לחשוב. סיימון בלקברן
תרגום: עפר קובר
ספרי עליית הגג / ידיעות אחרונות/ ספרי חמד
326 עמודים
הנה כמה שאלות שסיימון בלקברן מציע לקוראיו לשאול: מה אני? מהי התודעה? האם אפשר שאשרוד לאחר מות גופי? האם אני יכול להיות בטוח שההתנסויות והחוויות של אנשים אחרים דומות לשלי? האם אנו פועלים תמיד מכוחו של אינטרס אישי? הייתכן שאינני אלא מעין בובה המתוכנתת לעשות אתהדברים שאני מאמין שאני עושה מרצוני החופשי? מדוע יש משהו ולא שום דבר? מה ההבדל בין עבר לעתיד? מדוע הסיבה תמיד קודמת לתוצאה? מדוע הטבע מתנהג תמיד לפי חוקים קבועים? האם העובדה שהעולם קיים מחייבת להניח שיש בורא? ואם כן, האם יש דרך להבין מדוע הוא ברא אותנו?
וגם: מהי ידיעה? כמה ידיעה יש לנו? מה הופך תחום חקירה למדעי? כיצד אנו יודעים על אובייקטים מופשטים, כמו מספרים? כיצד אנו יודעים על ערכים ועל חובות? כיצד נדע אם דעותינו הן אובייקטיביות או סובייקטיביות?
אלה אינן שאלות אמפיריות, ואי-אפשר לענות עליהן באמצעות מדידות, ניסויים ותיעוד ממצאים. הספר הזה משרטט עקרונות בסיסיים לדרכים שבהן אפשר לנסות לחפש תשובות לשאלות האלה, על בסיס הניסיונות שערכו פילוסופים מרכזיים לאורך ההיסטוריה של התרבות האנושית.
מהו מקורן של השאלות המביכות האלה? סיימון מציע את התשובה בשתי מילים: התבוננות עצמית. בני-אדם, הוא אומר, מסוגלים לחשוב על עצמם ללא גבול. אנחנו יכולים, למשל, לעצור לרגע ולשאול את עצמנו אם אנחנו באמת יודעים על מה אנחנו מדברים. כשאנחנו שואלים שאלות כאלה, אנו נאלצים להגדיר מושגים כמו "ידיעה", "אובייקטיביות", "אמת", ובמובן מסוים, אנחנו עוסקים בהנדסת מושגים.
למה לנו לטרוח? מה הטעם בחשיבה הזאת? בלקברן אומר, שאנו עושים זאת מכיוון שאנו פשוט רוצים להבין את עצמנו. בדיוק כפי שמדענים שואפים להבין את ראשית היקום, מתמטיקאים מבקשים להבין את תורת הקבוצות, ומוסיקאים רוצים לפתור בעיה בהרמוניה או בקונטרפונקט. הזמן שבו אנו חושבים את המחשבות האלה (שלכאורה אינן מובילות לשום מקום), הוא הזמן שבו אנו מטפחים את בריאותנו הנפשית.
אבל אין זה נכון שמדובר במחשבות אשר אינן מובילות לשום מקום. נהפוך הוא. המחשבות האלה מניחות את היסודות לאורחות חיינו. למשל, אם מחשבותינו מובילות אותנו להאמין בקיום חיים לאחר המוות, אנו עשויים להיות מוכנים לשאת רדיפות ואפילו "לתת את נפשנו". אם המחשבות יובילו אותנו לתפיסה כי העתיד נתון וקבוע, ואיננו יכולים לשנותו, נגיע בהמשך למצב שבו לא נרצה לעשות דבר - שיתוק.
לדוגמה, ניקולס קופרניקוס (3741-3451) הירהר בשאלה כיצד אנו יודעים על תנועה. הוא הבין שאנו תופסים את התנועה מנקודת ראות מסוימת - באופן פרספקטיבי. כלומר, העובדה שדברים נראים לנו כנמצאים בתנועה תלויה במקום שבו אנו נמצאים - ובמיוחד אם אנו עצמנו נמצאים בתנועה או במנוחה. השאר הוא כמובן היסטוריה, שתגיע גם אל מחשבותיו של אלברט איינשטיין, שהובילו אותו לניסוח תורת היחסות.
מכיוון שאין אפשרות לחזות מראש לאן יובילו המחשבות, הן נתפסות לעיתים כמסוכנות. אנשים רבים חשים מבוכה, זעם, ואפילו בוז כלפי מחשבות פילוסופיות. ואכן, מצד אחד, תפיסת העולם שלנו לעולם אינה בטוחה כאשר בסביבה מסתובבות מחשבות כאלה, אשר בוחנות בכל פעם מחדש את מושגי היסוד שלנו. מצד אחר, העולם האמיתי, דווקא הוא, הרבה יותר בטוח כאשר אין בו מעגלים אידיאולוגיים סגורים, וכאשר אנשים מעיזים לשאול, לחקור ולדרוש.
אבל שאילת שאלות וניסיונות לענות עליהן הם מיומנויות שיש לרוכשן. הספר הזה מציע מבוא מרתק לעולמם - או לעולמותיהם - של הפילוסופים הגדולים: דקארט, קאנט, יום, ראסל, ויטגנשטיין ועוד. כל פרק בספר מציג שאלה גדולה, ובוחן את הדרכים שבהן חשבו עליה פילוסופים שונים. השורה התחתונה: נחשוב על זה.
לא היה ולו קיץ אחד
מאת חוה קולר
הוצאת יד ושם
142 עמודים
"נשמתי אוויר מלוא הריאות ורצתי אחרי אחותי וחברתי ופאולינה, ובשעת הריצה ניגבתי את הדמעות שזלגו על לחיי הלוהטות. ליקקתי את הדמעות המלוחות ולחשתי: 'סבתא, למה את לא באה לקחת אותנו מכאן, כמו שהיית באה לגן ולבית הספר בברטיסלווה? איפה את? איפה כולם?'"
בספרה האוטוביוגרפי אוספת חוה (גרדה) קולר - ששימשה כמזכירת הפקולטה למתמטיקה במכון וכראש המדור למדענים אורחים - את שברי הזיכרונות של ילדותה ונעוריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, במטרה להנציח את זכרה של סבתה האהובה, רוזה קאופמן, שנרצחה באושוויץ, ושל בני משפחה נוספים שנספו בשואה. בתוך כך, נפרס סיפור ההתבגרות של ילדה רגישה, על רקע המאורעות ההיסטוריים הטראגיים.
סיפורה של קולר נפתח בתיאור קיץ מאושר בחייהן של שתי ילדות בנות שבע - גרדה ואחותה התאומה ורה - שנולדו למשפחה בורגנית ומבוססת בברטיסלווה. אלה הם זיכרונות הילדות הראשונים של קולר, ובמבט לאחור - אלה הם גם זיכרונות ילדותה האחרונים. כבר בסוף אותו קיץ מתערערים חיי המשפחה, ואת היציבות והביטחון מחליפים נדודים, מחסור, פרידות, ובעיקר דאגה וחוסר ודאות אל מול העתיד.
עם התגברות הרדיפות ותחילת משלוחי היהודים לפולין נשלחו שתי התאומות לבית יתומים נוצרי. שם, עם הפרידה מהוריה, חשה גרדה בת ה-11 כי ילדותה באה אל סופה. מכאן והלאה היא נאלצת להתמודד בכוחות עצמה עם הגעגועים ועם תחושת זרות ושונות הולכת וגוברת - גם מול אחותה התאומה, שאופיה החברותי והשובב יותר מוביל אותה לנתיבי חיים שונים לחלוטין. השמחה על סיום המלחמה והפגישה המחודשת עם ההורים מתחלפת במהרה בפרידות נוספות ובנדודים נוספים - שבסופם מהגרת כל המשפחה לארץ ישראל (על תקופה זו כתבה חוה קולר את קובץ הנובלות "רובה צ'כי כבד", שיצא לאור בהוצאת "חלונות" בשנת 2004).
מדוע לא עזבו הוריה את צ'כוסלובקיה כל עוד היה הדבר אפשרי? מה הייתה תגובתה למאורעות הקשים בזמן אמת? כיצד יכלו חייה להתגלגל בנסיבות "סבירות" יותר? מדוע אחותה הקימה משפחה ואילו היא נותרה בגפה? ממרחק השנים שעברו מאז אותן חוויות טראגיות משחזרת קולר את עברה, מתוך קטעי זיכרונות, תצלומים, ושיחות עם קרובים, ידידים ומכרים, מחפשת תשובות לשאלות שמוסיפות להטריד את מנוחתה, ומסכמת בנימת השלמה: "מאז ילדותי איני שייכת לשום מקום ולשום קבוצה... שונה הייתי וכזו כבר אשאר".
שקרן, שחמטאי ומטבע זהב-
ספר החידות של בלדד השוחי
הוצאת מפה
275 עמודים
מכירים את הסיפור על התייר בנאפולי שראה תריסר קבצנים רובצים על החוף בשמש? הוא הציע לירה לעצל מביניהם. 11 קפצו לתבוע אותה. אבל התייר נתן אותה, כמובן, לקבצן השנים- עשר. המחשה זו מאיירת את הפרק הראשון - חידות של אמת ושכל - בספר החידות של בלדד השוחי. זהו ספרו הראשון של המחבר, שכותב בשנים האחרונות טור של ידע במוסף "כלכליסט", ובעבר פירסם מאמרים ברוח דומה באתר נענע.
איך שורדים אחרונים באי מלא קניבלים? איך מנצחים במשחק לוח מבלי לבצע ולו מהלך אחד? והכי קשה: איך מפייסים נסיכה? הנה ספר מלא אתגרים, חיוכים, מהמורות, הפתעות, אנקדוטות, בדיחות, וכן, גם כשלונות. זה אינו ספר קריאה. זה מה שנקרא "הפעלה לילדים", או לילדים ברוחם. ניקוי ראש מושלם.
זה אינו רק ספר חידות, וגם לא רק רשימת פתרונות. החלק העיקרי שלו מוקדש לנתיבי המחשבה המובילים אל הפתרון. יש בו חידות קלאסיות לצד אתגרי מחשבה שמקורם בארצות שונות ובתקופות שונות. כך כלולות בו חידות שקרנים, בעיות שקילה ומזיגה, חידות גפרורים, מבוכים, חידות אופטימיזציה, בעיות על לוח שחמט, אתגרי דטרמיניזציה, בעיות הנדסה, חידות בתורת המשחקים, ואפילו אשליות. השורה התחתונה: תענוג לשבור את הראש.
"חתיכת שמיים"