מדעני מכון ויצמן למדע גילו כיצד נוצרים חומרים רעילים בתפוחי אדמה

עברית

ממצאי המחקר יאפשרו לטפח זני ירקות חדשים בעלי כמות מופחתת של רעלים

מקרי מוות של בני אדם כתוצאה מאכילת תפוחי אדמה ירוקים הם אמנם נדירים למדי, אך הרעלות כאלה גורמות תכופות למחלות ולתמותה בחיות משק. הסימפטומים כוללים פגיעות במערכת העיכול, וכן השפעות נוירולוגיות כמו אובדן תחושה, סיוטים והזיות. במקרים חמורים נגרמת הפרעה בקצב הלב המובילה למוות. האחראים לכך הם החומרים הרעילים סולנין ושקונין המצויים בתפוחי אדמה, שריכוזם בפקעות גדל במידה משמעותית בעקבות חשיפה לאור ובזמן הנצת הפקעות, ומגן עליהן מפני גורמי מחלות.


הסולנין והשקונין משתייכים למשפחה גדולה של אלפי חומרים הקרויים גליקו-אלקלואידים, המצויים גם בצמחי מאכל נוספים ממשפחת הסולניים כמו עגבניות וחצילים. חומרים אלה מוכרים זה למעלה ממאתיים שנה, אולם מסלול הייצור שלהם בצמח אינו ידוע. פרופ' אסף אהרוני וחברי קבוצתו מהמחלקה למדעי הצמח במכון עשו באחרונה צעד חשוב בכיוון זה, כאשר הצליחו למפות את המסלול הביוכימי האחראי ליצירת גליקו-אלקלואידים מחומר הגלם שלהם – כולסטרול. ממצאי המחקר יאפשרו לטפח זני ירקות חדשים בעלי כמות מופחתת של רעלים, ולהשביח זנים באמצעות הכלאות עם זני בר שנאסרו לשימוש בגלל תכולת הגליקו-אלקלואידים הגבוהה בהם. מצד שני, הגברת ריכוז הגליקו-אלקלואידים בחלקי הצמח שאינם אכילים, או בצמחים שבאופן טבעי אינם מכילים חומרים אלו, תגביר את יכולתם להתגונן מפני מחלות.


בשלב הראשון של עבודת המיפוי, שפורסם לפני כשנתיים בכתב-העת The Plant Cell, הצליחו המדענים לזהות את הגן הראשון במסלול הייצור של הגליקו-אלקלואידים. במחקר הנוכחי, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת Science, השתמשו המדענים באותו גן ראשון כב"סימן דרך", שכיוון אותם אל המשך המסלול: באמצעות השוואת תבניות הביטוי של גנים ברקמות שונות של תפוחי אדמה ועגבניות, עלה בידם לזהות גנים דומים לגן הראשון, וכך לגלות שורה של גנים המעורבים במסלול ייצור הגליקו-אלקלואידים. פגיעה בתפקודו של אחד מגנים אלה מנעה הצטברות של גליקו-אלקלואידים בפקעות תפוחי אדמה ובעגבניות. בהמשך פיענחו המדענים את התפקיד של כל אחד מהגנים, ושרטטו את התהליך המלא, בן עשרה שלבים, במהלכו הופכת מולקולת כולסטרול לגליקו-אלקלואיד. גנים נוספים שזוהו אחראיים ל"הסתעפויות" שונות במסלול, המובילות ליצירת חומרי משנה, ועל בקרת התהליך.


פרופ' אהרוני מספר כי באחד הלילות ישב בביתו ובדק שוב ושוב את רשימת הגנים המועמדים – על סמך תבנית ביטויים – למלא תפקיד במסלול הייצור, כאשר לפתע הגיע לתובנה מעניינת: נראה כי הצמחים מגנים על הצאצאים שלהם מפני האפשרות לרשת "חצי מסלול" לייצור גליקו-אלקלואידים, אשר עלול להזיק להם. אפשרות זו עלתה כאשר השווה את מיקומי הגנים בגנום, וגילה כי מרביתם מאוגדים ברצף אחד על כרומוזום 7 של העגבנייה ותפוח-האדמה. שני גנים נוספים נמצאו בכרומוזום אחר, אולם נראה כי גם מקטע זה נדד ממיקומו המקורי בכרומוזום 7. הסיבה לקיבוצם של הגנים היא שהפעלה חלקית של מנגנון ייצור הגליקו-אלקלואיד מובילה לייצור חומר ביניים רעיל לתאי הצמח (כך, לדוגמה, קיימות פטריות הפוגעות בצמח באמצעות פירוק הגליקו-אלקלואידים לרכיבם המזיק). כדי לצמצם את הסיכוי לתורשה חלקית מזיקה, מרכז הצמח את כל המסלול ביחידה גנטית קטנה ככל האפשר.


את המחקר הוביל החוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר מקסים איטקין, והשתתפו בו ד"ר אווה הייניג, ד"ר אורן צפדיה, פבלו קרדנס, ד"ר שמואל בוקובזה, ד"ר סרגיי מליצקי וד"ר אילנה רוגצ'ב ממעבדתו של פרופ' אהרוני, וכן ד"ר תמר אונגר מהמרכז לפרוטאומיקה מבנית במכון, מדענים מאוניברסיטת פונה, הודו, ומהמכון לחקר הצמח בוונינגן, הולנד.
 

איור: ThinkStock
 

מדעי הסביבה
עברית

שדות תות לנצח

עברית
 

ד"ר אסף אהרוני. טעם וארומה

מאמץ משותף של 74 מדענים מ-38 מוסדות מחקר ברחבי העולם הוביל באחרונה לקביעת הרצף הגנטי המלא של תות הבר ולפיענוחו. המחקר התפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Nature Genetics. ד"ר אסף אהרוני וד"ר אביטל אדטו, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, הם החוקרים הישראלים היחידים שהשתתפו בפרויקט, ותרמו למחקר את המיפוי והזיהוי של גנים ומשפחות גנים אשר אחראים ליצירת חומרי הטעם והריח של התות.
תות הבר (woodland strawberry, או בשמו הלטיני Fragaria vesca) הוא קרוב משפחה של תות הגינה המתורבת והמוכר. הפירות מכילים כמות גדולה של חומרים נוגדי חימצון (בעיקר ממשפחת הטנינים - החומרים המצויים גם ביין ויוצרים את תחושת העפיצות), וכן ויטמינים מסוג A ,C ו-B12, ומינרלים כמו אשלגן, סידן ומגנזיום. בנוסף, פרי התות ייחודי בכך שהוא עשיר מאוד בחומרי טעם וריח.

בשביל ד"ר אהרוני מהווה ההשתתפות במחקר הבין-לאומי סגירת מעגל: זה שנים רבות הוא חוקר את המסלולים המטבוליים שבהם נוצרים חומרי הטעם והריח במהלך ההבשלה של פרי התות. ד"ר אהרוני היה אחד הראשונים שהשתמש בשבבים ביולוגיים לצורך ניתוח גנטי של צמחים, וזיהה באמצעותם גנים הממלאים תפקיד ביצירת חומרי טעם וריח בתות. מחקריו משווים בין חומרי הטעם והארומה המצויים בתות הבר לבין אלה המצויים בתות המתורבת, ומתחקים אחר הסיבות הגנטיות להבדלים אלה. פיענוח הגנום המלא של תות הבר מאפשר לו לחקור באופן יסודי ומקיף יותר את הגנים הרבים השותפים בתהליך, וגם שופך אור חדש על כמה מממצאיו בעבר. כך, לדוגמה, בעזרת ניתוח ממוחשב של גנום תות הבר גילתה כעת ד"ר אדטו, כי רק משפחה קטנה יחסית של אנזימים, שאחד מביניהם אופיין בעבר על-ידי ד"ר אהרוני, אחראית ליצירת קבוצה גדולה של כמאה חומרי ארומה, אשר אופן יצירתם לא היה ברור במלואו.
 
ד"ר אהרוני מקווה, כי המידע החדש יסייע, בין היתר, להבין כיצד אפשר להחזיר לתותי הגינה את הטעם והארומה שאבדו להם במהלך השנים. תותי הבר שמופו זה עתה - שהם בעלי טעם וארומה מרוכזים וחזקים במיוחד - יכולים בהחלט להוות דוגמה שיש לשאוף אליה.
 

Woodland Strawberry. Image courtesy of H. Zell, Wikimedia commons

תות הבר מצטרף לשורה של צמחים שהגנום שלהם פוענח ומופה בשלמותו - כמו האורז, העגבניה, הענבים והסויה. המיפוי מראה, כי אורכו הכולל של הגנום הוא כ-240 מיליון בסיסים, ומצויים בו כ-35,000 גנים (לשם השוואה, גנום האדם כולל כשלושה מיליארד בסיסים, וכ-23,000 גנים). הגנום של תות הבר פשוט וקצר יחסית, קל ונוח לגדל את הצמח ולבצע בו הנדסה גנטית, והוא בעל מחזור חיים קצר. מסיבות אלה הוא יכול לשמש כמודל עבור צמחים אחרים בעלי חשיבות חקלאית וכלכלית, המשתייכים אף הם למשפחת הוורדיים, שהם נוחים פחות למחקר: תות הגינה, ועצים כמו תפוחים, אפרסקים, דובדבנים, שקדים ועוד.
     

עת הקטיף

ילדותו של אסף אהרוני בפתח-תקווה עברה עליו בצל הפרדסים של אביו ודודיו. אחת מחוויות הילדות הזכורות לו היו "גיוסים" לקטיף תפוזים סיניים ("קומקוואט"), שהתקיימו בסופי השבוע, בעונת הקטיף. כל חבריו של אסף הגיעו לפרדס, ל"הפנינג" של קטיף תפוזים תחרותי, שבסופו קיבלו תשלום בהתאם לכמות שנקטפה.
 
ילדותו של אסף אהרוני
הפרדסים שסביב פתח תקווה היו גם הרקע לפעילותו בתנועת הצופים, שם הגיע עד לתפקיד רשג"ד. "מינויו" האחרון בצופים, בטרם התגייס לשירות הצבאי, היה הגנן הרשמי של בית שבט הצופים.
 
 
ד"ר אסף אהרוני. טעם וארומה
מדעי הסביבה
עברית

מדעני מכון ויצמן למדע, בשיתוף עם צוותי מדענים ממדינות רבות, פיענחו את הגנום המלא של תות הבר

עברית
מאמץ משותף של 74 מדענים מ-38 מוסדות מחקר ברחבי העולם, הוביל באחרונה לקביעת הרצף הגנטי המלא של תות הבר ולפיענוחו. המחקר מתפרסם היום בכתב-העת המדעי Nature Genetics. ד"ר אסף אהרוני וד"ר אביטל אדטו, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, הם החוקרים הישראלים היחידים שהשתתפו בפרויקט, ותרמו למחקר את המיפוי והזיהוי של גנים ומשפחות גנים אשר אחראיים ליצירת חומרי הטעם והריח של התות.



תות הבר (woodland strawberry, או בשמו הלטיני Fragaria vesca) הוא קרוב משפחה של תות הגינה המתורבת והמוכר. הפירות מכילים כמות גדולה של חומרים נוגדי חמצון (בעיקר ממשפחת הטנינים – החומרים המצויים גם ביין ויוצרים את תחושת העפיצות), וכן ויטמינים מסוג A, C ו-B12, ומינרלים כמו אשלגן, סידן ומגנזיום. בנוסף, פרי התות ייחודי בכך שהוא עשיר מאוד בחומרי טעם וריח.

בשביל ד"ר אהרוני מהווה ההשתתפות במחקר הבין-לאומי סגירת מעגל: זה שנים רבות הוא חוקר את המסלולים המטבוליים בהם נוצרים חומרי הטעם והריח במהלך ההבשלה של פרי התות. ד"ר אהרוני היה אחד הראשונים להשתמש בשבבים ביולוגיים לצורך ניתוח גנטי של צמחים, וזיהה באמצעותם גנים הממלאים תפקיד ביצירת חומרי טעם וריח בתות. מחקריו משווים בין חומרי הטעם והארומה המצויים בתות הבר, לבין אלה המצויים בתות המתורבת, ומתחקים אחר הסיבות הגנטיות להבדלים אלה.
 
פיענוח הגנום המלא של תות הבר מאפשר לו לחקור באופן יסודי ומקיף יותר את הגנים הרבים השותפים בתהליך, וגם שופך אור חדש על כמה מממצאיו בעבר. כך, לדוגמה, בעזרת ניתוח ממוחשב של גנום תות הבר, גילתה כעת ד"ר אדטו כי רק משפחה קטנה יחסית של אנזימים, שאחד מביניהם אופיין בעבר על-ידי ד"ר אהרוני, אחראית ליצירת קבוצה גדולה של כמאה חומרי ארומה, אשר אופן יצירתם לא היה ברור במלואו.

ד"ר אהרוני מקווה כי המידע החדש יסייע, בין היתר, להבין כיצד אפשר להחזיר לתותי הגינה את הטעם והארומה שאבדו להם במהלך השנים. תותי הבר שמופו זה עתה – שהם בעלי טעם וארומה מרוכזים וחזקים במיוחד – יכולים בהחלט להוות דוגמה שיש לשאוף אליה.

תות הבר מצטרף לשורה של צמחים שהגנום שלהם פוענח ומופה בשלמותו – כמו האורז, הענבים והסויה. המיפוי מראה כי אורכו הכולל של הגנום הוא כ-240 מיליון בסיסים, ומצויים בו כ-35,000 גנים (לשם השוואה, גנום האדם כולל כשלושה מיליארד בסיסים, וכ-23,000 גנים). הגנום של תות הבר פשוט וקצר יחסית, הצמח קל ונוח לגידול ולהינדוס גנטי, והוא בעל מחזור חיים קצר. מסיבות אלה, הוא יכול לשמש כמודל עבור צמחים אחרים בעלי חשיבות חקלאית וכלכלית המשתייכים אף הם למשפחת הוורדיים, שהם נוחים פחות למחקר: תות הגינה, ועצים כמו תפוחים, אפרסקים, דובדבנים, שקדים ועוד.
 

מידע נוסף – ותמונות – אפשר לקבל במשרד דובר מכון ויצמן למדע 08-934-3856
מדעי הסביבה
עברית

נודדים

עברית

כיצד מתמודדות אצות חד-תאיות, האחראיות על מחצית הפעילות הפוטוסינתטית על-פני כדור-הארץ, עם מצבי עקה?

מימין: ד"ר שילה רוזנווסר, ד"ר דניאלה שץ, שירי גרף ון-קרפלד וד"ר אסף ורדי. פוטוסינתזה
הם הבסיס לכל שרשרת המזון הימית – בלעדיהם לא יוכלו להתקיים חיים בים. הם אחראים על כחצי מהפעילות הפוטוסינתטית בכדור-הארץ, ולכן הם המקור לחמצן שאנחנו נושמים, בנוסף להיותם מרכיב מרכזי בקליטת פחמן דו-חמצני באטמוספירה. כל אלה הם מעללים מרשימים במיוחד עבור יצורים הקרויים "פיטופלנקטון", אצות חד-תאיות שגודלן נע בין מיקרון אחד ל-100 מיקרון (לצורך ההשוואה, קוטרה של שערה אנושית ממוצעת הוא 75 מיקרון), והן מהוות פחות מאחוז אחד מהביומסה הצמחית על פני כדור-הארץ.
 
אבל האם הפיטופלנקטון – שמשמעות שמם ביוונית הוא "נוודים צמחיים" – הם באמת רק נוודים פסיביים הנתונים לחסדי זרמי הים? ד"ר אסף ורדי, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, חוקר את המנגנונים המולקולריים שעומדים בבסיס הצלחתם האקולוגית של מיקרואורגניזמים פוטוסינתטיים בסביבה ימית. במחקר חדש, שהתפרסם בכתב- העת של האגודה האמריקאית הלאומית למדעים (PNAS), גילו ד"ר אסף ורדי, ד"ר שילה רוזנווסר וחברי צוותם – שכלל את תלמידת המחקר שירי גרף ון-קרפלד וד"ר דניאלה שץ – כי אצות ממשפחת הצורניות (סוג של פיטופלנקטון), האחראיות לכ-20% מהפעילות הפוטוסינתטית, נושאות מערכת פעילה שמטרתה מעקב אחר מצבי עקה, ואשר מסייעת להם להתמודד עם סביבתם המשתנה ללא הרף.
 
"פריחות הפיטופלנקטון היא תופעה ביולוגית מדהימה", אומר ד"ר ורדי, "מדובר ביצירתן של קהילות המשתרעות לאורך אלפי קילומטרים על פני הים, וניתן לזהותן מהחלל באמצעות לוויינים. עקות סביבתיות, כגון מחסור בפחמן דו-חמצני, אור שמש או חומרי מזון, וכן נגיפים וגורמים נוספים, עלולים לגרום קריסות של פריחות אלו, וכתוצאה מכך להשפיע על מחזורים ביו-גיאוכימיים. לכן, על מנת לשרוד, הפיטופלנקטון צריכים להיות ערניים ולעמוד על המשמר – רק כך יוכלו להגיב בזמן ולהסתגל לסביבתם".
תאי צורניות, אשר מבטאים חלבון פלואורסצנטי המשמש כחיישן מולקולרי ל-ROS בגרעין, מסומנים בירוק. כלורופלסטים מסומנים באדום
אך מה הוא סודם של הפיטופלנקטון? יצורים המבצעים תהליכים של חילוף חומרים, כמו פוטוסינתזה ונשימה, מייצרים, כתוצר לוואי, חומרים רעילים הקרויים ROS (תרכובות חמצן פעילות). ברמות נמוכות, חומרים אלה אינם מהווים סיבה לדאגה. למעשה, התגלה באחרונה שלתרכובות אלה תפקיד בהעברת אותות המקדמים התרבות והישרדות של תאים. אולם, כאשר תאי הפיטופלנקטון נחשפים לעקות סביבתיות, הם מייצרים רמות גבוהות של ROS, ובדומה למצבים פתו-פיסיולוגיים רבים, ייצור מוגבר זה עלול להוביל לפגיעה במערכות חיוניות בתא, ובסופו של דבר למוות תאי. באמצעות שימוש בגישה המבוססת על פרוטאומיקה – שיטה שיישם צוותו של ד"ר ורדי, בשיתוף פעולה עם ד"ר ישי לוין מהמרכז הישראלי הלאומי לרפואה מותאמת אישית על-שם ננסי וסטיבן גרנד – גילו המדענים כי בפיטופלנקטון מצויה רשת ענפה של חלבונים בעלי רגישות ל-ROS. רשת חלבונים זו מסוגלת להגיב במהירות לשינויים ברמות ה-ROS הנגרמים כאשר שוררות דרגות עקה שונות, ולשדר אותות המפעילים מסלולים ביולוגיים ייעודיים. המידע שקולטת הרשת קובע את גורלו של התא: אם רמות ה-ROS נמוכות יחסית, התא יכול להתמודד עם העקה באמצעות התאמת חילוף החומרים, ולהפחית את רמות ה-ROS המיוצרות. התא גם מפיק נוגדי חימצון, אשר לוכדים את עודפי ה-ROS כדי למתן את השפעותיהם הרעילות. עם זאת, אם כמות ה-ROS מגיעה לרמות שבהן התא אינו מסוגל להציל את עצמו, מופעל מנגנון התאבדות תאי הקרוי "מוות תאי מתוכנת" (אפופטוזיס).
 
מדידות של רמות ה-ROS באברונים תאיים שונים בתנאי עקה בזמן אמת, באמצעות חלבון פלואורסצנטי המשמש כחיישן מולקולרי ל-ROS, איפשרו למדענים לנבא איזו תת-רשת של חלבונים תופעל בתנאי עקה נתונים, ואילו מסלולים מטבוליים יופעלו. מעבר לכך, הם הוכיחו שמערכת המעקב עובדת באופן מהיר והפיך – גורם חשוב בתהליך זה, אשר מאפשר להמשיך לגלות השפעות עקה חדשות.
תרשים המציג חלבונים בעלי רגישות ל-ROS במסלולי מפתח של חילוף חומרים, ומיקומם התוך-תאי בצורניות (המשתייכות לפיטופלנקטון). חלבונים רגישים ל-ROS מסומנים באדום, ומראים את ההבדל בדרגות החמצון תחת מצבי עקה. תגובות רגישות ל-ROS המשתתפות בחילוף חומרים של חנקן מסומנות בהדגשה
 
כדי לבחון ממצאים אלה בתנאי עקה סביבתית ביצעו המדענים מחקר פרטני יותר, שעסק במתרחש בתאים הנמצאים בתנאים של מחסור בחנקן, כיוון שחנקן הוא מרכיב מרכזי בתהליך הפריחה של הפיטופלנקטון. הם גילו, שמיקומים שונים בתוך התא מגיבים באופן שונה לתנודות בזמינות החנקן, עובדה המצביעה על כך שייתכן, כי מדובר במנגנון תקשורת בין אברונים תוך-תאיים, המאפשר לתא להגיב בהתאם לצרכיו, ולפתוח את המסלולים הביולוגיים הנכונים.
 
"היופי בממצאים אלו הוא שהפיטופלנקטון 'המציאו' את הפוטוסינתזה לפני יותר מ-2.3 מיליארד שנים – ושזהו תהליך שהניע את האבולוציה. אך חילוף חומרים תלוי-חמצן מייצר תוצר לוואי – תרכובות חמצן רעילות. לפיכך, התפתחה באבולוציה יכולת החישה באמצעות רשת החלבונים הרגישים ל-ROS, כדי שתאים יוכלו להסתגל לתנאי הסביבה", אומר ד"ר ורדי. "יחד עם זאת, ההנחה שליצורים חד-תאיים יש יכולת לגרום למוות תאי מעלה שאלות שנויות במחלוקת: מדוע יצורים חד-תאיים נושאים גנים הגורמים למותם? מה הן ההשלכות של החלטה זו ברמת האוכלוסייה? ומה השפעתה האקולוגית על מחזורי טבע בסביבה הימית?"
 
להבנת ההיבטים האקולוגיים והאבולוציוניים של אותם מיקרו- אורגניזמים עתיקים יש השלכות רבות, החל מגילויים חדשניים בתחום חילוף החומרים – שעשויים, בין השאר, לחשוף כיצד מסלולי חילוף חומרים, השמורים היטב בממלכות החיים השונות, מסתגלים לרמות ROS גבוהות, המשך במדידת ההשפעות של קיצור זמן הפריחה על ההתחממות העולמית, וכלה בקידום השימוש בהם בתעשיית הביו-טכנולוגיה כמקור אנרגיה חלופי.
 
פריחה עצומה של פיטופלנקטון ליד ארגנטינה. צילום: ג'ף שמלץ/נאס"א
 
 
 
 
 
פריחה עצומה של פיטופלנקטון ליד ארגנטינה. צילום: ג'ף שמלץ/נאס"א
מדעי הסביבה
עברית

אקראיות‭ ,‬מוסיקה‭ ‬וגנטיקה

עברית
מימין‭: ‬ניב‭ ‬אנטונובסקי‭,‬ ד‭"‬ר‭ ‬רון‭ ‬מילוא‭ ‬וליאור‭ ‬זלצבוך. שרשרת‭ ‬תגובות
מיפוי‭ ‬גנום‭ ‬של‭ ‬אורגניזם‭ ‬כלשהו‭ ,‬מאדם‭ ‬ועד‭ ‬חיידק, ‬מספק‭ ‬לנו‭ ‬את‭ ‬ה‭"‬תוכנה‭" ‬שלפיה‭ ‬פועלת‭ ‬ה‭"‬מכונה" ‬הביולוגית. ‬אלא‭ ‬שהגנים‭ ‬עצמם‭ ‬אינם‭ ‬מבצעים‭ ‬בפועל‭ ‬את‭ ‬תהליכי‭ ‬החיים. ‬הם‭ ‬מספקים‭ ‬את‭ ‬המידע‭ ‬הדרוש‭ ‬לבניית‭ ‬חלבונים, ‬שבמקרים‭ ‬רבים‭ ‬מנהלים‭ ‬מערכת‭ ‬מורכבת‭ ‬של‭ ‬תהליכים‭ ‬ויחסי‭ ‬גומלין‭ ‬אשר‭ ‬תוצאתם‭ ‬היא‭ ‬ייצור‭ ‬מולקולות ("‬מטבוליטים"), ‬שממלאות‭ ‬תפקיד‭ ‬מרכזי‭ ‬בחילוף‭ ‬החומרים‭ ‬בגוף. ‬תהליך‭ ‬היצירה‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬מהמטבוליטים‭ ‬מחייב‭ ‬פעולה‭ ‬מתואמת‭ ‬היטב‭ ‬של‭ ‬תזמורת, ‬המונה‭ ‬מספר‭ ‬גנים. ‬די‭ ‬בכך‭ ‬שבאחד‭ ‬מהגנים‭ ‬האלה‭ ‬התחוללה‭ ‬מוטציה‭ ‬כלשהי, ‬או‭ ‬שהוא‭ ‬מתבטא‭ ‬ביתר‭ ‬או‭ ‬בחסר, ‬כדי‭ ‬שהאיזון‭ ‬ברשת‭ ‬יופר‭ ‬‮  –‬‭ ‬כך‭ ‬שחומר‭ ‬הכרחי‭ ‬לפעילות‭ ‬התא‭ ‬לא‭ ‬ייווצר‭ ‬בכמות‭ ‬הדרושה. ‬חסרונו‭ ‬של‭ ‬החומר (‬המטבוליט), ‬או‭ ‬עודף‭ ‬שלו, ‬עלולים‭ ‬לגרום‭ ‬הפרעות‭ ‬בריאותיות‭ ‬ומחלות‭ ‬שונות‭.‬
 
תהליך‭ ‬הייצור‭ ‬של‭ ‬המטבוליט‭ ‬מחומרי‭ ‬הגלם‭ ‬השונים‭ ‬מתרחש, בדרך‭ ‬כלל, במספר "‬צעדים" (‬תגובות‭ ‬ביוכימיות). ‬זהו‭ ‬מסלול מטבולי. ‬על‭ ‬כל‭ ‬צעד‭ ‬במסלול‭ ‬אחראי‭ ‬חלבון (‬אנזים) ‬ייחודי. ‬מדובר‭ ‬בתהליך‭ ‬כימי‭ ‬רב‭-‬שלבי‭ ‬מורכב‭ ‬למדי. ‬בשרשרת‭ ‬אחת, ‬שבה‭ ‬נוצרים‭ ‬חומרי‭ ‬צבע‭ ‬בטבע, ‬המטבוליט‭ ‬הראשון‭ ‬שמשמש‭ ‬כחומר‭ ‬צבע‭ ‬הוא‭ ‬ליקופן, ‬שבין‭ ‬היתר‭ ‬מעניק‭ ‬לעגבנייה‭ ‬את‭ ‬צבעה‭ ‬האדום. ‬השני‭ ‬בשרשרת‭ ‬התגובות‭ ‬הוא‭ ‬קארוטן‭-‬ביתא, ‬שבין‭ ‬היתר‭ ‬מעניק‭ ‬לגזר‭ ‬את‭ ‬צבעו‭ ‬הכתום, ‬וכך‭ ‬הלאה. ‬בתחנה החמישית‭ ‬במורד (‬או‭ ‬במעלה) ‬הדרך‭ ‬הזו‭ ‬נוצר‭ ‬המטבוליט‭ ‬אסטקסנטין, ‬שהוא‭ ‬נוגד‭ ‬חימצון‭ ‬אשר‭ ‬עשוי‭ ‬להוות‭ ‬בסיס‭ ‬לתרופות‭ ‬ולטיפולים‭ ‬רפואיים‭ ‬שונים‭.‬
 
לרוע‭ ‬המזל, אסטקסנטין‭ ‬מיוצר‭ ‬בטבע‭ ‬באצות‭ ‬שקשה‭ ‬מאוד‭ ‬לגדלן (‬הן "‬מפונקות", ‬וכדי‭ ‬שיפיקו‭ ‬את המטבוליט‭ ‬המבוקש, ‬יש‭ ‬לספק‭ ‬להן‭ ‬תנאי‭ ‬חיים‭ ‬מוקפדים). ‬זה‭ ‬בדיוק‭ ‬המקום‭ ‬שבו‭ ‬אפשר‭ ‬להסתייע‭ ‬בהנדסה‭ ‬גנטית. ‬אלא‭ ‬שהנדסה‭ ‬גנטית‭ ‬רגילה, ‬המבוססת‭ ‬על‭ ‬החדרת‭ ‬גן‭ ‬יחיד‭ ‬לגנום‭ ‬של‭ ‬צמח, ‬או‭ ‬חיידק, ‬אינה‭ ‬יכולה‭ ‬לספק‭ ‬מטבוליטים, ‬שכן‭ ‬לצורך‭ ‬ייצורם‭ ‬יש‭ ‬צורך‭ ‬בתזמורת‭ ‬של‭ ‬מספר‭ ‬גנים‭ ‬מתואמים‭ ‬היטב. ‬התיזמור‭ ‬הזה‭ ‬קרוי "‬הנדסה‭ ‬מטבולית".
 
מושבות‭ ‬חיידקים‭ ‬שמבטאות‭ ‬מטבוליטים‭ ‬שונים
ד‭"‬ר‭ ‬רון‭ ‬מילוא, ‬ותלמידי‭ ‬המחקר‭ ‬ניב‭ ‬אנטונובסקי‭ ‬וליאור‭ ‬זלצבוך, ‬מהמחלקה‭ ‬למדעי‭ ‬הצמח‭ ‬במכון‭ ‬ויצמן‭ ‬למדע, ‬החליטו‭ ‬להתמודד‭ ‬עם‭ ‬הבעיה‭ ‬הזאת, ‬כסוג‭ ‬של‭ ‬עיסוק‭ ‬צדדי, ‬לצד‭ ‬מאמציהם‭ ‬לגרום‭ ‬לחיידקי‭ ‬E.coli‭ ‬לספוג‭ ‬פחמן‭ ‬דו‭-‬חמצני‭ ‬מהאוויר, ‬כפי‭ ‬שעושים‭ ‬צמחים‭ ‬שונים. ‬מכיוון‭ ‬שחיידקי‭ ‬E.coli‭ ‬ידועים‭ ‬ומוכרים‭ ‬במעבדות‭ ‬בכל‭ ‬העולם‭ ‬ככלים‭ ‬יעילים‭ ‬ו‭"‬משתפי‭ ‬פעולה" ‬בתחום‭ ‬ההנדסה‭ ‬הגנטית, ‬הם‭ ‬שאלו‭ ‬את‭ ‬עצמם‭ ‬האם, ‬וכיצד, ‬אפשר‭ ‬לתכנת‭ ‬רשת‭ ‬שלמה‭ ‬של‭ ‬גנים. כמקרה‭ ‬מבחן, ‬החליטו‭ ‬לנסות‭" ‬לשכנע" ‬את‭ ‬החיידקים‭ ‬האלה‭ ‬לייצר‭ ‬אסטקסנטין‭. ‬

במובן‭ ‬מסוים‭, ‬יש‭ ‬כאן‭ ‬צורך‭ ‬בתכנון‭ ‬תהליך‭ ‬עבודה‭ ‬רב‭-‬שלבי, ‬בדומה‭ ‬לתהליכי‭ ‬ייצור‭ ‬במפעלי‭ ‬תעשייה. יש‭ ‬צורך‭ ‬לוודא‭ ‬שתחנה‭ ‬מסוימת‭ ‬תייצר‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הכמות‭ ‬שהתחנה‭ ‬הבאה‭ ‬יכולה‭ ‬לטפל‭ ‬בה‭ ‬‮–‬‭ ‬תוך‭ ‬הימנעות‭ ‬מייצור‭ ‬יתר‭ ‬שיגרום‭ ‬להיווצרות‭ "‬צוואר‭ ‬בקבוק, או‭ ‬מייצור‭ ‬חסר‭ ‬שיגרור‭ ‬תפוקה‭ ‬נמוכה. הכיוונון‭ ‬מתבצע‭ ‬בטכניקה‭ ‬של‭ ‬הנדסה‭ ‬גנטית, במספר‭ ‬גנים‭ ‬בעת‭ ‬ובעונה‭ ‬אחת, דבר‭ ‬שגורם‭ ‬להיווצרות‭ ‬מספר‭ ‬גדול‭ ‬מאוד‭ ‬של‭ ‬זנים, שמביניהם‭ ‬יש‭ ‬לאתר‭ ‬ולברור‭ ‬את‭ ‬הזן‭ ‬הרצוי‭.‬
 
המדענים‭ ‬השתמשו‭ ‬בשיטה‭ ‬אשר‭ ‬מאפשרת‭ ‬לבצע‭ ‬כיוונון‭ ‬עדין‭ ‬ויעיל‭ ‬של‭ ‬עוצמת‭ ‬ביטוי‭ ‬הגנים. "כפתור‭ ‬העוצמה" הזה‭ ‬הוא, למעשה, מקטע‭ ‬גנטי‭ ‬הממוקם‭ ‬בתחילת‭ ‬הגן, ואשר‭ ‬אליו‭ ‬נצמד‭ ‬הריבוזום‭ ‬בתחילת‭ ‬התהליך‭ ‬של‭ ‬תרגום‭ ‬המידע‭ ‬הגנטי‭ ‬למולקולה‭ ‬חלבונית. שינויים‭ ‬קטנים‭ ‬במקטע‭ ‬הזה‭ ‬יוצרים‭ ‬שינויים‭ ‬ ‬משמעותיים‭ ‬בעוצמת‭ ‬ההתבטאות‭ ‬של‭ ‬הגן‭.‬
 
בשלב‭ ‬הראשון‭ ‬הם‭ ‬שינו‭ ‬באופן‭ ‬אקראי‭ ‬את "‬כפתור‭ ‬העוצמה" של‭ ‬הגנים‭ ‬המעורבים‭ ‬בתהליך‭ ‬הייצור‭ ‬של‭ ‬האסטקסנטין, והחדירו‭ ‬את‭ ‬הגנים‭ ‬המהונדסים‭ ‬לחיידקי ‭ ‬E.coli. ‬זה‭ ‬השלב‭ ‬שבו‭ ‬החיידקים‭ ‬החלו‭ ‬לייצר‭ ‬את‭ ‬האנזימים‭ ‬המהונדסים, והאנזימים‭ ‬החלו‭ ‬לייצר‭ ‬את‭ ‬המטבוליטים‭ ‬השונים‭ ‬לאורך‭ ‬המסלול‭ ‬המטבולי. אבל‭ ‬איך‭ ‬אפשר‭ ‬להבחין‭ ‬בין‭ ‬החיידקים‭ ‬השונים? ‬איך‭ ‬יודעים‭ ‬להבחין‭ ‬מי‭ ‬מהם‭ ‬מייצר‭ ‬אסטקסנטין‭ ‬ביעילות‭ ‬הרבה‭ ‬ביותר? כאן‭ ‬בא‭ ‬הטבע‭ ‬לעזרת‭ ‬המדענים. מכיוון‭ ‬שאסטקסנטין‭ ‬מתאפיין‭ ‬בצבע‭ ‬ורוד, אפשר‭ ‬היה‭ ‬לבדוק‭ ‬ולראות‭ ‬מי‭ ‬מבין‭ ‬החיידקים (‬או‭ ‬מושבות‭ ‬החיידקים), ‬נצבעים‭ ‬בצבע‭ ‬הוורוד‭ ‬המתאים‭ ‬ביותר‭ ‬‮–‬‭ ‬וכך‭ ‬לזהות‭ ‬את‭ ‬החיידקים‭ ‬שבהם‭ ‬נוצרו "‬פסי‭ ‬הייצור" ‬היעילים‭ ‬ביותר‭.‬
 
 
 
הזנים‭ ‬המבטיחים‭ ‬ביותר‭ ‬עברו‭ ‬אנליזה‭ ‬ביוכימית‭ ‬לשם‭ ‬כימות‭ ‬רמות‭ ‬האסטקסנטין‭ ‬שנוצרו‭ ‬בחיידק. למעשה, ה‭"‬כיוונון" ‬המטבולי‭ ‬שביצעו‭ ‬מדעני‭ ‬המכון‭ ‬הניב‭ ‬אסטקסנטין‭ ‬בכמות‭ ‬העולה‭ ‬פי‭ ‬חמישה‭ ‬על‭ ‬ה‭"‬תוצרת‭" ‬שהפיקו‭ ‬קבוצות‭ ‬מחקר‭ ‬אחרות‭ ‬בעולם‭, ‬שהשתמשו‭ ‬גם‭ ‬הן‭ ‬בהנדסה‭ ‬מטבולית‭ ‬בחיידקים‭. ‬מחקר‭ ‬זה‭ ‬תואר‭ ‬באחרונה‭ ‬במאמר‭ ‬שפירסמו‭ ‬המדענים‭ ‬בכתב‭-‬העת‭ ‬המדעי ‬Nucleic Acids Researc‭h‬.
‭ ‬
המדענים‭ ‬מקווים, ששיטה‭ ‬זו‭ ‬תוכל‭ ‬לשמש‭ ‬להגברת‭ ‬היעילות‭ ‬של‭ ‬תהליכים‭ ‬לייצור‭ ‬חומרים‭ ‬ביו‭-‬אקטיביים‭ ‬ותרופות‭ ‬בתהליכים‭ ‬של‭ ‬הנדסה‭ ‬מטבולית‭. ‬
 
פלמינגו.

זכות‭ ‬ראשונים

בשנות‭ ‬ה-‬70 ‬של‭ ‬המאה‭ ‬הקודמת‭ ‬הצליחו‭ ‬פרופ' ‬מרדכי‭ ‬אברון‭ ‬ושותפיו‭ ‬למחקר‭ ‬במכון‭ ‬ויצמן‭ ‬למדע‭ ‬לפתח‭ ‬דרך‭ ‬לגידול‭ ‬משמעותי‭ ‬של‭ ‬המטבוליט‭ ‬קארוטן‭-‬ביתא‭ ‬באצה‭ ‬דונליאלה. תגלית‭ ‬זו‭ ‬עומדת‭ ‬כיום‭ ‬בבסיסה‭ ‬של‭ ‬תעשייה‭ ‬מצליחה‭ ‬המפיקה‭ ‬קארוטן‭-‬ביתא‭ ‬באצות, ומשווקת‭ ‬אותו‭ ‬כתוסף‭ ‬מזון‭ ‬בעיקר‭ ‬ביפן‭.‬
 

בין‭ ‬הטבע‭ ‬לצבע

אסטקסנטין‭ ‬מעניק‭ ‬לדגי‭ ‬הסלמון‭ ‬ולציפורי‭ ‬הפלמינגו‭ ‬את‭ ‬צבעם‭ ‬הוורוד. הדגים‭ ‬והציפורים‭ ‬אוכלים‭ ‬את‭ ‬האצות‭ ‬שמייצרות‭ ‬את‭ ‬המטבוליט‭ ‬‮–‬‭ ‬וכך‭ ‬נצבעים‭ ‬בצבעו. בחוות‭ ‬שבהן‭ ‬מגדלים‭ ‬דגי‭ ‬סלמון‭ ‬למאכל‭ ‬אין‭ ‬בנמצא‭ ‬אצות, ובשרם‭ ‬של‭ ‬הדגים‭ ‬הוא‭ ‬לבן. כדי‭ ‬להשיב‭ ‬לו‭ ‬את‭ ‬הגוון‭ ‬הוורוד, המסייע‭ ‬לשיווק‭ ‬הדגים‭,‬ מוסיפים‭ ‬המגדלים‭ ‬אסטקסנטין‭ ‬למזון‭ ‬הדגים‭.‬
לרוע‭ ‬המזל‭, ‬אסטקסנטין‭ ‬מיוצר‭ ‬בטבע‭ ‬באצות‭ ‬שקשה‭ ‬מאוד‭ ‬לגדלן‭ (‬הן‭ "‬מפונקות‭", ‬וכדי‭ ‬שיפיקו‭ ‬את
המטבוליט‭ ‬המבוקש‭, ‬יש‭ ‬לספק‭ ‬להן‭ ‬תנאי‭ ‬חיים‭ ‬מוקפדים‭). ‬זה‭ ‬בדיוק‭ ‬המקום‭ ‬שבו‭ ‬אפשר‭ ‬להסתייע‭ ‬בהנדסה‭ ‬גנטית‭. ‬אלא‭ ‬שהנדסה‭ ‬גנטית‭ ‬רגילה‭, ‬המבוססת‭ ‬על‭ ‬החדרת‭ ‬גן‭ ‬יחיד‭ ‬לגנום‭ ‬של‭ ‬צמח‭, ‬או‭ ‬חיידק‭, ‬אינה‭ ‬יכולה‭ ‬לספק‭ ‬מטבוליטים‭, ‬שכן‭ ‬לצורך‭ ‬ייצורם‭ ‬יש‭ ‬צורך‭ ‬בתזמורת‭ ‬של‭ ‬מספר‭ ‬גנים‭ ‬מתואמים‭ ‬היטב‭. ‬התיזמור‭ ‬הזה‭ ‬קרוי‭ "‬הנדסה‭ ‬מטבולית‭". ‬
‭ ‬
ד‭"‬ר‭ ‬רון‭ ‬מילוא‭, ‬ותלמידי‭ ‬המחקר‭ ‬ניב‭ ‬אנטונובסקי‭ ‬וליאור‭ ‬זלצבוך‭, ‬מהמחלקה‭ ‬למדעי‭ ‬הצמח‭ ‬במכון‭ ‬ויצמן‭ ‬למדע‭, ‬החליטו‭ ‬להתמודד‭ ‬עם‭ ‬הבעיה‭ ‬הזאת‭, ‬כסוג‭ ‬של‭ ‬עיסוק‭ ‬צדדי‭, ‬לצד‭ ‬מאמציהם‭ ‬לגרום‭ ‬לחיידקי‭ ‬E.coli‭ ‬לספוג‭ ‬פחמן‭ ‬דו‭-‬חמצני‭ ‬מהאוויר‭, ‬כפי‭ ‬שעושים‭ ‬צמחים‭ ‬שונים‭. ‬מכיוון‭ ‬שחיידקי‭ ‬E.coli‭ ‬ידועים‭ ‬ומוכרים‭ ‬במעבדות‭ ‬בכל‭ ‬העולם‭ ‬ככלים‭ ‬יעילים‭ ‬ו‭"‬משתפי‭ ‬פעולה‭" ‬בתחום‭ ‬ההנדסה‭ ‬הגנטית‭, ‬הם‭ ‬שאלו‭ ‬את‭ ‬עצמם‭ ‬האם‭, ‬וכיצד‭, ‬אפשר‭ ‬לתכנת‭ ‬רשת‭ ‬שלמה‭ ‬של‭ ‬גנים‭. ‬כמקרה‭ ‬מבחן‭, ‬החליטו‭ ‬לנסות‭ ‬
‭"‬לשכנע‭" ‬את‭ ‬החיידקים‭ ‬האלה‭ ‬לייצר‭ ‬אסטקסנטין‭. ‬

במובן‭ ‬מסוים‭, ‬יש‭ ‬כאן‭ ‬צורך‭ ‬בתכנון‭ ‬תהליך‭ ‬עבודה‭ ‬רב‭-‬שלבי‭, ‬בדומה‭ ‬לתהליכי‭ ‬ייצור‭ ‬במפעלי‭ ‬תעשייה‭. ‬יש‭ ‬צורך‭ ‬לוודא‭ ‬שתחנה‭ ‬מסוימת‭ ‬תייצר‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הכמות‭ ‬שהתחנה‭ ‬הבאה‭ ‬יכולה‭ ‬לטפל‭ ‬בה‭ ‬‮–‬‭ ‬תוך‭ ‬הימנעות‭ ‬מייצור‭ ‬יתר‭ ‬שיגרום‭ ‬להיווצרות‭ "‬צוואר‭ ‬בקבוק‭", ‬או‭ ‬מייצור‭ ‬חסר‭ ‬שיגרור‭ ‬תפוקה‭ ‬נמוכה‭. ‬הכיוונון‭ ‬מתבצע‭ ‬בטכניקה‭ ‬של‭ ‬הנדסה‭ ‬גנטית‭, ‬במספר‭ ‬גנים‭ ‬בעת‭ ‬ובעונה‭ ‬אחת‭, ‬דבר‭ ‬שגורם‭ ‬להיווצרות‭ ‬מספר‭ ‬גדול‭ ‬מאוד‭ ‬של‭ ‬זנים‭, ‬שמביניהם‭ ‬
יש‭ ‬לאתר‭ ‬ולברור‭ ‬את‭ ‬הזן‭ ‬הרצוי‭.‬
‭ ‬
המדענים‭ ‬השתמשו‭ ‬בשיטה‭ ‬אשר‭ ‬מאפשרת‭ ‬לבצע‭ ‬כיוונון‭ ‬עדין‭ ‬ויעיל‭ ‬של‭ ‬עוצמת‭ ‬ביטוי‭ ‬הגנים‭. "‬כפתור‭ ‬העוצמה‭" ‬הזה‭ ‬הוא‭, ‬למעשה‭, ‬מקטע‭ ‬גנטי‭ ‬הממוקם‭ ‬בתחילת‭ ‬הגן‭, ‬ואשר‭ ‬אליו‭ ‬נצמד‭ ‬הריבוזום‭ ‬בתחילת‭ ‬התהליך‭ ‬של‭ ‬תרגום‭ ‬המידע‭ ‬הגנטי‭ ‬למולקולה‭ ‬חלבונית‭. ‬שינויים‭ ‬קטנים‭ ‬במקטע‭ ‬הזה‭ ‬יוצרים‭ ‬שינויים‭ ‬
‭ ‬משמעותיים‭ ‬בעוצמת‭ ‬ההתבטאות‭ ‬של‭ ‬הגן‭.‬
בשלב‭ ‬הראשון‭ ‬הם‭ ‬שינו‭ ‬באופן‭ ‬אקראי‭ ‬את‭ "‬כפתור‭ ‬העוצמה‭" ‬של‭ ‬הגנים‭ ‬המעורבים‭ ‬בתהליך‭ ‬הייצור‭ ‬של‭ ‬
האסטקסנטין‭, ‬והחדירו‭ ‬את‭ ‬הגנים‭ ‬המהונדסים‭ ‬לחיידקי‭ ‬E.coli‭. ‬זה‭ ‬השלב‭ ‬שבו‭ ‬החיידקים‭ ‬החלו‭ ‬לייצר‭ ‬את‭ ‬האנזימים‭ ‬המהונדסים‭, ‬והאנזימים‭ ‬החלו‭ ‬לייצר‭ ‬את‭ ‬המטבוליטים‭ ‬השונים‭ ‬לאורך‭ ‬המסלול‭ ‬המטבולי‭. ‬אבל‭ ‬איך‭ ‬אפשר‭ ‬להבחין‭ ‬בין‭ ‬החיידקים‭ ‬השונים‭? ‬איך‭ ‬יודעים‭ ‬להבחין‭ ‬מי‭ ‬מהם‭ ‬מייצר‭ ‬אסטקסנטין‭ ‬
ביעילות‭ ‬הרבה‭ ‬ביותר‭? ‬כאן‭ ‬בא‭ ‬הטבע‭ ‬לעזרת‭ ‬המדענים‭. ‬מכיוון‭ ‬שאסטקסנטין‭ ‬מתאפיין‭ ‬בצבע‭ ‬ורוד‭, ‬אפשר‭ ‬היה‭ ‬לבדוק‭ ‬ולראות‭ ‬מי‭ ‬מבין‭ ‬החיידקים‭ (‬או‭ ‬מושבות‭ ‬החיידקים‭), ‬נצבעים‭ ‬בצבע‭ ‬הוורוד‭ ‬
המתאים‭ ‬ביותר‭ ‬‮–‬‭ ‬וכך‭ ‬לזהות‭ ‬את‭ ‬החיידקים‭ ‬שבהם‭ ‬נוצרו‭ "‬פסי‭ ‬הייצור‭" ‬היעילים‭ ‬ביותר‭.‬

הזנים‭ ‬המבטיחים‭ ‬ביותר‭ ‬עברו‭ ‬אנליזה‭ ‬ביוכימית‭ ‬לשם‭ ‬כימות‭ ‬רמות‭ ‬האסטקסנטין‭ ‬שנוצרו‭ ‬בחיידק‭. ‬למעשה‭, ‬ה‭"‬כיוונון‭" ‬
המטבולי‭ ‬שביצעו‭ ‬מדעני‭ ‬המכון‭ ‬הניב‭ ‬אסטקסנטין‭ ‬בכמות‭ ‬העולה‭ ‬פי‭ ‬חמישה‭ ‬על‭ ‬ה‭"‬תוצרת‭" ‬שהפיקו‭ ‬קבוצות‭ ‬מחקר‭ ‬אחרות‭ ‬בעולם‭, ‬שהשתמשו‭ ‬גם‭ ‬הן‭ ‬בהנדסה‭ ‬מטבולית‭ ‬בחיידקים‭. ‬מחקר‭ ‬זה‭ ‬תואר‭ ‬באחרונה‭ ‬במאמר‭ ‬שפירסמו‭ ‬המדענים‭ ‬בכתב‭-‬העת‭ ‬המדעי‭ ‬Nucleic Acids Research‭.‬
‭ ‬
המדענים‭ ‬מקווים‭, ‬ששיטה‭ ‬זו‭ ‬תוכל‭ ‬לשמש‭ ‬להגברת‭ ‬היעילות‭ ‬של‭ ‬תהליכים‭ ‬לייצור‭ ‬חומרים‭ ‬ביו‭-‬אקטיביים‭ ‬ותרופות‭ ‬בתהליכים‭ ‬של‭ ‬הנדסה‭ ‬מטבולית‭. ‬
 
זכות‭ ‬ראשונים
בשנות‭ ‬ה‭-‬07‭ ‬של‭ ‬המאה‭ ‬הקודמת‭ ‬הצליחו‭ ‬פרופ‭' ‬מרדכי‭ ‬אברון‭ ‬ושותפיו‭ ‬למחקר‭ ‬במכון‭ ‬ויצמן‭ ‬למדע‭ ‬לפתח‭ ‬דרך‭ ‬לגידול‭ ‬משמעותי‭ ‬של‭ ‬המטבוליט‭ ‬קארוטן‭-‬ביתא‭ ‬באצה‭ ‬דונליאלה‭. ‬תגלית‭ ‬זו‭ ‬עומדת‭ ‬כיום‭ ‬בבסיסה‭ ‬של‭ ‬תעשייה‭ ‬מצליחה‭ ‬המפיקה‭ ‬קארוטן‭-‬ביתא‭ ‬באצות‭, ‬ומשווקת‭ ‬אותו‭ ‬כתוסף‭ ‬מזון‭ ‬בעיקר‭ ‬ביפן‭.‬
 
בין‭ ‬הטבע‭ ‬לצבע
 
מעניק‭ ‬לדגי‭ ‬הסלמון‭ ‬ולציפורי‭ ‬הפלמינגו‭ ‬את‭ ‬צבעם‭ ‬הוורוד‭. ‬הדגים‭ ‬והציפורים‭ ‬אוכלים‭ ‬את‭ ‬האצות‭ ‬שמייצרות‭ ‬את‭ ‬המטבוליט‭ ‬‮–‬‭ ‬וכך‭ ‬נצבעים‭ ‬בצבעו‭. ‬בחוות‭ ‬שבהן‭ ‬מגדלים‭ ‬דגי‭ ‬סלמון‭ ‬למאכל‭ ‬אין‭ ‬בנמצא‭ ‬אצות‭, ‬ובשרם‭ ‬של‭ ‬הדגים‭ ‬הוא‭ ‬לבן‭. ‬כדי‭ ‬להשיב‭ ‬לו‭ ‬את‭ ‬הגוון‭ ‬הוורוד‭, ‬המסייע‭ ‬לשיווק‭ ‬הדגים‭,‬
מוסיפים‭ ‬המגדלים‭ ‬אסטקסנטין‭ ‬למזון‭ ‬הדגים‭.‬
מימין‭: ‬ניב‭ ‬אנטונובסקי‭,‬ ד‭"‬ר‭ ‬רון‭ ‬מילוא‭ ‬וליאור‭ ‬זלצבוך. שרשרת‭ ‬תגובות
מדעי הסביבה
עברית

ירוק רעל

עברית

מיפוי מסלולי הייצור של חומרי רעל בתפוחי אדמה יאפשר לטפח זני ירקות חדשים בעלי כמות מופחתת של רעלים

אשת הצלם מקלפת תפוחי אדמה ליד התנור. נישייה ואן דרונן, הולנד, 1910

בשנת 1924 דיווח כתב-העת Science על מקרה של הרעלה קטלנית שנגרמה מאכילת תפוחי אדמה: ג'יימס ב. מתיני מאילנוי אסף 1.5 בושל (כ-43 ליטר) של פקעות תפוחי אדמה שהוריקו בעקבות חשיפה ממושכת לשמש. יומיים לאחר אכילת הפקעות התגלו סימני הרעלה אצל בני המשפחה שאכלו את תפוחי האדמה – האם, שתי הבנות וחמישה בנים. היוצאים מהכלל היו ג'יימס, שלא אכל מהפקעות, והתינוק, שניזון מחלב בלבד. כעבור שבוע מתה האם, בת 45, וכעבור יומיים נוספים מתה גם הבת, בת 16. יתר בני המשפחה החלימו.
 
 
בשורה העליונה, מימין: ד"ר אווה הייניג, ד"ר שמואל בוקובזה, פבלו קרדנס וד"ר סרגיי מליצקי. בשורה התחתונה, מימין: פרופ' אסף אהרוני, ד"ר אילנה רוגצ'ב, ד"ר מקסים איטקין וד"ר אורן צפדיה
מקרי מוות של בני אדם כתוצאה מאכילת תפוחי אדמה ירוקים הם אמנם נדירים למדי, אך הרעלות כאלה גורמות תכופות למחלות ולתמותה בחיות משק. הסימפטומים כוללים פגיעות במערכת העיכול, וכן השפעות נוירולוגיות כמו אובדן תחושה, סיוטים והזיות. במקרים חמורים נגרמת הפרעה בקצב הלב המובילה למוות. האחראים לכך הם החומרים הרעילים סולנין ושקונין המצויים בתפוחי אדמה, שריכוזם בפקעות גדל במידה משמעותית בעקבות חשיפה לאור ובזמן הנצת הפקעות, ומגן עליהן מפני גורמי מחלות.
 
הסולנין והשקונין משתייכים למשפחה גדולה של אלפי חומרים הקרויים גליקו-אלקלואידים, המצויים גם בצמחי מאכל נוספים ממשפחת הסולניים כמו עגבניות וחצילים. חומרים אלה מוכרים זה למעלה ממאתיים שנה, אולם מסלול הייצור שלהם בצמח אינו ידוע. פרופ' אסף אהרוני וחברי קבוצתו מהמחלקה למדעי הצמח במכון עשו באחרונה צעד חשוב בכיוון זה, כאשר הצליחו למפות את המסלול הביוכימי האחראי ליצירת גליקו-אלקלואידים מחומר הגלם שלהם – כולסטרול. ממצאי המחקר יאפשרו לטפח זני ירקות חדשים בעלי כמות מופחתת של רעלים, ולהשביח זנים באמצעות הכלאות עם זני בר שנאסרו לשימוש בגלל תכולת הגליקו-אלקלואידים הגבוהה בהם. מצד שני, הגברת ריכוז הגליקו-אלקלואידים בחלקי הצמח שאינם אכילים, או בצמחים שבאופן טבעי אינם מכילים חומרים אלו, תגביר את יכולתם להתגונן מפני מחלות.
 
בשלב הראשון של עבודת המיפוי, שפורסם לפני כשנתיים בכתב-העת The Plant Cell, הצליחו המדענים לזהות את הגן הראשון במסלול הייצור של הגליקו-אלקלואידים. במחקר הנוכחי, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת Science, השתמשו המדענים באותו גן ראשון כב"סימן דרך", שכיוון אותם אל המשך המסלול: באמצעות השוואת תבניות הביטוי של גנים ברקמות שונות של תפוחי אדמה ועגבניות, עלה בידם לזהות גנים דומים לגן הראשון, וכך לגלות שורה של גנים המעורבים במסלול ייצור הגליקו-אלקלואידים. פגיעה בתפקודו של אחד מגנים אלה מנעה הצטברות של גליקו-אלקלואידים בפקעות תפוחי אדמה ובעגבניות. בהמשך פיענחו המדענים את התפקיד של כל אחד מהגנים, ושרטטו את התהליך המלא, בן עשרה שלבים, במהלכו הופכת מולקולת כולסטרול לגליקו-אלקלואיד. גנים נוספים שזוהו אחראיים ל"הסתעפויות" שונות במסלול, המובילות ליצירת חומרי משנה, ועל בקרת התהליך.
 
 
 
פרופ' אהרוני מספר כי באחד הלילות ישב בביתו ובדק שוב ושוב את רשימת הגנים המועמדים – על סמך תבנית ביטויים – למלא תפקיד במסלול הייצור, כאשר לפתע הגיע לתובנה מעניינת: נראה כי הצמחים מגנים על הצאצאים שלהם מפני האפשרות לרשת "חצי מסלול" לייצור גליקו-אלקלואידים, אשר עלול להזיק להם. אפשרות זו עלתה כאשר השווה את מיקומי הגנים בגנום, וגילה כי מרביתם מאוגדים ברצף אחד על כרומוזום 7 של העגבנייה ותפוח-האדמה. שני גנים נוספים נמצאו בכרומוזום אחר, אולם נראה כי גם מקטע זה נדד ממיקומו המקורי בכרומוזום 7. הסיבה לקיבוצם של הגנים היא שהפעלה חלקית של מנגנון ייצור הגליקו-אלקלואיד מובילה לייצור חומר ביניים רעיל לתאי הצמח (כך, לדוגמה, קיימות פטריות הפוגעות בצמח באמצעות פירוק הגליקו-אלקלואידים לרכיבם המזיק). כדי לצמצם את הסיכוי לתורשה חלקית מזיקה, מרכז הצמח את כל המסלול ביחידה גנטית קטנה ככל האפשר.
 
את המחקר הוביל החוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר מקסים איטקין, והשתתפו בו ד"ר אווה הייניג, ד"ר אורן צפדיה, פבלו קרדנס, ד"ר שמואל בוקובזה, ד"ר סרגיי מליצקי וד"ר אילנה רוגצ'ב ממעבדתו של פרופ' אהרוני, וכן ד"ר תמר אונגר מהמרכז לפרוטאומיקה מבנית במכון, מדענים מאוניברסיטת פונה, הודו, ומהמכון לחקר הצמח בוונינגן, הולנד.
 

 

עבודת שורשים

אנחנו יודעים שגזר מספק לנו ויטמין איי ושהעגבניה מכילה כמות גדולה של ליקופן, אך למעשה התמונה מורכבת בהרבה: הצמחים מכילים עשרות קבוצות ובהן אלפי מולקולות קטנות הקרויות "מטבוליטים משניים". למרות שמם, חומרים אלה אינם משניים כלל: הם מעורבים בשלל תפקידים חשובים בחיי הצמח, כמו בקרת גנים ויחסי גומלין עם הסביבה, ומעניקים לו יתרונות חשובים, כמו הגנה ממזיקים ומקרינה ומשיכת חרקים מאביקים; לאדם הם מעניקים יתרונות בריאותיים.
 
סוגי תאים שונים בשורש. מקור: wikimedia common
בשנים האחרונות מרכזים מדענים מאמצים רבים בפיענוח הפרופיל של המטבוליטים המשניים בצמח. על-מנת לנטר ולזהות אלפי חומרים, משתמשים החוקרים בגישת ה"מטבולומיקס", המאפשרת ראייה רחבה של מגוון חומרים במיצוי של דוגמה כלשהי. שימוש ב"מטבולומיקס" וחקר המטבוליזם בצמח, פותח פתח, לדוגמה, לייצור צמחים בהם מצוי ריכוז מוגבר של מטבוליטים המועילים לאדם, או צמחים המסוגלים להתגונן ממזיקים באופן יעיל יותר. הפרופילים המטבוליים מאפשרים לזהות את הגנים המעורבים בייצור החומרים האלה, ואת המסלולים הביוכימיים בהם הם נוצרים, וכך להגדיל או להקטין את פעילותם לפי הצורך. אך למרות ההתפתחות המהירה בטכנולוגיות המטבולומיקס, הרזולוציה נותרה נמוכה למדי: המדען מקבל את סך כל החומרים המצויים באיבר או ברקמה מסוימת, אך אינו יודע באילו תאים בדיוק הם מצויים. עובדה זו מגבילה מאוד את יכולתם של מדענים ליישם את המידע המתקבל מפרופילים מטבוליים.
 
פרופ' אסף אהרוני וחברי קבוצתו, ד"ר אריה מוסאייף, ד"ר אילנה רוגצ'ב, ד"ר סרגיי מליצקי ומרב יטיב, הצליחו להתגבר על מגבלות הרזולוציה, ופענחו את הפרופילים המטבוליים של סוגי תאים שונים בשורשי צמחים על-ידי מערכת המטבולומיקס המופעלת במעבדתם.
 
המדענים גידלו 5 קבוצות צמחים, שבכל אחת מהן סומן סוג אחר של תאי שורש בצבע פלואורסצנטי. לאחר מכן הופרדו תאי השורש זה מזה ומוינו בהתאם לנוכחותו של הסמן. מטבוליטים שהופקו מחמש קבוצות תאים נשלחו לאנליזה מפורטת באמצעות מערכת המטבולומיקס במעבדתו של פרופ' אהרוני.
 
המחקר, שהתפרסם בכתב-העת המדעי PNAS, מגלה, בין היתר, כי סוגי התאים בהם מצויים החומרים אינם חופפים בהכרח את התאים בהם מתבטאים הגנים המעורבים בייצורם.
 
הפרופיל המפורט חושף מאות חומרים המצויים בסוגים שונים של תאי שורש, המתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות – אחת מהן, די-פפטידים, לא זוהתה בשורש עד כה. ניתוח התוצאות מגלה גם כי ההנחה האינטואיטיבית המקובלת על חוקרים, לפיה חומרים נוטים להישאר בתאים בהם הם מיוצרים, אינה בהכרח נכונה, וכי ככל הנראה קיים מנגנון לשינוע החומרים מאתרי הייצור לאתרי היעד.
 
סוגי תאים שונים בשורש. מקור: wikimedia common
פרופ' אהרוני מתכנן להעמיק את הרזולציה ולהתמקד בקבוצה מסוימת של מטבוליטים בשורש: הורמונים צמחיים. מיפוי מפורט של עשרות החומרים השייכים לקבוצה בתאי השורש השונים יאפשר, בין היתר, להבין טוב יותר את תהליכי ההתפתחות והגדילה של השורש, ולחקור כיצד מווסת השורש את סביבתו באמצעות הורמונים המופרשים מהשורש אל הקרקע.
 
 
 
 
 
בשורה העליונה, מימין: ד"ר אווה הייניג, ד"ר שמואל בוקובזה, פבלו קרדנס וד"ר סרגיי מליצקי. בשורה התחתונה, מימין: פרופ' אסף אהרוני, ד"ר אילנה רוגצ'ב, ד"ר מקסים איטקין וד"ר אורן צפדיה
מדעי הסביבה
עברית

כשאהיה גדול

עברית

כיצד נקבע גודלם הסופי של האיברים? כיצד הם מודדים את גודלם? ומה גורם להם להפסיק לגדול?

פרופ' יובל אשד וד"ר עידן עפרוני (בשיחת סקייפ). מערכת גמישה

גודלן של אוזני הפיל עולה עשרות מונים על זה של אוזני האדם, אך לכל אחת מהן גודל סופי, שהוא קבוע פחות או יותר בכל הפרטים. במהלך האבולוציה חלים שינויים דרמטיים בגודלם של איברים: עלי הכרוב, לדוגמה, גדולים פי עשרה ויותר מאלה של קרובת משפחתו, התודרנית הלבנה (ארבידופסיס תליאנה). כיצד נקבע גודלם הסופי של האיברים? כיצד מודדים האיברים את גודלם? ומה גורם להם להפסיק לגדול? צוות מדענים, בראשותו של פרופ' יובל אשד מהמחלקה למדעי הצמח במכון, שיצא לבדוק את השאלות האלה, גילה ממצאים מפתיעים. מתברר, כי כשמדובר בגדילה של עלים, דוושת ה"בלם" חשובה יותר מדוושת ה"גז": מטרתם של רוב המנגנונים הקשורים בבקרת הגדילה היא לעצור ולא לעודד אותה.
 
עלה של צמח מהונדס גנטית שאינו מייצר חמישה גורמי שיעתוק ממשפחת TCP וכן ארבעה גורמי שיעתוק ממשפחה אחרת בעלי תפקיד דומה. עלים אלה גדלים מבלי לעצור
מקור התגלית המפתיעה הוא במחקר שביקש דווקא לבדוק שאלה אחרת: מה גורם לעלה להתחיל לגדול. תחילת הגדילה איננה אירוע אוטומטי וברור מאליו. כדי שתתרחש, חייב להיווצר מבנה ראשוני לעלה, בו קיימת חלוקה לצד תחתון וצד עליון; יחסי הגומלין בין שני הצדדים הם שגורמים לתחילת הגדילה. באופן מעניין, גם כנף הזבוב, דוגמה נוספת לאיבר דו-ממדי, גדלה בעקבות יחסי גומלין בין שני צדדיה. במחקר, שהתפרסם בכתב-העת המדעי The Plant Cell, אותו ביצעו תלמידי המחקר (דאז) ד"ר עידן עפרוני וד"ר אייל בלום, ביקשו המדענים לבחון כיצד בדיוק מתרחש הדבר. לשם כך יצרו, בשיטות של הנדסה גנטית, עלים בעלי סוג תאים יחיד, כאלה של הצד העליון או הצד התחתון, אשר אינם גדלים, והישוו אותם לעלים נורמליים. בהשוואה זו התגלו עשרות חלבונים המתבטאים רק בעלים הגדלים, הנורמליים, ולא בעלים שאינם גדלים, בעלי צד יחיד. בשלב השני, כדי לנסות לעמוד על תפקידם של החלבונים שגילו, יצרו המדעים שורה של צמחים מהונדסים גנטית, שבכל אחד מהם יוצרה כמות גדולה של אחד מהחלבונים האלה, ומדדו את גודל עליהם. להפתעתם, אף אחד מהחלבונים לא גרם לעלים לגדול: חציים לא השפיע כלל, וחציים הקטין את גודל העלים.
 
צמח ארבידופסיס נורמלי (משמאל), לעומת צמח מהונדס גנטית, שאינו מייצר חמישה גורמי שיעתוק ממשפחת TCP(במרכז), או שאינו מייצר שמונה גורמי שיעתוק ממשפחה זו (מימין)
ממצאים אלה הבהירו למדענים שקיימת טעות בהנחתם הבסיסית, לפיה מרבית הגורמים המצויים בעלה המתפתח הם שגורמים לו לגדול. כדי להבין את הטעות, נבחרו מספר חלבונים שנמצאו כמקטינים את גודל העלים, ששייכים למשפחה של גורמי שיעתוק (כלומר, גורמים המווסתים את התבטאותם של גנים) הקרויה TCP. באמצעות שילוב מספר שיטות גנטיות יצרו החוקרים צמח שאינו מייצר אף אחד משמונה בני משפחת TCP. בעקבות זאת חל שיפור עצום בכושר הגדילה של העלים. המסקנה עקב הממצא הזה הייתה, שהלוגיקה של תהליך הגדילה הפוכה ממה שציפו החוקרים: הגדילה היא ברירת המחדל של העלה, ואינה מצריכה "התכוונות" או מאמץ מיוחדים, וגורמים רבים המווסתים אותה פועלים כבלמים. עוד התגלה, כי גורמים מווסתים אלה פועלים בקבוצות, ויוצרים רצף של "נקודות ביקורת" המופעלות בשלבי התפתחות שונים. ריבוי נקודות העצירה חיוני משום שתהליך הגדילה של העלה אורך זמן ממושך, לעיתים מספר שבועות וחודשים, ובמהלכו עשויים להשתנות גורמים סביבתיים שמשפיעים על הגדילה, כמו חוסר במים טמפרטורות גבוהות (תופעה זו אחראית, בין היתר, לכך שצמחי בר רבים מציגים "מופע חורף" בעל עלים גדולים, ו"מופע קיץ" של עלים קטנים).
 
 
במחקר עוקב שביצע ד"ר עידן עפרוני, והתפרסם בכתב-העת המדעי Developmental Cell, התגלה כיצד פועלים הגורמים העוצרים את הגדילה, כלומר, מי הם המתווכים המעורבים בהוצאה לפועל של הפקודה לעצור. המדענים חשדו בהורמון הצמחי ציטוקינין, המעודד חלוקת תאים ומעכב את התמיינותם. המדענים גילו, כי כאשר מרססים את ההורמון על עלים של צמחים מהונדסים גנטית, המייצרים כמות גדולה מהרגיל של גורמי שיעתוק ממשפחת TCP, העלים אינם מגיבים להורמון ואינם גדלים במידה בה גדלו צמחי הביקורת.
 

כיצד מפחיתים גורמי השיעתוק ממשפחת TCP את רגישות העלה לציטוקינין, ועוצרים את הגדילה? בניסוי שנעשה בשיתוף עם קבוצת מחקר מפנסילבניה, נחשפה תמונה מפורטת של מנגנון פעילותם. מתברר, כי גורמי השיעתוק מקבוצת TCP מגייסים לעזרתם חלבון, אשר יודע לחשוף אזורים מסוימים ברצף הגנטי באמצעות סילוק החלבונים האורזים אותו. פעולתם המשותפת גורמת לחשיפת רצף הדי-אן-אי של גן המפחית את מידת הרגישות של הצמח לציטוקינין, ולביטוי מוגבר של הגן. מערכת גמישה זו ניתן להפעיל בשלבים שונים של התפתחות העלה, ולכן, למרות שהגודל הסופי של העלה נשמר בתוך טווח קבוע, מתאפשרות תנודות בתוך הטווח: ככל שמנגנון העצירה יופעל מאוחר יותר, כך יתקבל עלה גדול יותר. בנוסף, מחקרים אלה לא רק חושפים לפרטי פרטים מגנונים המווסתים את גדילת הצמח, אלא גם מספקים הצצה לעקרונות המנחים של תהליכי התפתחות בסיסיים, ומגלים כי הם אינם מצייתים תמיד לאינטואיציה הראשונית של מדענים.
 
 
 
 
מדעי הסביבה
עברית

במעבר חד

עברית

צמחים שאוכלים את עצמם הם לפעמים חדשות טובות

 

פרופ' גד גלילי. אור ירוק

כולנו יודעים כמה קשה לגרום למשק לעבור מקיפאון לצמיחה, אך בטבע מתחולל דרך שגרה תהליך המזכיר מהפך מסוג זה; מדובר במעבר של זרעי צמחים ממצב רדום למצב נביטה. המעבר כרוך בשינויים פתאומיים ומרחיקי לכת בכל מערכות הצמח: בגנום מתחולל תיכנות מחדש, אשר משפיע על התבטאות גנים ועל ייצור חלבונים שונים לכל אורכו. היצירה של מאות חלבונים החשובים להתפתחות הזרע ולמניעת נביטתו המוקדמת נפסקת, ולעומת זאת מופעלת היצירה של מאות חלבונים החשובים לנביטה.
"מהפך הנביטה" הוא בעל חשיבות עצומה, הן בטבע והן בגידולים חקלאיים, מפני שיש לו השפעה רבה על היבול: ככל שהנביטה מהירה וחזקה יותר, כך עשוי היבול לגדול. חקלאים משתמשים בשיטות שונות כדי להאיץ את הנביטה באופן מלאכותי, כגון השריית הזרעים היבשים לזמן קצר בתמיסה המכילה חומרים מעודדי נביטה. כדי לשפר את קצב גדילת הנבטים ואת איכותם קיימת חשיבות רבה להבנת מנגנון הנביטה ברמה המולקולרית. הבנה זו עשויה להוביל לדרכים מתוחכמות לשיפור שיעור הנביטה של הזרעים וקצבהּ, דבר שיוכל לגרום גם להגדלת היבול. כמו כן, חשובה השליטה בעיתוי המדויק של הנביטה. אם היא תתחיל מוקדם מדי, כאשר הזרעים עדיין צמודים לצמח "ההורה" וטרם הגיעו לקרקע, סביר להניח שהזרעים לא יביאו להתפתחות צמחים חדשים.

germinationפרופ' גד גלילי, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, הוא בין החלוצים בחקר "מהפך הנביטה". באחרונה גילה פרופ' גלילי, שבבקרה על ה"מהפך" משתתף תהליך האוטופאג'י הבררני, שהוא אחד התהליכים המרכזיים בחיי הצמח. באופן כללי, אוטופאג'י, שפירושו "אכילה עצמית", הוא פירוק חלבונים המתרחש בתאים של יצורים רבים, ולא רק בתאי הצמח: הוא התגלה לראשונה בשמרים, וקיים גם בבעלי חיים, בכללם בני אדם. האוטופאג'י נחקר רבות, בין היתר מפני שבבני אדם מעורבים שיבושים בתהליך האוטופאג'י הבררני במחלות שונות כמו אלצהיימר, פרקינסון, ומחלות נפוצות נוספות.

בצמחים מיועד האוטופאג'י להציל את הצמח בעת צרה. כיוון שהצמחים, בניגוד לבעלי חיים, אינם יכולים לברוח מסכנה, והם זקוקים למנגנונים גמישים שיעזרו להם להתמודד עם הסכנה בדרכים אחרות. כאן נכנס לתמונה מנגנון אוטופאג'י רחב היקף, המסוגל, למשל, לעצור את צמיחת הצמח בעת מחסור במזון.

אך באחרונה התברר, שבמצבים מסוימים, כולל בזמן ההכנות לנביטה, מתרחש בצמחים תהליך של אוטופאג'י בררני, שבו חלבונים נבחרים מתפרקים ללא כל קשר למצוקה. פרופ' גלילי גילה כעשרה גנים חדשים, אשר עשויים להיות מעורבים באוטופאג'י הבררני. מחקריו, שהתפרסמו השנה בכתב-העת המדעי Plant Cell ובכתבי-עת נוספים, התמקדו בשניים מגנים אלה, ATI1 ו-ATI2, שהם ייחודיים לצמחים, כלומר, הם אינם קיימים בבעלי חיים.

בניסויים בצמח המחקר ארבידופסיס הראה פרופ' גלילי, כי פעילותו של ATI1 עוזרת לצמח להתגבר על תנאים המעכבים את הנביטה ולעודד אותה. אחת מההנחות היא, שגן זה מפרק חלבונים בולמי נביטה, ובכך נותן לנביטה "אור ירוק". כאשר ביטוי הגן הזה גבר, אחוז הזרעים הנובטים גדל, והם נבטו מהר יותר ובעוצמה גדולה יותר. לעומת זאת, כאשר חסמו המדענים את פעילותם של שני הגנים, ATI1 ו-ATI2, פחתה עוצמת הנביטה. בנוסף לבירור תפקידם של הגנים, גילו המדענים את מיקום פעילותם בתא הצמח. קבוצת המחקר כללה את ד"ר אריק הוניג ואת תלמידת המחקר תמר אבין-ויטנברג.
 

כאשר המדענים חסמו את ביטויו של הגן ATI-1, המעורב באוטופאגי בררני, והנביטו את הזרעים בתנאים המורידים את יעילות הנביטה, הנביטה של הזרעים המהונדסים (מימין) עוכבה משמעותית בהשוואה לזרעים רגילים שאינם מהונדסים (משמאל)

חקר האוטופאג'י הבררני בצמחים נמצא עדיין בתחילתו, אך גילוי פרטים נוספים עשוי לאפשר למדעני הצמח לשלוט בו כדי לשפר את התפתחות הזרעים, ולהעצים את הנביטה לפי הצורך.
 
 
 
פרופ' גד גלילי. אור ירוק
מדעי הסביבה
עברית

על המפה

עברית

פרופ' אסף אהרוני ושירה מינץ-אורון. קו פיקדילי

הגבירו את המהירות בקו פיקדילי, עכבו את התנועה לפינת הייד פארק, שלחו יותר רכבות לקינגס קרוס – כל אלה אינן דרכים לבלבל את הנוסעים ברכבת התחתית של לונדון, אלא דימויים המסבירים כיצד יום אחד עשויים לפעול מדעני הצמח כדי לפתח זני צמחים חדשים: כדי לייעל את תהליך הפיתוח, הם עשויים להשתמש במודלים המתארים את חילוף החומרים בצמח, אשר מזכירים את מפת הרכבת התחתית הלונדונית.
בניית מודל מטבולי המדמה את רשת התגובות הביוכימיות בצמח היא אתגר עצום, משום שחילוף החומרים בצמח הוא מורכב ביותר, ומשתתפים בו אלפי אנזימים. מדענים ממכון ויצמן למדע, מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב יצרו באחרונה מודל מטבולי חדש, המלא ביותר נכון לעכשיו. המודל הממוחשב, אשר התפרסם בכתב-העת של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב (PNAS), מתמקד בצמח ממשפחת המצליבים (עמה נמנה גם, למשל, החרדל) הקרוי אראבידופסיס, שהוא צמח מודל מקובל במחקר. מערכת תגובותיו המטבוליות רחבה ומסועפת כל כך, עד שהיא אכן דומה למפה של רכבת תחתית בעיר גדולה, בה הקווים מייצגים שרשרות של תגובות מטבוליות, התחנות מסמלות את החומרים הנוצרים ברצף התגובות האלה, ותחנות סופיות מסמלות את התוצרים הסופיים.
 
 
כשמדענים ניגשים לפתח זן חדש של צמח, אשר מכיל כמות גדולה או קטנה יותר של חומר מסוים, המודל יכול לנבא כי הדרך הטובה ביותר להגביר, לדוגמה, את הייצור של ויטמין E, היא לסגור את "קו הרכבת" המתאים – כלומר, לחסום תגובה ביוכימית מסוימת בצמח, או להגדיל את ה"תנועה" בקו אחר – כלומר, להאיץ תגובה אחרת. בעזרת גישה זו, המכונה "הנדסה מטבולית ניבויית", יוכלו המדענים לפתח זנים רצויים במהירות וביעילות, לעומת הדרך של ניסוי וטעייה בה השתמשו עד כה.
 
את המודל החדש יצרו פרופ' אסף אהרוני ותלמידת המחקר שירה מינץ-אורון, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן, ד"ר תומר שלומי מהטכניון, ופרופ' איתן רופין מאוניברסיטת תל אביב. במחקר השתתפו גם תלמיד המחקר סרגיי מליצקי וד"ר שגית מאיר ממכון ויצמן.
 
המודל פותח עבור הצמח אראבידופסיס, אך ניתן ליישם אותו בצמחים נוספים. פרופ' אהרוני ועמיתיו מתכננים, לדוגמה, לפתח דגנים – כמו אורז – מועשרים בוויטמין B1. צמחים כאלה עשויים בעתיד לסייע במניעת מחלות הנגרמות בעקבות חסר בוויטמין, בעיקר בארצות המתפתחות.
 
 
 
 
 
פרופ' אסף אהרוני ושירה מינץ-אורון. קו פיקדילי
מדעי הסביבה
עברית

הורסים ובונים

עברית
 

מימין: ד"ר תום רוברטס, ד"ר עפרה בודאי-חדריאן, פרופ' רוברט פלור, ד"ר נרדי למפל, וד"ר אולגה דוידוב. צמיחה

זינוקים במחירי העגבניות המתרחשים מעת לעת - בעקבות גלי חום, או מסיבות אחרות - מזכירים לתושבי הארץ עד כמה לא בטוחים מקורות המזון שלנו: כל שינוי אקלימי עלול ליצור בן רגע מחסור חמור במצרכי יסוד. גם אם נתעלם מהשפעתם של אסונות טבע, הבטחת אספקה סדירה של מזון במאה ה-21 תהיה משימה לא פשוטה: אוכלוסיית כדור-הארץ ממשיכה לגדול, אך שטח הקרקע המיועד לחקלאות נשאר קבוע למדי, מצב אשר יוביל ללא ספק למחסור במזון, שיוחמר עוד יותר בעקבות התחממות כדור-הארץ.
"המשך המהפכה הירוקה הוא חיוני ביותר", אומר פרופ' רוברט פלור מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, בהתייחסו לשיפור היבול אשר הציל את האנושות מרעב במחצית השנייה של המאה ה-20. "התאמת החקלאות לצרכים הנוכחיים של העולם היא מלחמה מתמדת. כדי לנצח בה, עלינו לפעול בתנופה, מבלי להרפות".
 
הצורך להאכיל את האנושות הוא אתגר גדול במיוחד לאור העובדה ששיעור ענק מהיבול בעולם כולו - מעל 30%, ליתר דיוק - הולך לאיבוד באופן קבוע בגלל מזיקים, מחלות ושינויים במזג האוויר. פרופ' פלור וחברי קבוצת המחקר שלו במכון ויצמן למדע מבצעים מחקר, אשר עשוי לעזור להגדיל את היבול באמצעות צמצום אחוז האבידות.  המעבדה מתמקדת בעיקר במחקר המיועד להבין - ובסופו של דבר להגביר - את מנגנוני העמידות הטבעית של הצמחים למיגוון מיפגעים.
 
באחרונה, בשיתוף עם מדענים מאוסטרליה, עשו חברי קבוצת המחקר של פרופ' פלור צעד חשוב בכיוון זה. המדענים פיענחו מתג מולקולרי השולט במנגנון חיוני לצמיחה ולהישרדות של הצמח: מנגנון אשר הורג תאים בודדים של הצמח באמצעות הפעלה של אנזימים מפרקים הקרויים פרוטאזות, אשר מחסלים חלבונים חשובים בתא. האנזימים האלה נכנסים לפעולה כאשר הצמח מנסה לעצור את התפשטות המחלה, או מנסה להוציא חומרים מזינים מעלים ישנים. אך כדי שהצמח ישרוד, חייבות הפרוטאזות לפעול בדיוק בקצב הנדרש: במהירות שתאפשר לעצור את המחלה, אך גם באיטיות מספקת, כדי שפעולת ההצלה הזאת לא תשמיד את הצמח כולו.

במחקרו החדש זיהה פרופ' פלור "קוצב" פוטנציאלי, הקובע את המהירות בה מבצעות הפרוטאזות את ה"הרס הבונה" שלהן: זוהי מולקולה השייכת למשפחת חלבונים הקרויים סרפינים (SERPINS). המולקולה, הקרויה AtSerpin1, פועלת כמו מלכודת עכברים מולקולרית: כאשר צריך להאט את ההרס, היא "לוכדת" פרוטאזה מסוימת ומשביתה את פעולתה. בדרך זו קובע AtSerpin1 את הקצב שלמות התאים בצמח. את המחקר, שתוצאותיו התפרסמו בכתב העת Journal of Biological Chemistry, ביצעו תלמידת המחקר (דאז) ד"ר נרדי למפל, ד"ר עופרה בודאי-הדריאן וד"ר אולגה דוידוב, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן, בשיתוף עם מדענים מאוסטרליה: טום ג'וס וד"ר תומס רוברטס מאוניברסיטת מק-קווארי, וד"ר סטיבן הארוף ופרופ' פול קורמי מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס.
 
נראה, כי ה"קוצב" המולקולרי הוא חיוני ויעיל באופן יוצא מן הכלל, שכן הוא נמצא בשימוש לפחות מיליארד שנה - סימן בטוח להצלחה אבולוציונית. ה"קוצב" מצוי גם בצמחים וגם בבעלי חיים, ואפשר לגלות את מקורותיו כבר ביצורים חד-תאיים בעלי גרעין (אבותיהם הקדמונים של הצמחים ובעלי-החיים כאחד). ביונקים, כולל בני-אדם,  מבצעות הפרוטאזות הנשלטות על-ידי הסרפינים תפקידים שונים במערכת החיסונית, בקרישת הדם ובהתפתחות העובר.
 
העובדה שבבעלי-חיים, כולל בני-אדם, נשלטות פעולות רבות של הפרוטאזות על-ידי סרפינים, ידועה כבר שנים רבות. אך המחקר הנוכחי הוא הראשון שזיהה בצמחים את הסרפין ה"קוצב" ואת הפרוטאזה שלו. המחקר נעשה בצמח הקרוי ארבידופסיס, הקרוב לצמח החרדל, שהוא מודל נוח למחקר, אך ניתוח הגנום הצמחי מראה, שהממצאים עשויים להיות רלבנטיים לכל ממלכת הצמחים. ממצאים אלה פותחים כיוון מחקר חדש, במטרה לגלות "קוצבים" נוספים, כלומר, מולקולות סרפין אחרות המבקרות את פעילותן של פרוטאזות שונות. המטרה הסופית: להבין לעומק את ההגנות הטבעיות של הצמח, אשר עשויות לעזור ליצור צמחים חזקים יותר, וכך להקטין עד למינימום את אובדן היבול.
 
פרופ' פלור מדגיש, שמדובר במטרה דחופה ביותר בעולם כולו: "ישראל יכולה להוות דוגמה לצורך העולמי בהגדלת יבולים. מספר גורמים אופייניים - צפיפות יתר של האוכלוסייה, ומחסור במים ובשטח המתאים לגידולים - הופכים את החקלאות בישראל לפגיעה במיוחד להשפעות סביבתיות".
 

הרמב"ם

ממציא לו מלאכה

כילד שגדל בברוקלין שבניו-יורק, נמשך פרופ' רוברט פלור למה שחסר בעיר הגדולה: הצמחים, הטבע, האדמה. הוא הוקסם מהתהליך שבו הצמחים משתמשים באור השמש להפקת אנרגיה ומזון, המאפשרים את קיומו של עולם החי. הציטוט הבא מדברי הרמב"ם מסכם עבורו את תרומתם של חוקרי הצמחים ל"תיקון עולם": להבין איך פועלים הצמחים, ולשפר אותם למניעת רעב ולרווחת האדם. בסוגי נתינה לנזקקים מונה הרמב"ם: "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה - ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות ולא ישאל". הלכות מתנות עניים, פרק י', ספר זרעים, משנה תורה להרמב"ם.
מימין: ד"ר תום רוברטס, ד"ר עפרה בודאי-חדריאן, פרופ' רוברט פלור, ד"ר נרדי למפל, וד"ר אולגה דוידוב. צמיחה
מדעי הסביבה
עברית

עמודים