מדעני המכון הצליחו, לראשונה, להפיק במעבדה תאי גזע מקדימי זרע וביצית

עברית
מדענים ממכון ויצמן למדע בישראל, ומאוניברסיטת קיימברידג', אנגליה, הצליחו לראשונה להפיק במעבדה, מתאי אדם, תאי גזע מקדימי זרע וביצית, התאים העובריים שמהם מתפתחים בהמשך, הזרע והביצית. זו הפעם הראשונה שבה הצליחו מדענים לגדל תאי אדם בשלב התפתחותי מוקדם כל כך. ממצאי מחקרם מתפרסמים היום במהדורה המקוונת של כתב-העת המדעי Cell. ד"ר יעקוב חנא מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע, שהוביל את המחקר עם תלמידת המחקר במעבדתו, ליהי ויינברגר, אומר שמחקר זה עשוי לספק תובנות חדשות באשר לשלבים המוקדמים ביותר של התפתחות העובר, ואולי, בעתיד, לסייע בקידום שיטות טיפול חדשות בתחום הרבייה.
 
מדענים רבים, במקומות שונים בעולם, מנסים כבר שנים ליצור תאי אדם מקדימי זרע וביצית בתנאי מעבדה. תאים אלה גדלים בשבועות הראשונים של התפתחות העובר, כאשר תאי הגזע העובריים בביצית המופרית מתחילים "להתמחות" ולהתמיין לסוגי התאים השונים. ברגע שתאים אלה "בוחרים" להתמיין ולקבל על עצמם מסלול מסוים, המוביל להתפתחות איבר מסוים, הם ממשיכים להתפתח לאורך המסלול – פחות או יותר באופן אוטומטי. בדרך הטבע, כמה מהם מתחילים להתפתח במסלול שמוביל להתפתחות תאי ביצית או תאי זרע. התאים המצויים בשלבים הראשונים במסלול זה קרויים תאים מקדימי זרע, או ביצית. הרעיון להפיק במעבדה תאים בשלב התפתחותי מוקדם זה, עלה כבר בשנת 2006, כאשר מדענים הצליחו, לראשונה, להחזיר תאים בוגרים לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, ולהפוך אותם לתאי גזע מושרים, המסוגלים, שוב, לבחור מסלול התמיינות ולהתפתח לאורכו עד ליצירת תאים של רקמות שונות.
 
במחקר קודם, פיתח ד"ר חנא שיטות חדשות שבהן אפשר לייעל במידה רבה מאוד את הפיכתם של תאי אדם בוגרים לתאי גזע מושרים. המחקר עסק בהבדלים שבין תאי גזע מושרים של בני-אדם לבין תאים עובריים של עכברים. את תאי העכבר העובריים אפשר לשמור ולגדל במעבדה בקלות יחסית, בעוד שאת תאי האדם היה צורך "לתכנת" מחדש כדי שיהפכו לתאי גזע מושרים. ד"ר חנא וחברי קבוצתו פיתחו שיטה חדשה, שעיכבה את נטייתם של התאים להתמיינות, ובכך יצרו סוג חדש של תאי גזע מושרים, אותם הם כינו "תאים תמימים". תאים אלה "הצעירו" את תאי הגזע המושרים בשלב אחד נוסף, וקירבו אותם למצב העוברי – בו הם יכולים באמת להתמיין לכל סוגי התאים בגוף. כיוון שהתאים התמימים דומים יותר למקביליהם בעכברים, שיערו חברי קבוצת המחקר שאפשר יהיה לגרום להם "לבחור" במסלול המוביל להתמיינות תאי זרע ותאי ביצית.
 
בניסויים שביצעו באותם תאים תמימים הצליחו חברי קבוצת המחקר של ד"ר חנא להפיק תאים הזהים בכל מובן לתאי אדם מקדימי זרע וביצית. יחד עם קבוצת המחקר של פרופ' עזים סוראני מאוניברסיטת קיימברידג', המשיכו המדענים לבצע ניסויים ולשכלל את השיטה.
 
 
 
ד"ר חנא אומר שתאים מקדימי זרע וביצית הם רק השלב הראשו במירוץ הארוך והמורכב לייצור ביציות ותאי זרע של אדם, מתאי אדם בוגרים. לדוגמה, בשלב מסוים בתהליך, חייבים תאים אלה לפצל את המטען הגנטי שלהם לשניים (תאי רבייה כוללים עותק אחד בלבד מכל כרומוזום). ובכל זאת, הוא בטוח שאלה אתגרים שאפשר יהיה למצוא דרכים להתמודד איתם. הצלחה עתידית בתחום זה תוכל, למשל, לאפשר לנשים שעברו טיפולי כימותרפיה להרות.
 
בינתיים, המחקר כבר מספק תוצאות מעניינות ובעלות השלכות חשובות להמשך המחקר בתאים מקדימי זרע, ביצית, ואף בתאים מקדימים לרקמות שונות. קבוצת המחקר של ד"ר חנא במכון ויצמן למדע הצליחה לאתר חלק משרשרת האירועים הגנטית שמובילה תא גזע להתמיין כתא מקדים זרע או ביצית. בין היתר, הם גילו גן מרכזי, הקרוי Sox17, שאחראי על ויסות התהליך בבני-אדם, ולא בעכברים. כיוון שגן זה שונה מהמערכת שהתגלתה בעכברים, מצפים המדענים להפתעות נוספות בהמשך הדרך.
 
"היכולת להפיק במעבדה תאי אדם מקדימים לרקמות שונות, תאפשר לנו לחקור את תהליך ההתמיינות ברמה המולקולרית", אומר ד"ר חנא. "למשל, גילינו שרק תאים תמימים 'טריים' יכולים להפוך לתאים מקדימים לרקמות שונות, אבל לאחר שבוע בתנאים רגילים (כלומר, כשהם כבר פחות תמימים), הם שוב מאבדים את היכולת הזאת. אנחנו שואפים לגלות מה הסיבה לכך – מה גורם לתאי הגזע להיות מסוגלים יותר או פחות לביצוע פעולות מסוימות? ומה בדיוק מניע את תהליך ההתמיינות ברגע שתא תוכנת מחדש והפך לתמים? רק מציאת התשובות לשאלות אלה תקדם, בסופו של דבר, את טכנולוגיית תאי גזע מקדימי הרקמות, ותאפשר פיתוח של יישומים רפואיים מתקדמים בתחום זה".
 
 
מידע נוסף ותמונות אפשר לקבל במשרד הדובר, מכון ויצמן למדע:
תאי גזע עובריים שהפכו לתאי גזע מקדימי זרע וביצית.
מדעי החיים
עברית

משאבות טורבו

עברית
מדוע טורחים תאי גופנו לבצע פעולה הנוגדת, לכאורה, את כל חוקי ההיגיון – להרוס בשיטתיות חלבונים תקינים לגמרי שזה עתה נוצרו? מחקר חדש, שהתבצע במכון ויצמן למדע בשיתוף עם מדענים מגרמניה, מגלה כי, ככל הנראה, פעולה זו חיונית לתפקודו התקין של התא. יתר על כן, שיבושים בפעולה זו עלולים להיות קשורים למחלת אלצהיימר.
 
כפי שפורסם בכתב-העת המדעי Molecular Cell, ד"ר מאיה שולדינר ותלמיד המחקר ד"ר שי פוקס, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע, בשיתוף עם ד"ר מריוס למברג וד"ר דונם אבצי מאוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, רצו להבין את פרסנילין (presenilin), חלבון שעובר מוטציה אצל חולים באחד מסוגי מחלת אלצהיימר, המתאפיין בכך שהוא תורשתי ומתפרץ בגיל צעיר יחסית.
 
כדי להבין את מנגנון פעילותו של פרסנילין, בחנו המדענים תחילה את "האב הקדמון" של חלבון זה, חלבון שמרים הקרוי Ypf1. כאשר הם הוציאו את Ypf1מתאי השמרים, נוצר בתא עודף חלבון אחר שתפקידו לשאוב אבץ – סוג של מתכת חיונית – לתוך התא. למעשה, בתא ישנן שתי "משאבות" אבץ, אך רק אחת מהן הושפעה מהוצאת הפרסנילין: משאבת ה"טורבו", אשר קושרת את האבץ בחוזקה ושואבת אותו לתא ביעילות גבוהה. המשאבה השנייה, הקושרת את האבץ בקשר חלש יותר, לא הושפעה כלל. המדענים הגיעו למסקנה שכנראה תפקיד ה-Ypf1, שהוא אנזים אשר מפרק חלבונים אחרים, הינו לפרק את משאבות הטורבו של האבץ בתא.
 
צילום פלורסנטי של תאי שמרים, המראה שחלבון השמרים Ypf1 (בירוק) מצוי מסביב לגרעין התא, בדומה לפרסנילין, החלבון האנושי המקביל לו, שגורם למחלת אלצהיימר
 
מערכות בעלות שתי משאבות נחקרו במכון לפני מספר שנים על-ידי פרופ' נעמה ברקאי. המשאבות החלשות אמנם יעילות פחות, אך הן רגישות ביותר לתנודות רמת החומר בתא. כאשר רמת החומר יורדת, הן מפעילות את משאבות ה"טורבו". משאבות אלה רגישות פחות לתנודות רמת החומר בתא, אבל מסוגלות לאחסן את החומר המזין, כהכנה למחסור המתקרב. לפי תגלית זו, תאים בריאים מתבססים, רוב הזמן, על המשאבות היעילות פחות ומאפשרות למשאבות הטורבו לעלות לפני השטח של התא, ולהיכנס לפעולה אך ורק בעת הצורך.
 
ד"ר שולדינר ושותפיה למחקר ביקשו לבדוק כיצד משפיע עודף משאבות ה"טורבו" שעל פני השטח של התא על יכולתו להתכונן למחסור. הם מצאו כי לתאים ללא חלבון ה-Ypf1, המפרק משאבות אלה, לקח זמן רב לזהות את המחסור באבץ. לכן תאים אלה לא תפקדו כראוי בזמן המחסור במתכת זו, והשתקמו ממנו אחרי זמן רב יותר מאשר תאים רגילים, בהם פועל ה-Ypf1כראוי. מעבר לכך, גם משאבות הטורבו האחראיות לחומרים מזינים נוספים לא פעלו כראוי.
 
"כנראה שיצירת משאבות הטורבו ופירוקן מהוות מעין מנגנון בטיחות, שהתפתח בתאים כדי לוודא כי רמת החומרים המזינים, כגון אבץ, נשמרת בתא ביציבות מרבית", אומר ד"ר פוקס. "אמנם אנחנו עוד לא יודעים האם וכיצד בדיוק מנגנון זה קשור למחלת אלצהיימר, אך יש ראיות לכך שאבץ, ושינוע מתכות בתאים באופן כללי, עשויים לשחק תפקיד מרכזי בגרימת מחלה זו ובהתפתחותה".
 
"יתכן שהתגלית שלנו תפתח כיווני חשיבה חדשים לגבי גורמי מחלת אלצהיימר, שלעת עתה לא מובנים היטב", אומרת ד"ר שולדינר.
 
 
מידע נוסף ותמונות אפשר לקבל במשרד הדובר, מכון ויצמן למדע:
 
צילום פלורסנטי של תאי שמרים
מדעי החיים
עברית

כרומוזומים בתלת-ממד

עברית

שיטות חדשות לפיענוח מבנה הכרומוזומים מגלות תמונה מורכבת

נהוג להציג את הכרומוזומים – אותן 46 חבילות ארוזות היטב של חומר גנטי המצויות בכל תאי גופנו – כדמויי האות X , אולם למעשה אותם "איקסים" מסודרים מופיעים אך ורק בשלב שבו התא עומד להתחלק, לאחר שכל החומר הגנטי שלו עבר הכפלה. עד עתה, למדענים לא הייתה תמונה ברורה של האופן שבו מולקולת הדי-אן-אי שלנו – סליל כפול שאורכו כשני מטרים – מאורגנת במסודר בתוך הגרעין, במבנה המאפשר פעילות שוטפת של הגנים בתוכו. שילוב של שתי שיטות חדשות לריצוף די-אן-אי בכרומוזומים בודדים, וניתוח נתונים שהתקבלו מאלפי מדידות, חושפים כעת תמונה לא מוכרת של המבנה התלת-ממדי של הכרומוזומים. השיטה החדשה, פרי עבודה משותפת של מדעני מכון ויצמן למדע ומדענים מאנגליה, שהתפרסמה באחרונה בכתב-העת Nature, תסייע למדענים להבין את התהליכים הבסיסיים השולטים בהתבטאותם של גנים ובשמירה על יציבות הגנום.


פרופ' עמוס תנאי מהמחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית ומהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע פיתח אלגוריתם מתקדם לניתוח מערכי נתונים גנומיים, המסוגל לסרוק מיליארדי ביטים של מידע. ביחד עם חברי הצוות שלו, שכלל את תלמידי המחקר יניב לובלינג ואיתן יפה, ובשיתוף עם ד"ר פיטר פרייזר ממכון בברהם באנגליה, הצליח פרופ' תנאי לפענח את המבנה הארכיטקטוני של הכרומוזום ברזולוציה חסרת תקדים. במקום להשתמש בשיטות מיקרוסקופיות מסורתיות, כמקובל, גייסו המדענים את היתרונות של שיטות מודרניות ורבות עוצמה לריצוף די-אן-אי.


את הבסיס לשיטה החדשה הניחו ד"ר פרייזר וחברי צוותו, שפיתחו שיטות מתוחכמות לריצוף די-אן-אי המשתמשות באלפי מדידות של נקודות המגע בין גנים המצויים בכרומוזום יחיד. שיטות אלה מהוות שיפור ניכר לעומת הגישות שקדמו להן, המבוססות על ממוצע מבני של מיליוני כרומוזומים. עם זאת, על אף שהיא מנתחת כמות זעומה של די-אן-אי (מספר טריליוניות הגרם), שמקורו בתא יחיד, שיטתו של ד"ר פרייזר מייצרת כמויות עצומות של מידע, ומשתמשת בשיטות סטטיסטיות מתקדמות לצורך ניתוחו. פרופ' תנאי וחברי הצוות שלו ביצעו את הניתוח הממוחשב המורכב, באמצעותו הפכו מיליוני רצפי די-אן-אי למפות אמינות המתארות את הקשרים בין גנים לאורך הכרומוזום. באמצעות מפות אלה, הצוות, בשיתוף עם ד"ר ארנסט לאו מאוניברסיטת קיימברידג', הצליח לייצר מודלים תלת-ממדיים המתארים את המבנה של כרומוזומים בודדים.


פיענוח המבנה הארכיטקטוני של הכרומוזומים ברמת רזולוציה גבוהה מצביע על עובדה מעניינת: המבנה של מולקולת די-אן-אי אחת עשוי להשתנות מתא לתא. בה בעת, התוצאות מספקות מספר עקרונות כלליים הקובעים את אופן ההתארגנות של הגנים בכרומוזום: הארגון הוא מודולרי, ומתבסס על תפקודם של הגנים המצויים בכרומוזום. לדוגמה, הנתונים מעידים כי הכרומוזום חושף את הגנים אותם יש להפעיל באמצעות דחיקתם לקצוות, וכך מאפשר לאותם גנים לבוא במגע עם המכונות התאיות המבקרות את התבטאותם.


השיטה החדשה לא רק מעניקה מבט ייחודי ומפתיע על מבנה הכרומוזומים בתאינו, אלא מספקת לגנטיקאים כלי מחקרי רב-עוצמה. לדוגמה, היא עשויה לסייע בחשיפת השונות בפעילות גנטית בין סוגים שונים של תאים, וכן לתרום להבנת המנגנונים הקובעים מדוע גנים מסוימים פעילים ואחרים אינם פעילים במצבי בריאות או מחלה. השיפור המהיר בטכנולוגיות לריצוף כמויות עצומות של חומר גנטי מבטיח כי מחקרים מסוג זה יצברו תאוצה בעתיד הקרוב.

 

 

Video produced by BBSRC

לפרטים נוספים אפשר לפנות למשרד דובר מכון ויצמן למדע: 08-9343856


 

כרומוזומים בתלת-ממד
מדעי החיים
עברית

מדעני מכון ויצמן למדע יצרו לראשונה תאי גזע אנושיים "ניטרליים" לחלוטין, שהתפתחו לרקמות בתוך עובר עכבר

עברית

ההישג עשוי, בין היתר, לסלול את הדרך לייצור איברים להשתלה

אחד המכשולים העיקריים בדרך לשימוש בתאי גזע עובריים אנושיים לצרכים רפואיים קשור דווקא בהבטחה שטמונה בהם: יכולתם להתמיין במהירות לכל סוגי התאים הקיימים. מדענים עשו מאמצים רבים לשמר תאי גזע עובריים במצב הראשוני, הכל-יכול, אולם עד כה לא הצליחו בכך. גם החלופה לשימוש בתאי גזע עובריים – ייצור תאי גזע מושרים (iPS) באמצעות "תיכנות מחדש" של תאים בוגרים – סובלת מאותה מגבלה. על אף שהם יכולים להתמיין לסוגים רבים של תאים, תאי הגזע המושרים כבר נושאים בחובם "ניצני התחייבות" למסלול התמיינות מסוים. צוות מדענים ממכון ויצמן למדע עשה באחרונה צעד משמעותי בדרך להסרת המכשול. הם יצרו תאי גזע מושרים אנושיים "נייטרליים" לחלוטין, כלומר, כאלה המצויים בשלב ההתמיינות המוקדם ביותר, ושמרו עליהם במצב זה לאורך זמן. ההישג עשוי, בין היתר, לסלול את הדרך לייצור איברים להשתלה. ממצאי המחקר מתפרסמים היום בכתב-העת Nature.


מאז שהצליחו לייצרם לראשונה, בשנת 2006, היו תאי הגזע המושרים לתחליף אתי ושימושי לתאי גזע עובריים. ה"תיכנות מחדש" נעשה באמצעות החדרת ארבעה גנים לתוך תאים בוגרים – כמו, לדוגמה, תאי עור. בעקבות זאת מתרחש בתאים מעין "מסע התפתחותי לאחור" עד שהם מגיעים כמעט – אך לא במדויק – למצב של תא גזע עוברי. ד"ר יעקוב חנא, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, וחברי קבוצת המחקר שלו, תלמידי המחקר אוהד גפני וליהי ויינברגר, ביחד עם מדענים מהמרכז הלאומי לרפואה מותאמת אישית במכון ויצמן למדע, הבינו כי אין די בהחדרת אותם ארבעה גנים כדי "לאפס" את התאים; יש גם לעצור את נטייתם להתמיין במהירות.

 

רמז לכך שאפשר לעצור את ההתמיינות מצוי בעובדה, שתאי הגזע העובריים שמקורם בעכברים, בהם משתמשים בניסויי מעבדה רבים, שומרים על מצבם ה"נייטרלי", והם אינם סובלים מהמגבלות הקיימות בתאי הגזע העובריים האנושיים. ד"ר חנא וחברי קבוצתו הבינו, כי אם יוכלו לפענח כיצד מצליחים תאי הגזע העובריים של העכבר להימנע מהתמיינות, יוכלו ליישם את השיטה בתאים אנושיים. באמצעות שילוב של ניסויי מעבדה וניתוח גנטי הם יצרו טיפול מיוחד לתאי גזע אנושיים מושרים במבחנה, אשר עוצר את התמיינותם.

 

בהמשך הזריקו המדענים את התאים האלה לתוך בלסטוציט – עובר ראשוני שעשוי מצבר של תאים בודדים – של עכבר. אם תאי הגזע האנושיים המושרים שיצרו הם אכן נייטרליים לחלוטין, ויכולים לשרוד ולהתחלק, הם יתפתחו ביחד עם תאי העכבר. תאי הגזע המושרים סומנו בצבע פלואורסצנטי, שאיפשר למדענים לעקוב אחריהם בתוך עובר העכבר המתפתח. בדיקה שנעשתה לאחר עשרה ימים אכן הראתה, כי קיימות רקמות שמקורן בתאי העכבר, לצד רקמות שמקורן בתאי הגזע המושרים האנושיים.

 

ד"ר חנא: "התאים שיצרנו תואמים את המצב המוקדם ביותר של תאי גזע עובריים אנושיים שנראו אי-פעם. הצלחנו 'להקפיא' תהליך שהוא דינמי מאוד מטבעו, ולייצר סוג חדש של תאי גזע מושרים שהם נייטרליים לחלוטין, ולכן עשויים להתמיין לכל סוג תא". לממצאים אלה עשויים להיות שימושים רבים במחקר הביו-רפואי, ובפרט בתחום הריפוי הגנטי וההנדסה הגנטית. ד"ר חנא וחברי הצוות שלו מתכננים להמשיך לחקור את העוברים המעורבים שיצרו, כדי לגלות באמצעותם שיטות שיכוונו את התפתחות הרקמות האנושיות כך שייווצרו איברי-גוף מתפקדים.

 

 


סרטון המציג את השתלבותם של תאי גזע מושרים אנושיים נייטראליים, שיוצרו בשיטתו של ד"ר חנא (בירוק וצהוב) ברקמות של עובר עכבר (באדום)

 

 

מידע נוסף – ותמונות – אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע: 08-934-3856
 

תאי גזע אנושיים
מדעי החיים
עברית

מדעני מכון ויצמן פיתחו שיטה מתקדמת לפיענוח "קוד הבקרה" של הגנום

עברית
 
לשיטה החדשה יישומים בתחומי הרפואה המותאמת אישית והנדסה גנטית של תאים
 
עם פיענוח גנום האדם, הושלם זיהויים של כ-20,000 הגנים שבגוף האדם. בסמוך לכל אחד מאותם גנים מצוי רצף די-אן-אי קצר, המהווה מקטע בקרה: קשירת חלבון לאותו מקטע היא שקובעת האם אותו גן יתבטא, מתי, ובאיזו כמות. חשיבותם של אותם מקטעים קצרים אינה נופלת מזו של הגנים "הרגילים", ואולי אף עולה עליהם: הם שאחראים להתפתחות הנכונה של האברים והרקמות בעובר; הם שקובעים כי תאי העין – ורק הם – יכילו קולטנים רגישים לאור, וכי תאי הלבלב – ורק הם – יפרישו אינסולין; והם שמנחים את מערכות הגוף כיצד להתמודד עם איומים חיצוניים. כ-90% מהשינויים הגנטיים (מוטציות) הגורמים למחלות בבני אדם מצויים באזורי בקרה אלה. לכן, הבנה מעמיקה של אופן פעולתם, ושל השיבושים הנגרמים להם, תסייע בפיתוח דרכי ריפוי ממוקדות –המותאמות אישית לכל חולה.
 
על-אף חשיבותם הרבה, מנגנוני הפעילות של גורמי הבקרה עדיין אינם מובנים. כעת הצליח צוות מדענים בראשותו של ד"ר עידו עמית, מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, בשיתוף עם מדענים מה-Broad Institute שבמסצ'וסטס, וביניהם מנואל גרבר וניר יוסף, וכן אביב רגב וניר פרידמן מהאוניברסיטה העברית, לפתח שיטה מתקדמת לסריקה ולמיפוי שלהם. ממצאי המחקר, שהתפרסמו בכתב-העת המדעי Molecular Cell, חושפים את עקרונות הפעולה של "קוד הבקרה" של הגנום: מתברר שגורמי הבקרה פועלים באופן היררכי, כשהם מחולקים לשלוש דרגות. החוקרים מיפו את פעילותם של 50 גורמי בקרה, בנקודות זמן שונות, בתאי חיסון שנחשפו לנגיף, וכך, למעשה, הצליחו לרדת לפרטי הפרטים של המנגנונים המווסתים תגובה חיסונית מסוג זה.
 
"בימים אלה מתקיים מרוץ דומה בחשיבותו ובמורכבותו למיפוי גנום האדם: המאמץ להבין את השינויים הגנטיים באזורי הבקרה, ואת הקשר שלהם למחלות ולשונות בין בני אדם", אומר ד"ר עמית. "המרוץ הזה נתקל במכשולמשמעותי: התהליך באמצעותו ממפים מנגנוני בקרה זה כבר 30 שנה, הוא מורכב, מסובך ואיטי, משום שהוא נעשה באופן ידני, דוגמה אחר דוגמה. לכן נעשו מחקרים כאלה רק על-ידי צוותי-ענק של מדענים. באמצעות השיטה החדשה הצלחנו – קומץ אנשים – לבצע מחקר בקנה מידה זהה, אך בחלקיק הזמן". המטרה היא לזהות את החלבונים הנקשרים לרצפי הבקרה (הקרויים "גורמי שיעתוק"), ולקבוע איזה חלבון נקשר לאיזה רצף, באיזה תא, ובאיזה מצב. לצורך כך מקובעים החלבונים לדי-אן-אי, ולאחר מכן הדי-אן-אי עובר פיענוח ("ריצוף") לצורך קביעת המיקום המדויק שבו נקשר החלבון לגנום. השיטה שפיתח ד"ר עמית משלבת אוטומציה מתקדמת ושיטות חישוביות, ומודדת במקביל כמות גדולה של חלבונים.
 
המדענים חשפו תאים מסוימים של המערכת החיסונית לחיידקים, ולאחר מכן עקבו אחר 50 חלבוני בקרה הידועים כחשובים לתגובה החיסונית, בארבע נקודות זמן שונות. באופן זה עלה בידיהם לזהות את אתרי הקישור אליהם נקשרים חלבוני הבקרה, לקבוע אילו גנים הם מפעילים, באיזו רמה, ובאילו מנגנונים. בנוסף, הם גילו כי קיימת היררכיה בפעילותם של 50 החלבונים, וכי ניתן לסווג אותם לאחת משלוש רמות: הרמה הראשונה של גורמי בקרה היא הקובעת את זהותו הבסיסית של התא ואת מסלול ההתמיינות שלו. גורמים אלה מסוגלים לבדם לקבוע את תכונות התאים המרכיבים את רקמות השריר, את אלה היוצרים את מערכת העצבים, וכדומה. בעוד הרמה הראשונה של גורמי הבקרה יוצרת חלוקה גסה לזהויות בסיסיות של תאים, הרמה השנייה קובעת תת זהויות, באמצעות וויסות עוצמת הביטוי של הגנים. באופן זה נוצרים, לדוגמה, ההבדלים בין תאים שונים של מערכת החיסון, או בין תאי שריר חלק לשריר משורטט. הרמה השלישית של הבקרה היא הספציפית ביותר, ומשפיעה על ביטויים של גנים מסוימים. ברמה זו נקבעת תגובת התאים לגורמים חיצוניים: פלישת חיידקים, איתות הורמונלי, רעב ועוד.
 
הבנת המבנה ההיררכי מאפשרת לחזות כיצד יתבטאו מחלות הנגרמות מפגמים בגורמי הבקרה. שיבושים בגורמי בקרה מהרמה השלישית עלולים לפגוע, לדוגמה, ביכולתו של הגוף להתמודד עם מחלות נגיפיות. שיבושים בגורמי הבקרה מהרמה הראשונה עשויים לגרום ללוקמיה, משום שבמחלה זאת מסלולי ההתמיינות של תאי הדם נפגעים. בנוסף, בהבנה מעמיקה של תוכנית הבקרה טמון גם פוטנציאל בתחום הרפואה השיקומית, שכן היא מאפשרת לגרום להתמיינות מחודשת של תאים באמצעות גורמי הבקרה המתאימים. חולים הזקוקים להשתלת תאים מסוג מסוים יוכלו להשתמש בתאים שלהם עצמם לאחר שימוינו מחדש, וכך להתגבר על הקושי שבמציאת תורם מתאים.
 
ד"ר עמית: "השיטה החדשה למיפוי תוכנית הבקרה הגנטית פותחת אפיקים חדשים למדידת תהליכים ביולוגיים ולהבנה עמוקה שלהם, ובאופן זה תסייע להבין את השיבושים המתרחשים במחלות שונות. דוגמה לכך היא מחלת הלוקמיה, אשר קשורה בגורמי בקרה כאלה. תהליכי מחלה זו נחקרים על-ידי בימים אלה, בשיתוף עם פרופ' שי יזרעאלי מהמרכז הרפואי בתל השומר".
 
 

גורמי הבקרה מתחלקים באופן היררכי לשלוש רמות פעילות. גורמי הרמה הגבוהה ביותר (למעלה) משפיעים על מצב החומר הגנטי, וכך קובעים את זהותו הבסיסית של התא. גורמי הרמה השנייה (במרכז) קובעים את רמות הביטוי של הגנים וכך מעצבים את תכונותיו של התא. גורמי הרמה השלישית (למטה) הם דינמיים יותר באופיים, ומפעילים גנים בתגובה למצבי סביבה משתנים


 

 
 
מידע נוסף אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע: 08-934-3856
מערך הניסוי
מדעי החיים
עברית

הכל ארוז

עברית

תאי גזע הם ההבטחה הגדולה של רפואת העתיד, אך בנסיבות מסוימות עשויים תאים אלה עצמם להוביל למחלה. תאי הגזע הם תאים צעירים שלא עברו "התמחות", ושומרים על יכולת התחדשות מתמדת. אם הם אינם מתמיינים לסוגי תאים שונים, הם עלולים להתחלק ללא רסן, וכך לגרום לסרטן. למעשה, כבר לפני מספר עשרות שנים גילו מדעני מכון ויצמן כי קיים קשר בין סרטן לבין התמיינות פגומה של תאי גזע (שכונו אז "תאים עובריים"). כעת גילתה קבוצת מדענים בהנהגת מדעני המכון מנגנון מולקולרי חדש, העומד כנראה מאחורי קשר זה. מחקרם התפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Molecular Cell.

המדענים הצליחו לפענח את הפרטים המולקולריים של תהליך המתרחש ב"אריזת" הדי-אן-אי בזמן התמיינות תאי גזע עובריים. התברר, כי כדי שהתאים יוכלו להתמיין כראוי, מספר אבני בניין באריזת הדי-אן-אי שלהם צריכות להיות מסומנות על-ידי תג מולקולרי הקרוי יוביקוויטין. סימון זה נדרש כדי להפעיל קבוצה של גנים ארוכים במיוחד, אשר מאפשרים לתא להתמיין. המדענים זיהו שני מתגים המבקרים את התיוג: האנזים RNF20 מגביר את הסימון בתג, ואנזים אחר, USP44, מבצע פעולה הפוכה – הוא מפריע לסימון. בנוסף, מתברר שהתמיינות מתבצעת כשורה אך ורק כאשר שני האנזימים האלה מתפקדים כראוי. כאשר המדענים הפריעו לסימון באמצעות השתקת ה-RNF20, כלומר מתג ההפעלה, או גרמו שיבושים ב-USP44, כלומר במתג הכיבוי, עוכבה התמיינות תאי הגזע.

ממצאים אלה יכולים אולי להסביר את משמעותם של פגמים מולקולריים אשר זוהו במספר סוגי סרטן. כך, לדוגמה, קיימים גידולים ממאירים בשד ובערמונית בהם רמת ה-RNF20 נמוכה מהרגיל, וסוגי לויקמיה שבהם עודף של USP44. חוסר התמיינות של תאי גזע מאפיין לעיתים קרובות סרטן תוקפני במיוחד. בראש צוות המחקר עמד פרופ' משה אורן מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, יחד עם פרופ' איתן דומאני מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות וד"ר יעקוב חנא מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית. הצוות כלל את גלעד פוקס, ד"ר אפרת שמע, ריטה וסטרמן, ערן קוטלר, סילביה וילדר, ליאור גולומב, ד"ר אריאל פריבלודה וד"ר אסתר פלדמסר ממכון ויצמן, וכן את זוהר ולצ'ינסקי מהטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, ד"ר פנג זאנג ופרופ' שאוצ'ון יו מאוניברסיטת מישיגן שבארה"ב, מחמוד חאג'-יחיא ופרופ' אשרף בריק מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ופרופ' דניאל אברדם מהטכניון ומאוניברסיטת ניס-סופיה אנטיפוליס שבצרפת.

מחקר זה שייך לכיוון חדש יחסית בחקר הסרטן. במקום שינויים גנטיים, הוא מתמקד בתהליכים הקרויים אפיגנטיים: תהליכים שאינם משנים את המידע הגנטי, אך משפיעים על הדרך בו הוא עובר עיבוד בתוך התא. הבנת השינויים האפיגנטיים המעורבים בסרטן תקדם את החיפוש אחר טיפולים מולקולריים יעילים נגד גידולים ממאירים.
 

 
מדעי החיים
עברית

בין דיוק ליעילות: כיצד מתמרנות מכונות החיתוך של התא?

עברית
בעבר הגדירו מדענים את כל מקטעי הדי-אן-איי שאינם מקודדים ליצירת חלבון כחסרי ערך, אולם מתברר כי חשיבותם רבה. כאלה הם, לדוגמה, הרצפים מהם מיוצרות מולקולות מיקרו-אר-אן-איי – מולקולות קצרות אשר אינן מתורגמות לחלבונים, אך שמור להן תפקיד חיוני בבקרת מיגוון תהליכים חיוניים בתא, באמצעות וויסות התרגום של אלפי חלבונים אחרים. ליקויים בפעילותן עשויים לגרום למחלות, כמו, בין היתר, סוכרת, סרטן ודלדול עצם. הבנה מפורטת של אופן פעילותן עשויה לתרום למלחמה במחלות אלה, ולפיתוח שיטות ריפוי המבוססות על מולקולות מיקרו-אר-אן-איי סינתטיות.

מולקולות מיקרו-אר-אן-איי מתחילות את חייהן כגדילים ארוכים של אר-אן-איי, אשר נחתכים באמצעות "מכונת חיתוך" תאית מיוחדת לפיסות קצרות ופעילות. הבעיה היא שמכונת החיתוך עשויה לטעות ולחתוך גם צורות אחרות של אר-אן-איי, כמו אר-אן-איי שליח, אשר לובש לעיתים צורה מרחבית דומה לזו של "המולקולות הנכונות". התוצאות של חיתוך מוטעה שכזה עשויות להיות הרסניות לתא.

במחקר שהתפרסם באחרונה בכתב העת המדעי Nature Structural and Molecular Biology, התמקדו ד"ר ערן הורנשטיין, פרופ' נעמה ברקאי ותלמידי המחקר (דאז) ד"ר עומר ברד וד"ר מתי מן מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, באופן בו מאזנת מכונת החיתוך בין שני צרכים מנוגדים: יעילות ודיוק. "המכונה צריכה להיות יעילה, ולפעול בצורה הטובה ביותר", מסביר ד"ר הורנשטיין. "אסור לה לסמוך באופן עיוור על יכולתה לאתר ולחתוך את האר-אן-איי הנכון, משום שהיא עלולה לעשות טעויות. מצד שני, אסור לה לשפר את הדיוק על חשבון היעילות, כי אז לא תוכל לבצע את תפקידה במהירות הנדרשת".

במחקר בין-תחומי, יצרו המדענים מודל מתמטי המאפיין את מכונת החיתוך, ולאחר מכן בחנו אותו בניסויים בתאים חיים. ההשערה הייתה שהמכונה שומרת על יעילות לצד דיוק באמצעות לולאת משוב: המכונה מזהה את כמות המולקולות אותן היא נדרשת לחתוך, ובהתאם לכך מוגדרים מספר העותקים של המכונה בתא. ניסויים שנעשו ברקמות של בני אדם ושל עכברים הראו כי פעילות מכונת החיתוך אכן מתואמת עם רמת המולקולות אותן יש לחתוך: כמות עותקי המכונה עולה כאשר כמות חומר הגלם בו יש לטפל עולה, ונעצרת כאשר רמתן יורדת. התיאום הזה מפחית את הסיכוי לחיתוך מולקולות לא נכונות.

ממצאי המחקר עשויים לסייע במאמצים לייעל את הייצור של מולקולות מיקרו-אר-אן-איי סינתטיות, לצורך טיפול במחלות. בנוסף, התובנות שהשיגו המדענים על מנגנוני האיזון בין יעילות לבין דיוק עשויות להיות מיושמות עבור מערכות ביולוגיות נוספות בהן נדרשים שיקולים דומים (כמו, לדוגמה, במערכות לתיקון די-אן-איי), וכן במערכות לא ביולוגיות.

 
מדעי החיים
עברית

מדעני המכון פיתחו שיטה ל"שיכתוב" די-אן-אי כדי להבין את משמעותו של הרצף הגנטי

עברית

מדעני מכון ויצמן פיתחו שיטה שמאפשרת לבצע עשרות אלפי שינויים מכוונים בדי-אן-אי של תאים חיים ולמדוד את השפעתם
 
יכולתנו לקרוא את הדי-אן-אי התקדמה בצעדי ענק בעשורים האחרונים, אך יכולתנו להבין את הצופן הגנטי ולשנותו, כלומר, לשכתב את ההוראות המקודדות בדי-אן-אי, נשארה מאחור. מחקר חדש של מכון ויצמן למדע מציע דרך להתקדם בפיצוח הצופן הגנטי בדרך של הכנסה יעילה של מקטעי די-אן-אי רבים, מתוכננים בקפידה, לתאים חיים, ומדידת השפעתם. המחקר התפרסם בגיליונות יוני של כתבי-העת המדעיים Nature Biotechnology ו- Nature Genetics.
 
עד עכשיו, ביצוע שינוי מתוכנן ברצף הדי-אן-אי היה תהליך איטי ומייגע: אפשר היה לשנות בבת אחת רק מקטע אחד של הדי-אן-אי, דבר שנמשך מספר שבועות. זמן נוסף נדרש כדי לבחון את תוצאותיו של כל שינוי. במחקר החדש, פיתחו מדעני מכון ויצמן למדע טכנולוגיה המאפשרת להכניס בעת ובעונה אחת עשרות אלפי מקטעי די-אן-אי שתוכננו בשיטתיות, לתוך עשרות אלפי תאים חיים, ולמדוד בניסוי יחיד ובדיוק רב את ההשלכות של כל אחד מהשינויים שהוכנסו.
 
"השיטה המהירה תקדם באופן משמעותי את יכולתנו להבין את 'שפת' הדי-אן-אי. קריאת גנום שלם של אדם הפכה למשימה מהירה למדי, אך מה בדיוק כתוב בגנום הזה? הרי הגנום נראה כמו רצף ארוך של אותיות שמשמעותן, לרוב, אינה ברורה", אומר ראש צוות המחקר, פרופ' ערן סגל מהמחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית ומהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע. " לקרוא את הדי-אן-אי בלבד, זה כמו לנסות ללמוד שפה זרה רק באמצעות האזנה לאנשים המדברים אותה. השיטה שלנו תעזור לנו לזהות מילים בשפת הדי-אן-אי, ולהבין את משמעותן".
 
"הבנת הנקרא" של הדי-אן-אי יכולה, בין היתר, להסביר את פשר ההבדלים הגנטיים הזעירים בין אנשים שונים. כך אפשר יהיה להבין איזה הבדל אחראי להתחוללותן של מחלות שונות בבני-אדם מסוימים. השיטה עשויה גם להוביל לפיתוח טכניקות לריפוי גנטי, המתבססות על החדרת גנים חדשים או רצפי בקרה משודרגים, במטרה לתקן פגמים גנטיים.
 
במחקר הנוכחי, בדקו המדענים היבט חיוני של שפת הדי-אן-אי: איך מקודדת הבקרה על ביטוי גנים בדי-אן-אי, כלומר, כיצד כתובות ההוראות המכתיבות את עוצמת הפעילות של כל גן בצופן הגנטי. מכיוון שרמת הפעילות של הגן היא גורם מרכזי בתפקוד התא, שאלה זו נחקרת מזה עשרות שנים, ונחשבת לאחת המרכזיות בביולוגיה מולקולרית. השיטה איפשרה למדענים לבודד ולבדוק את השפעתם של גורמים שונים על רמת הפעילות של הגן. כך הצליחו ללמוד כיצד גורמים שונים מגדירים את "שפת הבקרה", ואף להדגים כיצד בחירה מושכלת של שינויים ברצף משפיעה על הגורמים האלה בדרך שמאפשרת השגת רמות פעילות שונות של גנים.
הקשר בין פעילות גנים לבין מספר אתרי הקישור לחלבוני בקרה, אשר קיימים באזור הבקרה של כל גן. גוונים של אדום וירוק מציינים את רמת פעילות הגנים (אדום מסמן רמת פעילות גבוהה). הגרף האפור מראה את הרמה המרבית אליה מגיעה הפעילות של כל אחד מחלבוני הבקרה.

השיטה החדשה מורכבת מארבעה שלבים המבוססים על שילוב חדשני של טכנולוגיות קיימות. השלבים הם: יצירת 50,000 רצפים גנטיים שונים בשבבי די-אן-אי, החדרה מאסיבית של הרצפים ל-50,000 תאים שונים בו זמנית, מיונם בעזרת מכשיר למיון תאים המסוגל לקרוא את רמת הגן ה"מדווח", ופיענוח הרצף הגנטי באמצעות ריצוף מקביל בכמויות גדולות.

 
במחקר השתתפו תלמידי המחקר אילון שרון, טלי רווה-צדקה ומיכל לבוא, עוזרת המחקר ד"ר יעל קלמה ועמיתת המחקר ד"ר עדינה ויינברגר ממכון ויצמן למדע, וכן ד"ר זוהר יכיני מהטכניון ומ"מעבדות אג'ילנט" שבקליפורניה.
 
שכתוב די-אן-אי
 
 
מידע נוסף – ותמונות – אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע 08-934-3856
שכתוב די-אן-אי
מדעי החיים
עברית

זמנים טובים, זמנים רעים

עברית
 
סוכר, כולסטרול, אבץ, תרכובות זרחן – כל החומרים החיוניים האלה נשמרים בתאי הגוף בדיוק בכמות הנכונה. אפשר לשער כי די בסוג אחד של משאבה מולקולרית אחת על פני השטח של התא, כדי להבטיח שרמת החומרים תישאר קבועה: כאשר הריכוז של חומר מסוים בתא – כמו סוכר – יורד, המשאבות יעבדו באופן אינטנסיבי יותר, ויחזירו את הסוכר לרמה הרצויה. בפועל, מתרחש דבר מוזר: תאי הגוף מכניסים לתוכם את החומרים המזינים מזרם הדם באמצעות שני סוגים של משאבות: סוג אחד פועל ב"זמנים טובים", כאשר ריכוז החומרים הדרושים בזרם הדם הוא גבוה, והסוג השני נכנס לפעולה ב"זמנים רעים", כאשר ריכוז החומר בדם נמוך. לשם מה נחוץ המנגנון הכפול הזה?

מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת Science, עשוי לספק את התשובה. המחקר נעשה במעבדתה של פרופ' נעמה ברקאי מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, על-ידי החוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר שגיא לוי, תלמיד המחקר משה כפרי, וטכנאית המעבדה מירי כרמי.

המדענים גילו שכאשר רמת האבץ או תרכובות הזרחן בסביבתו של תא שמרים יורדת, מספר המשאבות של "הזמנים הרעים" על פני השטח של התא גדל פי מאה. כאשר ריכוז החומרים עולה בחזרה, נסוגו משאבות ה"זמנים הרעים", ובמקומן חזרו לפני השטח של התא משאבות רבות מסוג "הזמנים הטובים".

תאי שמרים שהכילו את שני סוגי המשאבות התכוננו טוב יותר למצב של רעב, וחזרו לעצמם בהצלחה רבה יותר לאחר שהרעב חלף, בהשוואה לתאים שבהם התקינו המדענים, באמצעות הנדסה גנטית, סוג אחד בלבד של משאבות. המסקנה: משאבות "הזמנים הרעים" פועלות כנראה כמנגנון איתות, אשר מזהיר את תא השמרים מפני הרעב המתקרב. התא שמקבל התראה מראש יכול לאגור את החומר החסר. ההכנה הזאת מסייעת לו גם לחזור לצמוח מחדש מהר יותר, עם תום תקופת הרעב.

מנגנון כפול זה של שני סוגי המשאבות הוא ככל הנראה חלק ממנגנון בקרה רחב יותר, המאפשר לתא להתמודד עם תנודות באספקת חומרים מזינים. מנגנון חכם זה מעניק לתא יתרון הישרדותי שסוג אחד בלבד של משאבה אינו מסוגל לאפשר לו.

אם מחקרים עתידיים ייראו שהעיקרון תקף גם לגבי תאי אדם, ממצאים אלה עשויים להסביר כיצד שומר הגוף שלנו על רמות נכונות של חומרים מזינים ברקמות ובאיברים שונים. בנוסף, יתכן כי פגמים במנגנון עשויים להיות מעורבים במחלות מטבוליות שונות, ולכן הבנה של הבקרה הכפולה עשויה להיות חיונית גם לחקר מחלות כאלה.
 
 
מידע נוסף – ותמונות – אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע 08-934-3856
מדעי החיים
עברית

מדעני המכון חשפו מנגנון מולקולרי האחראי להתפתחות מחלת באטן

עברית

טיפול בפסולת הוא נושא בעל חשיבות עליונה בכל מקום, אך בתוך תאים הוא עשוי להיות עניין של חיים ומוות. כאשר פח זבל מולקולרי, אשר אמור להגן על התא מפני נזק, עולה על גדותיו, עלול הדבר להוביל לאסון. מחקר שנעשה במכון ויצמן למדע והתפרסם בעיתון Journal of Cell Biology גילה שזהו בדיוק המצב במחלת באטן, מחלה נדירה אך קטלנית הגורמת לניוון תאי עצב, שסימניה הראשונים מתגלים בילדות. התגלית עשויה להוביל לפיתוח דרכים לטפל במחלה.

אצל החולים במחלת באטן, מצטבר בתאי העצב במוח פיגמנט צהוב בלתי מסיס אשר גורם לתאים אלה להתנוון, ובהמשך למות. החולים הופכים בהדרגה לנכים, מאבדים את הראייה ואת כושר התנועה, וסובלים מבעיות קוגניטיביות. הם מתים בגיל צעיר, בדרך כלל לא יאוחר משנות העשרים המוקדמות לחייהם. זה זמן רב ידוע כי המחלה נגרמת על ידי מוטציה בגן הקרוי CLN3, אך תפקידו של גן זה בתא לא היה ידוע עד כה. במחקר החדש, גילו מדעני מכון ויצמן את תפקידו של הגן בתא, וכך סיפקו הסבר למהלך המולקולרי של מחלת באטן.

המחקר נעשה במעבדתו של פרופ' ג'פרי גרסט מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, על-ידי רחל קמה והחוקרת הבתר-דוקטוריאלית ד"ר וידהי קאנגנטי, בשיתוף עם פרופ' כריסטיאן אונגרמן מאוניברסיטת אוסנברוק שבגרמניה. כל הניסויים נעשו בשמרים, אך הם רלבנטיים לבני אדם החולים במחלת באטן, מפני שהגן שמקביל ל-CLN3 בשמרים נשמר לאורך האבולוציה ללא שינוי כמעט. למעשה, הגן המצוי בשמרים דומה כל כך לזה של היונקים, עד שהחדרת עותק תקין של CLN3 שמקורו ביונקים לשמרים בהם הגן חסר, גרמה לכך שתא השמר חזר לפעילות תקינה.

החוקרים הראו שגן השמרים המקביל ל-CLN3 מעורב בהובלת החלבונים בתא. הגן מפעיל אנזים מסוים ממשפחת הקינזות, ואנזים זה, בתורו, גורם לסדרה של תמורות מולקולריות השולטות בשינוע החלבונים. כאשר מתחוללת מוטציה בגן CLN3 של השמרים, השינוע משתבש. כתוצאה מכך, במקום להגיע ליעדם, מצטברים חלבונים מסוימים בליזוזום, המשמש כמערכת מיחזור הפסולת של התא. כאשר מתמלא הליזוזום בפסולת וגולש על גדותיו, מופרעת העברת האותות ותהליכים חיוניים אחרים בתוך תא העצב - דבר שגורם למוות איטי אך בטוח של תא העצב.

מחקר רב דרוש עדיין עד שממצאים אלה יתורגמו לשיטות ריפוי עבור חולים במחלת באטן, אך גילוי מנגנון הפעולה של ה-CLN3 הוא צעד חשוב בפיתוח טיפול יעיל במחלה. החלפת הגן המוטנטי CLN3 בכל תאי העצב הפגועים במוח עשויה להיות משימה כמעט בלתי אפשרית, אך ייתכן וניתן לנקוט בגישה עקיפה ופשוטה יותר – לדוגמה, באמצעות מתן תרופה שתפעיל את אנזים הקינאז, ללא תלות בגן הפגום.

 
מדעי החיים
עברית

עמודים