הסיפור מתחיל הרבה לפני שהפרי מגיע לחנות. המחקר, שפורסם באחרונה בכתב-העת המדעי New Phytologist, עוסק בזיהום פטרייתי נפוץ הקרוי Colletotrichum gloeosporioides, שפוגע בפירות של כ-500 מיני צמחים. הפטרייה חודרת כאשר הפרי הירוק, הלא-בשל, גדל על העץ או על השיח. ברגע שנבגי הפטרייה נוחתים על פני הפרי, הם נובטים. תוך שעות ספורות, כל נבג נובט ומתמיין למבנה מיקרוסקופי, השולח שלוחה דמויית-חרב, אשר חודרת דרך קליפת הפרי המכוסה שעווה. השלוחה חודרת לאחד התאים החיצוניים, וגורמת לכך שתא זה יקדיש את עצמו לתמיכה בטפיל. באותו הזמן עוברת הפטרייה למצב רדום, אשר יכול להימשך חודשים. על מנת להגיע למצב זה, הטפיל משנה את מבנה הכרומוזומים שלו, משתיק מאות גנים, ומאט את חילוף החומרים למינימום הנדרש לצורך תחזוקה.

ממצאים אלה, שפורסמו באחרונה בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב" (PNAS), מסבירים כיצד הצליחו האלמוגים לבסס שוניות גדולות. עד כה היה נהוג לחשוב שמושבות אלמוגים השוכנות, לדוגמה, באזורים בעלי זרם חלש, נתונות בסכנה, כיוון שהן עלולות להיקלע למחסור חמור במזון ולהצטברות של פסולת. ובכל זאת, האלמוגים שורדים, ואף משגשגים. "ממצאינו חושפים כי האלמוגים בוני- השונית הם 'מהנדסים' פעילים", אומר ד"ר שפירא. "האלמוגים מתכננים בקפידה את סביבתם, ורק כך הם מצליחים להתמודד ולשרוד נוכח איתני הטבע". היבט נוסף של הישרדותם הוא הקשר השיתופי שהם מנהלים עם האצות שחיות בתוך רקמותיהם. אצות אלה מספקות לאלמוג פחמן וחומרי מזון אחרים הדרושים לו; בתמורה, מציע האלמוג לאצה "בית", וחומרים אחרים הנחוצים לה. מבחינת האלמוגים, החיסרון העיקרי הוא, שעל האלמוגים לנקות את הפסולת שיוצרים "הדיירים", בנוסף לפסולת שהם מייצרים בעצמם.

על אף הצלחת שוניות האלמוגים, השפעות ההתחממות הגלובלית ממשיכות לאיים על דרך חייהן: האלמוגים רגישים מאוד לשינויים בטמפרטורה, וכאשר הם נמצאים במצב עקה, הם מסלקים את האצות מהרקמה. תופעה זו קרויה "הלבנה" (bleaching), כיוון שבמהלכה מאבדים האלמוגים את פיגמנט הצבע של האצות, ושלדם הלבן נראה מבעד לרקמתם השקופה. כתוצאה מתהליך זה מאבדים האלמוגים את הקשר הסימביוטי החיוני לשגשוגם, שכן, גם אם הלבנתם לא בהכרח גורמת את מותם, העקה שהם נתונים בה מחריפה, ועקב כך הם נעשים פגיעים יותר למחלות. ואכן, בעקבות תופעת ההלבנה גוועו בעשורים האחרונים שוניות רבות. התובנות החדשות אליהן הגיעו המדענים עשויות לסייע להבין את מצבן הבריאותי של שוניות האלמוגים, ולחזות תהליכים המתחוללים בהן בעוד מועד.

המדענים עדיין אינם יכולים להוכיח שכל האלמוגים נוהגים באותה צורה, אבל הטבע מציג רמזים שאכן כך. "עצם העובדה שכל ששת הזנים שבדקנו הפגינו יכולת ליצור את המערבולות, והעובדה שהריסים נשמרו במשך 400 מיליון שנים של אבולוציה, הם בגדר ראיות לכך שייתכן כי לשוּניות אלמוגים אלה יש יתרון אבולוציוני מובהק", אומר ד"ר ורדי. מעבר לכך, על אף שאפשר למצוא ריסים דומים גם באורגניזמים מורכבים יותר, כמו דרכי הנשימה בבני-אדם, שם הם עוזרים "לטאטא" זיהומים שונים, הרי שמעצם היותם איברים פנימיים קשה לחקור אותם. לכן, ממצאים אלה עשויים לשמש מודל להבנת יחסי הגומלין של תחלואת המיקרו-אורגניזמים בעלי הריסים.

ייתכן שבעתיד אפשר יהיה ליישם את הממצאים האלה. ריסים מלאכותיים הם אחד הפתרונות המוצעים לקידום ערבוב נוזלים בשבבים מיקרו-נוזליים, בהם מעוצב אוסף של מיקרו-ערוצים לכדי חומרים שונים, כגון סיליקון. "אולי בעתיד נוכל ללמוד מאלמוגים כיצד לייעל את סידור הריסים, כך שנצליח למצוא דרך טובה יותר לערבוב נוזלים בהתקנים אלה", אומר ד"ר שפירא.