של נשים אופות בכפרים בהם קיים אחוז גבוה במיוחד של אנשים דלי אמצעים; ד"ר רחל ממלוק-נעמן, מהמחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע, נבחרה בשל תרומתה לתחום החינוך – ובפרט החינוך המדעי. ד"ר ממלוק-נעמן פועלת לא רק לקידום החינוך המדעי בארץ, אלא גם מובילה תוכניות וסדנאות שונות ברחבי העולם, מדרום קוריאה ועד טנזניה. נוסף על כך היא חברה בפורומים שונים, המפגישים מדענים מישראל וממדינות ערב.
 
 
 מימין למעלה: קרולין איוב, סוריה, דלילה נדייו, אלג'יר, מרים שרקאווי, מרוקו, אזמרלדה קלבריה, איטליה, פאוזיה שרפי, תוניס, דזירה אל-עזי, לבנון, שהינז עבדל סלאם, מצרים, רחל ממלוק נעמן, ישראל, פאנאיוטה קאראמפאטו, יוון
 
 
 

 

 
 
ד"ר רחל ממלוק-נעמן
עברית

צרות של אחרים

עברית
 
מימין: ד"ר רועי עוזרי, בנימין שרון ואהרון עוזרי
 
 
את כלל היסוד של עיתונות מקומית ניתן לנסח בדרך דומה לדרך שבה מנסחים פיסיקאים את הדרך לחישוב עוצמתה של קרינה (מספר החלקיקים המגיעים ליחידת שטח, ביחידת זמן). בפשטות, עוצמת הקרינה פוחתת כתלות במרחק ממוקד השידור. במעבר חד לעולם העיתונות, אפשר לראות שטביעת מעבורת ומותם של כ-300 בני-אדם ליד חופי סרילנקה ידווחו בעיתון ישראלי בידיעה בינונית בעמוד 17, בעוד שפגיעה בילד אחד, במרחק כמה עשרות קילומטרים בלבד ממערכת העיתון, תזכה לכותרת בעמוד הראשון, תתואר בכתבות "רוחב" על פני כמה עמודים, ותפתח מהדורות חדשות ברדיו ובטלוויזיה. אפשר לנסח את החוק הזה בארבע מילים: רחוק מהעין, רחוק מהלב. אנחנו, כולנו, באופן טבעי אולי, מרוכזים בעצמנו, לא ממש מתעניינים בצרות של אחרים.
 
צרות של אחרים, והתלות שלהן במרחק, הן נושאה של תערוכה המוצגת בימים אלה במוזיאון הרצליה, שאצרו מנהלת המוזיאון, דליה לוין, ודורית לויטה הרטן. בתערוכה עצמה מוצגות עבודות בטווח משתנה של מרחק מהמונח "צרות" - החל מעדויות ישירות, וקשות עד מאוד, של פליטים-ניצולים אפריקאים מספינת מהגרים שטבעה בין חופי טוניסיה לסיציליה ("ספינות שעשועים עברו לידינו. אנשים צילמו אותנו, אבל לא טרחו לתת לנו מים, בעת שאנשים בספינה שלנו מתו מצמא"), וכלה במיצב מפתיע ("אי יציבות", 2013, מיצב קינטי, טכניקה מעורבת), אשר ממוקם באולם המרכזי של המוזיאון, מעשה ידיהם של אהרון עוזרי, בן-דודו, ד"ר רועי עוזרי, מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע, ובנימין שרון, גימלאי המכון, שידוע כמקור לא אכזב לפתרונות טכניים יצירתיים לבעיות לא שגרתיות.
 
השפעות אקראיות, התלויות במרחק, מתחוללות במיצב של עוזרי, עוזרי ושרון ללא הרף, לנגד עיניהם של המבקרים בתערוכה. המיצב מורכב משישה מגשים התלויים מהתקרה ומכילים אבקת ברזל. כאשר המגשים נעים בקצבים משתנים מעל מערכים של לבנים מגנטיות, השדה המגנטי של הלבנים משנה ללא הרף את המבנה ואת המרקם של שכבת אבקת הברזל, ויוצר בה "שבילים", "הרים", גבעות", וכן קבוצות של חלקיקי אבקה, במבנים כדוריים, או קוצניים. מי שעוקב אחר השינויים המתחוללים באבקת הברזל במשך זמן מה, מקבל מושג ברור למדי לגבי משמעות הביטוי "אי-היציבות באזורנו" ואי-יכולתם של ה"מושפעים" לשלוט בגורלם, המוכתב על-ידי כוחות מרוחקים ומנוכרים. ה"מושפעים" במיצב אמנם אינם יכולים לסייע בדרך כלשהי ל"מושפעים" אחרים (במגש שבו הם נמצאים, או במגשים אחרים, קרובים ורחוקים), אבל אם עוברים מהמשל לנמשל, וחלקיקי אבקת הברזל הופכים לבני-אדם, אפשר אולי לצפות מבני-האדם האלה, שגם נוכח ההבנה של חוסר האונים שלהם אל מול פני המציאות הלא יציבה, יוכלו, לפחות, לגלות מעט אמפתיה וחמלה כלפי אנשים כמותם, שגורלם – באופן זמני – שפר עליהם פחות.
 
מייצב מתוך התערוכה
 
מימין: ד"ר רועי עוזרי, בנימין שרון ואהרון עוזרי
עברית

עד כאן

עברית
 
 
מתוך עבודותיו של אור רביב
 
אור רביב, מתכנת מקצועי ובוגר המדרשה לאמנות בבית ברל, 2013, חוקר בעבודותיו הדיגיטליות את שאלת קו הסיום. איך יודעים שהציור "גמור"? מתי יודע הצייר שעליו לעצור? עבודותיו מתכתבות, מעבר לפער השנים, עם ציוריו של ויליאם טרנר. העובדה שמדובר באמנות ממוחשבת, דיגיטלית, מחברת אותו לשורשי בעיית העצירה של אלן טיורינג.
 
כמו טרנר, גם רביב מתחיל את העבודה בהנחת שכבות שונות, זו על זו, וממשיך אותה בתהליך של מחיקה, וגילוי של קטעי שכבות עמוקות המנהלות תקשורת מורכבת עם השכבות שמעליהן ומתחתיהן. גם אם בבסיס היצירה שלו מונחים לעיתים תצלומים של מיצבים אופייניים לאלף השלישי, הרי שבכל זאת, התקשורת הרב-שכבתית, תנופת הציור "האוטומטית", ומעל לכל, "בעיית העצירה", מזכירות לנו שיש שאלות שלא נדע לענות עליהן לעולם.
מתוך יצירותיו של אור רביב
עברית

מקום

עברית
דיונות החול של פריז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיונות החול של פריז
מאת עדנה שמש
הוצאת הקיבוץ המאוחד
213 עמודים
 
 
כל צעד הוא צעד חדש
שום דבר לא מת
הכל נשאר חי
הכל חסין לאש, מתפורר למגע
שום דבר לא מת
הכל נשאר כאן
כל אבן שפגעה בי
היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר
 
אביב גדג'. "כל צעד"  מתוך האלבום "ילדים של מהגרים"
 
***
 
אביב גדג', סולן להקת "אלג'יר" לשעבר, עשוי אולי להבין טוב מכולנו את אלבר, גיבור ספרה של עדנה שמש, רעייתו של פרופ' אלדו שמש. גדג' הוא בן לעולי אלג'יר שגדל במושב דרומי בישראל. אלבר הוא צעיר יהודי מאלג'יר, שעוזב את הוריו ואחיו האהובים, את נוף ילדותו ואת אהבת נעוריו, ומהגר לפריז – שם דודו, מהגר ותיק, מעסיק אותו בחנות הירקות שבבעלותו. בשבילו, זו הגשמת חלום, מפלט מהמחנק, העליבות וחוסר האונים שבבית הוריו. ובכל זאת, מהר מאוד משתלטים עליו הגעגועים, הזרות והניכור. חלומותיו של אלבר נשחקים ומתנפצים בזה אחר זה. הוא מתיידד עם לורה, צעירה מקומית, אך אינו מסוגל לקבל את אהבתה וקרבתה. הוא מחפש את אהבתה של אשה שאת אנקות האהבה שלה שמע מעבר לקיר, אך אינו בטוח שיצליח למצוא אותה.
 
בשביל הוריו של גדג', העלייה לישראל הייתה הגשמת חלום. בשביל אלבר, החלום היה אמור להתגשם בפריז. אבל החלום הזה נהפך בהדרגה מטרידה למעין מזימה שרקחו אמו ודודו – שנזקק לעזרה בחנות הירקות. העבודה בחנות, עוגן כלכלי יציב, מתגלית בהדרגה כמלכודת משוכללת שהולכת וסוגרת עליו בשגרה מחניקה ובעבודה מתישה, מונעת ממנו לממש את עצמו ולהגשים את חלומותיו. מותו הפתאומי של הדוד, מוות שרירותי וחסר הסבר, מוסיף על קשייו את סכנת הגירוש, וכובל אותו לחנות ביתר שאת.
 
***
 
זה לא מקום לחלשים
זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים
צדים ומלקטים, צדים ומלקטים
מגוידים, מגובבים, חסרי פנים
חסרי שם, שקופים ורעבים
חסרי בית וילדים של מהגרים
אל תבוא עם ציפיות גדולות מדי
כולם רעבים בשדות היהלומים
זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים
 
אביב גדג'. "לא מקום לחלשים" מתוך האלבום "ילדים של מהגרים"
 
***
 
האם היאוש, הזרות והסגפנות של אלבר הם חלק בלתי נפרד ממצבו הנפשי של המהגר? הרומן מפגיש מהגרים ותיקים וחדשים, בעלי נסיבות וסיפורי חיים שונים, בדרגות שונות של צפיות לעתיד ושל התפכחות מהן, בנקודות שונות על הציר שנמתח מגעגועים למולדתם להתערות בארצם החדשה.
 
הדרמטי שבמפגשים אלה מתרחש עם הגעתו של טאהר, אחיו הצעיר והאהוב של אלבר. טאהר התמים של דיונות החול באלג'יר מתגלה כשונה מאוד מזה של דיונות החול הדמיוניות של פריז. הוא ממהר – ממהר מדי, לדעתו של אלבר – להתערות בעיר הגדולה וליהנות מכל מה שיש לה להציע, כולל בנות העיר, בהן ראה תמיד אלבר דמויות מרוחקות, בלתי מושגות. אלבר הנזירי, הדורש מעצמו, נחשף בעל כורחו לאפשרות אחרת, רחוקה מהישג ידו, של חיים קלילים וחופשיים, חסרי דאגות.
 
אלבר מתנודד בין יאוש לאופטימיות זהירה. לצד אירועים קשים, אלימים ושרירותיים הוא פוגש גם בהבלחות של חיבה, קרבה וחמלה. השאלה הגדולה שעדנה שמש שואלת, ברגישות רבה, בלשון צבעונית ואותנטית, היא האם למהגר ששורשיו נשלפו מהקרקע והם תלויים חשופים באוויר, יש בכלל סיכוי לחזור ולהעמיק אותם באדמה. האם יוכל אי פעם למצוא לעצמו מקום.
 
***
 
בוקר,  שעה חמש
קפה בכוס אזבסט
תשתה מהר
זו תחתית בלי בור
כל יום זה כמו להתקדם לאחור
זו תחתית בלי בור
זו תחתית בלי בור
צריך לנקות את האורוות
ולישון עם היונים
ולחייך תמיד
אל תחשוב על זה עכשיו
אל תחשוב על זה בכלל
תפוס מהר מקום
 
אביב גדג'. "מדריך לפליט" מתוך האלבום "ילדים של מהגרים".
דיונות החול של פריז
עברית

ספרים: האדם והחיה - ניסויים מדעיים בבעלי-חיים

עברית
האדם והחיה
 
האדם והחיה: ניסויים מדעיים בבעלי-חיים
פרופ' אלכס צפרירי
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה / ידיעות אחרונות – ספרי חמד
317 עמודים
 
 
הדיון על השימוש בבעלי-חיים לצורך ניסויים ביו-רפואיים מסרב לרדת מסדר היום הציבורי, והוא נשען על הרבה אמוציות – ופחות מכך על עובדות. ספרו של פרופ' אלכס צפרירי, מהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע, מבקש למלא את הפער העובדתי, ומספק לקורא ספר עיון מקיף ראשון העוסק, בעברית, ביחסים המורכבים שבין בני-האדם ובעלי-החיים, מנקודת מבטו של מדען.
 
למרות שהשימוש בבעלי-חיים לצורך ניסויים במחקר הביו-רפואי מהווה חלק זעום מכלל השימוש שעושים בני-אדם בבעלי-חיים (פחות משלוש מאיות האחוז), זהו השימוש המותקף והמושמץ ביותר. המחבר, המכהן כיו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי לקידום מדעי הרפואה בישראל, מצהיר על מטרתו: "לחשוף בפני הקוראים הישראלים את נחיצות השימוש בבעלי-חיים לשם קידום המדע בכלל ומדעי הביו-רפואה בפרט".
 
הספר סוקר את התפתחות המחקר המודרני ואת הישגיו, בדגש על המחקר הביו-רפואי – הישגים המבוססים גם על שימוש בבעלי-חיים, אשר הובילו לשיפורים בבריאות האדם, בחיות המשק ובשמירת הסביבה. מוצגת בו רשימת דוגמאות להתפתחויות מדעיות מצילות חיים – כמו בתחום הסרטן, פיתוח חיסונים, מחלות ניווניות של מערכת העצבים ועוד – שהושגו בזכות ניסויים בבעלי-חיים. עוד אפשר למצוא בו תיאור מפורט של ה"אבולוציה" של התנועות המתנגדות לשימוש בבעלי-חיים, שהוקמו במקור כתנועות למניעת התאכזרות לבעלי-חיים, והפכו בהדרגה לתנועות לשחרור בעלי-חיים, הדורשות זכויות שוות לבעלי-חיים ומתנגדות כיום לכל שימושי האדם בחיות, ממזון ועד ניסויים רפואיים. בספר מתוארות הגישות הפילוסופיות והמוסריות לגבי היחסים בין האדם לבין בעלי-החיים, וכן התייחסותן של הדתות המונותיאיסטיות לנושא, תוך הדגשת הגישה של המקורות והפרקטיקה היהודית.
 
הספר זכה בפרס בהט הניתן מטעם אוניברסיטת חיפה והקרן על-שם יעקב בהט "לספר עיון מקורי ואיכותי, שנכתב בעברית ולא פורסם בבמות אחרות, ואשר יש בו עניין לציבור רחב ומשכיל". מחברו מייעד אותו לכל מי שעיסוקם או תחום התעניינותם מוביל אותם לסוגיית השימוש בבעלי-חיים לצורך ניסויים ביו-רפואיים, כמו מדענים וסטודנטים בתחומי מדעי-החיים והרפואה, מורים ותלמידים, משפטנים, מחוקקים וכדומה, אך בראש ובראשונה לקהל הרחב המתעניין בנושא.  הספר אכן ידידותי מאוד לקורא המתעניין, שאינו בעל השכלה מדעית – עבורו נכתב הספר בשפה בהירה ושווה לכל נפש, ונכללו בו סקירה מפורטת על המחקר המדעי, עקרונותיו ושיטותיו, ונספח שימושי להסברת מושגים מדעיים.

 

האדם והחיה
עברית

ספרים: קשרי משפחה

עברית

 

Selected Lectures on Genealogy: An Introduction to Scientific Tools
Selected Lectures on Genealogy: An Introduction to Scientific Tools
עורך: דניאל וגנר
הודפס במכון ויצמן למדע
204 עמודים
 
 
כל מי שניסה אי פעם לבנות את עץ משפחתו בעזרת האינטרנט, יודע כמה קל לפספס ענפים שלמים מהעץ או "להרחיב" את המשפחה בטעות – הרי מאגרי המידע ברשת ידועים לשמצה באי דיוקם. אך באמצעות אלגוריתם שפיתח חוקר ירושלמי, ניתן לזהות טעויות בחיפוש אחרי שמות יהודיים במאגרים דיגיטליים ולתקן אותן. תיאור מפורט של האלגוריתם מתפרסם בקובץ מאמרים שערך פרופ' דניאל וגנר מהמחלקה לחומרים ופני השטח. "הגנאלוגיה עוברת תמורה מהירה בימים אלה", כותב פרופ' וגנר בהקדמת הספר. הכוונה היא לשילובם של מדעים מדויקים ומדעי הטבע, כגון מתמטיקה, ביולוגיה ומדעי המחשב, בחקר משפחות. הספר מיועד לשמש כמבוא לכלים ולשיטות מדעיות העומדים כיום לרשותם של חוקרים בתחום הגנאלוגיה.
 
שני המאמרים הפותחים את הקובץ מתמקדים בלוח השנה העברי: בהיבטים שונים של חישוב התאריך העברי, בקשיים בהם נתקלים חוקרי הגנאלוגיה בעבודתם עם לוחות שנה שונים, ובמיתוסים וטעויות נפוצים סביב נושאים אלה. הידעתם, למשל, שההקבלה בין הלוח השנה העברי לבין הלוח השנה הגרגוריאני אינה חוזרת על עצמה מדי 19 שנה, כפי שמקובל לחשוב, אלא מדי 689,472 שנים? מאמר על גנאלוגיה גיאו-מרחבית מסביר כיצד ניתן לשלב בחקר משפחות טכנולוגיות חדשניות כגון הדמיה באמצעות לוויינים. מאמרים נוספים עוסקים, בין היתר, בקשר בין המחקר הגנטי לבין גנאלוגיה, בתוכנות העוזרות בהצלבת מידע, ובכלים מתמטיים המסבירים את התפשטותם או את היעלמותם של שמות משפחה לאורך הדורות.
 
הספר פורסם בתמיכת מרכז ברגינסקי לשילוב בין המדעים לבין מדעי הרוח והחברה.

 
Selected Lectures on Genealogy: An Introduction to Scientific Tools
עברית

שירים‭ ‬וצבעים

עברית
משה‭ ‬מרי‭ ‬פרש‭ ‬לגמלאות, החל‭ ‬לצייר‭ - ‬וגילה‭ ‬עולם‭ ‬חדש
 
 
 
 
 
גכעכגכע
 
משה‭ ‬מרי, גמלאי‭ ‬המכון, הציג‭ ‬באחרונה‭ ‬תערוכת‭ ‬ציורים‭ ‬בשם "שירה‭ ‬בצביעה" בבית‭ ‬האמנים‭ ‬ברחובות. משה‭ ‬לקה‭ ‬לפני‭ ‬כחמש‭ ‬שנים‭ ‬באירוע‭ ‬מוחי, וכחלק‭ ‬מתהליך‭ ‬השיקום, בעידודה‭ ‬של‭ ‬רעייתו‭ ‬טניה, אף‭ ‬היא‭ ‬גמלאית‭ ‬המכון, החל‭ ‬לצייר‭ - ‬וגילה‭ ‬עולם‭ ‬חדש‭.‬
 


עבודותיו‭ ‬אינטואיטיביות‭-‬נאיביות, גועשות‭ ‬בצבעים, ומשקפות‭ ‬שמחת‭ ‬חיים‭ ‬מתפרצת. הוא‭ ‬משתמש, במודע, בצבעים‭ ‬בסיסיים, ללא‭ ‬ערבוב. צהוב‭ ‬הוא‭ ‬צהוב, אדום‭ ‬הוא‭ ‬אדום, והגבול‭ ‬ביניהם‭ ‬ברור. גבולות‭ ‬הם‭ ‬נושא‭ ‬מרכזי‭ ‬בציורים‭ ‬המציגים‭ ‬מצבים‭ ‬שונים‭ ‬מסיפורי‭ ‬התורה, שירים, וכן‭ ‬נופים‭ ‬ישראליים. ברבים‭ ‬מהציורים‭ ‬מופיעה‭ ‬ציפור, בבחינת‭ ‬מי‭ ‬יתנני‭ ‬עוף, ציפור‭ ‬כנף‭ ‬קטנה. הפרשנות‭ ‬במקום‭ ‬הזה, כמובן, מיותרת‭.‬
 
עברית

דגים‭ ‬צמאים

עברית
דגים‭ ‬צמאים
דבורה‭ ‬כץ
ספרי‭ ‬עיתון ‭ ‬77
63 ‬ עמודים
 
שירים‭ ‬בשלים‭ ‬המציגים‭ ‬מבט‭ ‬מפוכח‭ ‬על‭ ‬תפקידו‭ ‬של‭ ‬מימד‭ ‬הזמן‭ ‬הפיסיקלי‭,‬ כפי‭ ‬שהוא‭ ‬מתבטא‭ ‬במערכות‭ ‬ביולוגיות; למשל, אנשים. המחברת, ד‭"‬ר‭ ‬דבורה‭ ‬כץ, עשתה‭ ‬את‭ ‬עבודת‭ ‬הדוקטורט‭ ‬שלה‭ ‬במכון‭ ‬ויצמן‭ ‬למדע‭ ‬בשנים ‭ ‬‮ 9791-4891 בהנחיית‭ ‬פרופ' עדנה‭ ‬מוזס. לאחר‭ ‬מכן‭ ‬למדה‭ ‬רפואה‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬תל‭-‬אביב‭ ‬והתמחתה‭ ‬ברפואת‭ ‬משפחה. לאחר‭ ‬שנים‭ ‬רבות‭ ‬שבהן‭ ‬עסקה‭ ‬ברפואה‭ ‬ובכתיבת‭ ‬שירה‭ ‬היא ‬פרשה‭, ‬ובשנים‭ ‬ האחרונות‭ ‬היא‭ ‬מקדישה‭ ‬זמן‭ ‬רב‭ ‬יותר‭ ‬לכתיבה. עד‭ ‬כה‭ ‬פירסמה‭ ‬שמונה‭ ‬ספרי‭ ‬שירה‭ ‬בהוצאות‭ ‬שונות. בימים‭ ‬אלה‭ ‬היא‭ ‬כותבת‭ ‬רומן‭ ‬ראשון‭.‬
 
   
עברית

פינות‭ ‬שירה

עברית
הסופרת דורית רביניאן וד"ר עופר יזהר בפתחית כנס על אופטוגנטיקה
הסופרת דורית רביניאן וד"ר עופר יזהר בפתחית כנס על אופטוגנטיקה
 
 
כמה‭ ‬כנסים‭ ‬מדעיים‭ ‬שהתקיימו‭ ‬באחרונה‭ ‬במכון‭ ‬נפתחו ‭ ‬ב‭"‬פינת‭ ‬שירה": קריאת‭ ‬שירים‭ ‬של‭ ‬משוררים‭ ‬עבריים. ‬ מדובר‭ ‬ביוזמה‭ ‬של‭ ‬מפיק‭ ‬אירועי‭ ‬התרבות‭ ‬אלי‭ ‬שנברג, בתמיכת‭ ‬מחלקת‭ ‬התרבות‭ ‬של‭ ‬מפעל‭ ‬הפיס‭, ‬שנועדה‭ ‬לקדם‭ ‬ולהרחיב‭ ‬חשיפה‭ ‬לשירה‭ ‬העברית. במסגרת‭ ‬זו‭ ‬פותחים‭ ‬שחקנים‭ ‬וסופרים‭ ‬אירועים‭ ‬שונים‭ ‬בקריאת‭ ‬שיר‭ ‬עברי. ‬במכון‭ ‬הופיעו‭ ‬עד‭ ‬כה‭ ‬השחקנים‭ ‬אלכס‭ ‬אנסקי‭ ‬וריקי‭ ‬בליך, והסופרת‭ ‬דורית רביניאן‭, ‬שקראו‭ ‬משיריהם‭ ‬של‭ ‬דוד‭ ‬אבידן, לאה‭ ‬גולדברג, יונה‭ ‬וולך, אמיר‭ ‬גלבוע, יהודה‭ ‬עמיחי‭ ‬ועוד‭.‬

 

אומר‭ ‬ד‭"‬ר‭ ‬שראל‭ ‬פליישמן‭, ‬שכנס‭ ‬שאירגן‭ ‬נפתח‭ ‬ב‭"‬פינת‭ ‬שירה‭" :"‬פינת‭ ‬השירה‭ ‬הייתה‭ ‬אחת‭ ‬מנקודות‭ ‬השיא‭ ‬של‭ ‬הכנס. אני‭ ‬בטוח‭ ‬שכמוני, גם‭ ‬משתתפים‭ ‬אחרים‭ ‬בכנס‭ ‬יפתחו‭ ‬מחדש‭ ‬ספרי‭ ‬שירה‭ ‬בעקבות‭ ‬הקריאה‭ ‬המרגשת‭ ‬הזו. לא‭ ‬זכורה‭ ‬לי‭ ‬התחלה‭ ‬של‭ ‬כנס‭ ‬כלשהו‭ ‬שהייתה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬מפתיעה‭ ‬ומהנה‭ ‬כמו‭ ‬זו". ‬
 
 
עברית

מדע על הבר

עברית
אירוע "מדע על הבר" התקיים באחרונה ב-61 ברים ובתי-קפה ברחבי תל-אביב
 
 
 
ערב אחד
שתי שעות
שמונה משוררים
שמונה מוקדי שידור חי
61 ברים ובתי קפה
65 מדענים ותלמידי מחקר
כ-3,000 אנשים ברשימות המתנה
כ-3,500 אנשים שהצטופפו בפתחי הברים
כ-5,500 גולשים בתוכנית הערב באתר "מסע הקסם המדעי"
כ-12,000 אנשים שהצליחו להיכנס לברים ולהאזין להרצאות
כ-15,000 גולשים בעמודי הפייסבוק של האירוע
 
ועוד משהו: 37 אירועים שהתקיימו בברים בתל-אביב, בחיפה, בבאר שבע ובירושלים, על-פי המתכונת של "מדע על הבר" (וכן מספר הולך וגדל של אירועים בארה"ב ובברזיל).
 
 
 
 
אירוע "מדע על הבר"
עברית
Yes

עמודים