לא בכל יום זוכות שתי תלמידות מחקר במכון בפרס מקרן וולף. יונית הוכברג וטליה הריס, שעוסקות במחקר מתקדם בפיסיקה, עשו זאת. אחת מהן מתבוננת אל תוך מערכות ביולוגיות. השנייה משתתפת במסע להבנת החומר.
טליה הריס עלתה לישראל לפני מספר שנים, ונקלעה לתוך כור ההיתוך: משלבת בין ביולוגיה לפיסיקה ולכימיה, בין מחקר תיאורטי לניסיוני, בין ביולוגיה "רטובה" למיכשור מתקדם, ובין מדע לחינוך. יונית הוכברג פנתה לתחום הפיסיקה של חלקיקים מתוך שאיפה להבין את העקרונות הבסיסיים של הטבע, ומצאה את עצמה על סיפה של מהפכה מדעית.
טליה הריס השאירה את משפחתה בשיקגו, ועלתה ארצה בשנת 2004. לאחר שסיימה תואר ראשון בכימיה באוניברסיטת בר אילן, הגיעה למעבדתו של פרופ' לוסיו פרידמן במחלקה לפיסיקה כימית במכון, וזכתה לקבלת פנים חמה. "הרשימה אותי מאוד הנכונות לעזור", היא אומרת, "גם מצד גורמי המנהלה במכון, ובעיקר מצד המנחים. הם נותנים לי את החופש ואת הגיבוי לבחור את הדרך בה יתנהל המחקר, ולבדוק כל רעיון שאני מעלה".
עבודת המחקר שלה לתואר שלישי, בהנחייתם המשותפת של פרופ' פרידמן ו
פרופ' הדסה דגני מהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון, עוסקת בפיתוח אמצעים חדשים לאבחון סרטן ולמעקב אחריו, המבוססים על שיטות דימות בתהודה מגנטית. "אני אוהבת את השילוב שיש במחקר הזה, וגם את העובדה שהוא דורש הרבה חשיבה יצירתית".
רעיון יצירתי נוסף שיזמה הוא הקמת מסגרת התנדבותית, שבמסגרתה חונכים סטודנטים ועובדים מהמכון תלמידים מבתי ספר ברחובות. "חיפשתי אפשרות להתנדב במסגרת גמישה וידידותית לסטודנט, ובסוף יצרתי אחת בעצמי".
שילוב מסוג אחר, בין פיסיקה ניסיונית הנעשית בחזית המדע - בין היתר במאיץ החלקיקים הגדול בז'נבה - לבין מחקר תיאורטי של חלקיקים חדשים ואינטראקציות חדשות, הוא האתגר שניצב בפני יונית הוכברג, מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה. היא סיימה תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, ואחריו הבינה שהיא מתעניינת פחות בהיבטים יישומיים של המדע, ויותר בשאלות הבסיסיות על הטבע: איך הוא בנוי? ממה הוא מורכב? "המעבר דרש השלמת חומר רב, אבל אני מאוד מרוצה מהבחירה שלי", היא אומרת. ואכן, בימים אלה היא עוקבת בהתרגשות - כמו פיסיקאי חלקיקים ברחבי העולם - אחר שטף הנתונים העצום שהחל לזרום ממאיץ החלקיקים החדש בז'נבה, בציפייה לתגליות חדשות שישנו את תמונת העולם המוכרת.
מחקר הדוקטורט שלה, בהנחייתם של
פרופ' יוסי ניר ו
פרופ' מיכה ברכוז, מתמקד במטרה כפולה: הבנה עמוקה ומדויקת של כללים פיסיקליים חדשים, מצד אחד, והבנת הנתונים הניסיוניים המתקבלים מהמאיץ, מצד אחר - כדי לחשוף את העקרונות שעל-פיהם פועל הטבע.
גם רעות ואפרת שמע הן תאומות זהות, אלא שחלק ניכר מחייהן עבר עליהן במסלולים נפרדים. כאשר משפחתם עברה מרחובות למושב סתריה, בחרה רעות להישאר וללמוד בבית-ספר תיכון ברחובות, ואפרת בחרה בתיכון של סתריה. אחרי הצבא בחרה רעות ללמוד חקר המוח ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ואפרת למדה ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. אבל כשהגיעו לשלב התואר השני, נפגשו דרכיהן שוב - במכון ויצמן למדע. כיום גם הן נתונות בעיצומו של המסלול לתואר שלישי. רעות חוקרת את הזיכרון ארוך-הטווח בהנחיית 
התאומים הזהים אסף ועידו עזורי אוהבים לדבר על מדע, ויש להם כל התנאים לכך: שניהם לומדים לדוקטורט בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע: אסף במחלקה לפיסיקה כימית בהנחיית 
.jpg "שירי רון במשחק חצי גמר גביע המדינה בכדורגל לנשים, מכבי באר-שבע נגד בנות סכנין. אנרגיה")
אורים וצבעים
הילדים, ההורים והסטודנטים שרו שירי חנוכה מתוך שירונים, ולאחר מכן הדליקו את החנוכייה – מעשה ידיהם של הסטודנטים. החנוכייה הורכבה מ-9 קעריות, ובתוכן מלחים מסוגים שונים. הילדים כתשו את המלחים בקעריות, הוסיפו מספר טיפות אתנול, והדליקו את התערובת. להפתעתם, נצבעו הלהבות בצבעים שונים. לאחר מכן קיבלו הסבר קצר כיצד משפיעה הוספת המלח על צבע הלהבה, וכיצד אפשר לזהות חומרים – לפי צבע הלהבה הנוצרת מהם, בתוספת כוהל.
הפעילות נחתמה בחלוקת סופגניות לילדים, למשפחות ולצוות המחלקה, כמובן בליווי שירי החג.
מיכל סביליה, מארגנת הערב, סיפרה: "אין דבר מרגש ומספק יותר מלצאת מהקופסה ומבעיות היומיום ולהביא אור לילדים שבעיותיהם גדולות יותר משגרת הלימודים והמחקר שלנו".