תיאטרון המבחנה

עברית
 
שיחרור מוסכמות
 
 
חמישה-עשר סטודנטים ממדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע ומדען צעיר אחד נפגשים מדי שבוע, כמעט בסתר, באחד מאולמות המכון. המטרה: לשחק. שם המשחק: תיאטרון, במה, אורות מסנוורים, לבישת ופשיטת תכונת אופי ואישיות, הבעה אישית ופרשנות אישית על "החיים", תשואות הקהל.
 
ביום הם מבצעים ניסויים קפדניים בביוטכנולוגיה, מבודדים גנים, עוקבים אחרת הליכים ביוכימיים בתאים, בונים מודלים מתמטיים המתארים תופעות טבע, חוקרים את תכונותיהם של מוליכי-על ומוליכים למחצה, ובלילה הם ממשיכים לחקור, הפעם את תכונות הנפש האנושית, את דרכי הבעת הרגש, את היכולת לחוש ולבטא את תחושותיו של אדם אחר, ואפילו של דמויות ספרותיות.
 
ליאת טופר חקלאי, סטודנטית במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא: "אדם שעוסק במדע חייב להיות בשליטה מלאה בכל רגע נתון על מנת להגיע לתוצאות המדויקות ביותר. לעומת זאת, התיאטרון דורש מהשחקן שחרור מכל המוסכמות, על מנת שיוכל להתחבר אל המרכיבים הרגשיים המורכבים - ולעתים אפילו המופרעים משהו - של הדמות שהוא מגלם. שני תחומי הפעילות האלה, מדע ותיאטרון, מחייבים מחשבה חושית, פתוחה, יצירתיות, אם כי מדובר בסוגים שונים של יצירתיות. אני מרגישה שהפעילות בחוג לתיאטרון תורמת לי המון באופן אישי, היא מאפשרת לי לפתח צדדים נוספים ושונים באישיותי, צדדים רגשיים בעיקר, שחשיבותם אינה נופלת מחשיבות היכולת השכלית- חשיבתית שמטפח המדע".
 
במאי הקבוצה, שרון בר זיו, הוא בוגר בית הספר למשחק של ניסן נתיב, שהוא מבתי הספר למשחק היותר נחשבים בארץ. ליאת: "שרון הוא במאי נפלא, הוא מבין אותנו ואנחנו לומדים ממנו המון. העבודה במחיצתו היא חוויה, אנחנו בטוחים שהוא האדם הנכון במקום הנכון, והתוצאות ידברו בעד עצמן בהצגה שתעלה, קרוב לוודאי, בחודש אוקטובר הקרוב".
 
חוג התיאטרון של הסטודנטים במדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע מעלה הצגות מוכרות ואיכותיות. כך, למשל, בשנה שעברה הועלה המחזה "קרום" של חנוך לוין, הפקה שזכתה לשבחים רבים. חברי הקבוצה מארגנים בעצמם את התלבושות, התפאורה, מפעילים את טכנאי ההגברה והתאורה, ואפילו את מערכת מכירת ושיווק הכרטיסים. ליאת: "אני שמחה על הזדמנות להתנסות בכל תחומי ההפקה. זה מאפשר ראייה רחבה יותר של הנושא. אנו נתקלים בכל חלקי הפאזל המרכיב את התמונה הכוללת, שהיא בסופו של עניין מחזה שעולה לבמה".
 
זוהי השנה החמישית שבה פועלת קבוצת התיאטרון בעברית. קדמה לה קבוצת תיאטרון באנגלית, שהחלה לפעול לפני כשמונה שנים והיא עדיין פועלת במקביל לקבוצת התיאטרון בעברית, אם כי כל קבוצה עובדת על הפקה שונה ועם במאי אחר. השנה תעלה הקבוצה העברית את המחזה "הלילה השנים-עשר" מאת ויליאם שייקספיר, המגולל את סיפורו של משולש רומנטי מורכב ומרתק. הרוזנת אוליביה איבדה את אחיה, והפרשה הדרמטית הזאת גורמת לה לשקוע באבל כבד. היא מסרבת לפגוש גברים ולבנות מחדש את חייה. הדוכס אורסינו מאוהב נואשות ברוזנת אוליביה, ושולח אליה שליחים מחצרו בניסיון לשנות את החלטתה. כאן משתלבת ויולה, נערה צעירה שנקלעה לסערה בלב ים יחד עם אחיה התאום. היא מאמינה כי אחיה טבע. וכך,אומללה וחלשה, היא מגיעה לאיזור. כדי לשרוד מחליטה ויולה להתחפש לנער. בתחפושת זו היא מגיעה לחצרו של הדוכס אורסינו, שם היא לומדת על אהבתו לאוליביה. ויולה המחופשת לסיזריו מתאהבת בדוכס, ויוצאת לשכנע את אוליביה לקבלו כבעלה.
 
השנה הצטרף לסטודנטים גם חוקר בכיר מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, ד"ר אורי אלון. נועה אופן נוי, מהדמויות הבולטות בקבוצה: "במעבדה מעמדו של חוקר שונה, כמובן, ממעמדו של סטודנט, אבל כאן, על הבמה, הגבולות נפרצים. בחיים האמיתיים, רון חן הוא הסטודנט של ד"ר אורי אלון, אבל בהצגה מתחוללים ביניהם עימותים רבים ומשעשעים".
 
במאי הקבוצה, שרון בר זיו: "זו באמת חבורה מאוד אינטליגנטית, יצירתית, שנונה, חובטת ובועטת. לעבוד איתם זו פשוט חוויה מדהימה. למרות היותם קבוצה של חובבים, הם מתייחסים למה שהם עושים במלוא הרצינות, ולכן התוצאות הן בהחלט מקצועיות. מי שאוהב תיאטרון בהחלט מוזמן להגיע להצגה שתעלה באוקטובר. החווייה מובטחת".
 
עברית

מי שלא יבוא חבל

עברית
פסטיבל המדע והמוסיקה של גן המדע על-שם קלור במכון ויצמן למדע
 
הפסטיבל, שזו לו שנתו השנייה, יתקיים בימי חול המועד פסח, בתאריכים 12-10 באפריל. אל השותפים לארגון הפסטיבל בשנה שעברה, גן המדע על- שם קלור של מכון ויצמן ועיריית רחובות, יצטרף השנה גם פארק התעשיות המתקדמות הסמוך. כך יוכלו המבקרים בפסטיבל ליהנות גם מביקורים בשורה של מפעלי היי-טק. גם התוכנית המדעית-פופולרית תעובה, וישולבו בה כמה הרצאות מדעיות שיגישו מדעני המכון לציבור הרחב.
 
אלפי המשתתפים שנהרו לפסטיבל בשנה שעברה העידו על ביקוש משמעותי לסוג זה של בילוי ב"אוויר הפתוח", המשלב סיורים באתרים היסטוריים (בית ויצמן ומרכז המבקרים של המכון), עם ביקור בתצוגות מדעיות (גן המדע), שמיעת הרצאות מדעיות-פופולריות, ומופעי מוסיקה ומחול.
 
סדנאות היצירה בפסטיבל השנה יכללו בנייה של כלי נגינה, תוך לימוד "הפיסיקה של המוסיקה": עיצוב הצלילים באמצעות עיצוב צורני של כלי הנגינה. יוצרי הכלים החדשים יוכלו להמשיך, עם כליהם, לסדנת המוסיקה, שם יוכלו ללמוד לנגן בכלים מעשה ידיהם. שילוב זה יחזק את הקשר שבין המדע למוסיקה.
 
מפעלי התעשייה המתקדמת שחברו למארגני הפסטיבל יקיימו למען קהל המבקרים סיורים מודרכים, שימחישו את דרכו של הרעיון המדעי ממעבדת המחקר אל מדפי השוק.
 
בגן המדע על-שם קלור, שיהווה, כמו בשנה שעברה, את לב הפסטיבל, יוכלו המבקרים ליהנות מהדגמות משעשעות ומחכימות, ומסיורים מודרכים בין עשרות המתקנים הייחודיים שבגן. בכיכר היובל הסמוכה תוצג תערוכת הסיום של פרויקט מנגנוני נעילת הכספות, וכן יתקיימו קונצרטים קצרים של הרכבים מוסיקליים שונים.
 
סיורים מאורגנים ייצאו מנקודות קבועות לביתן ההיסטוריה, לביתן הפיסיקה, למוקד האירוח של מרכז המבקרים ולבית ויצמן המשופץ. סיורים במוקדי משיכה בתוך העיר רחובות יאורגנו בשיתוף עם עיריית רחובות. סיורים נוספים יתקיימו במוזיאון הפרדס, במוזיאון אילון ועוד.
 
ד"ר משה רשפון, מנהל גן המדע על- שם קלור של מכון ויצמן, המכהן כמנהל הפסטיבל, מספר כי הרעיון לקיום הפסטיבל עלה בדעתו כשביקר והשתתף בפסטיבל המדע המפורסם של אדינבורו, בירת סקוטלנד. "אנחנו לא יכולים להתחרות באנשי אדינבורו בארגון פסטיבלים", הוא אומר, "אבל הניסיון של מדעני מכון ויצמן בתחום הצגת מחקרים לפני הציבור הרחב, נכונותם להשקיע מאמצים בתחום זה, והחשיבות העצומה שהם מייחסים לנושא, מבטיחים את הצלחתו של הפסטיבל". מנהלו המדעי של הפסטיבל הוא ד"ר צבי פלטיאל, מנהל היחידה לפעולות נוער.
 
רשפון מוסיף ומציין, כי המפגש המרתק עם נגן כלי ההקשה חן צימבליסטה, שייעץ לאנשי גן המדע בתהליכי הפיתוח של המוצגים המדעיים-מוסיקליים של גן המדע, עורר גם הוא את הרצון להציג את העקרונות המדעיים במסגרת הפסטיבל. מטבע הדברים, חן צימבליסטה יכהן כמנהל המוסיקלי של הפסטיבל, והוא גם יופיע וינגן בכמה ממופעיו.
 
לקבלת פרטים נוספים ולהזמנת כרטיסים אפשר לפנות לגן המדע על שם קלור בטלפון: 08-9344401.
עברית

ברגים בתערוכה

עברית
 
תערוכת דגמים שנבנו על פי רישומיו ותוכניותיו של האמן המהנדס ליאונרדו דה וינצ'י שמוצגת בגן המדע על שם קלור במכון ויצמן
 
תערוכת דגמים שנבנו על פי רישומיו ותוכניותיו של האמן המהנדס ליאונרדו דה וינצ'י, שחי במאה ה-15 באיטליה, מוצגת בגן המדע על שם קלור במכון ויצמן. המוצגים נבנו בידי צוות של עובדי המוזיאון הלאומי למדע בחיפה בראשותם של אוצרי התערוכה, פרופ' צבי דורי וד"ר רבקה השמשוני, שגם עיצבה את התערוכה.
 
ליאונרדו דה וינצ'י נולד ב-1452 בכפר הקטן וינצ'י ליד פירנצה באיטליה. בגיל 14 החל לעבוד כשוליה בסטודיו של האמן ורוקיו - אחד האמנים הידועים ביותר באותה תקופה. הוא עסק בציור, בפיסול, בהנדסה ובאדריכלות. ליאונרדו היה הראשון שחקר לעומק את תכונותיו של הבורג, ותיכנן מכונה אוטומטית לחריטת ברגים שונים ומתקני הרמה המתבססים על שימוש בברגים. הוא הקדיש זמן רב לתכנון מכונות שיהוו תחליף לעבודה ידנית, ובכך למעשה הקדים את המהפיכה התעשייתית במאות שנים. ליאונרדו חקר דרכים שונות להמרת תנועה סיבובית לתנועה קווית ולהיפך. עיסוקו של ליאונרדו בתעופה היה בגדר נבואה של ממש. הוא תיכנן מכונת תעופה בעלת כנפיים עולות ויורדות, דאונים, ובורג אווירי המזכיר את המסוק המודרני
 
 
עברית

מדע ומוסיקה

עברית
מדע ומוסיקה
 
 
מדע ומוסיקה הם תאומים סיאמיים שהופרדו בלידתם. זה הרושם שהתקבל אצל אלפי המבקרים בפסטיבל המדע והמוסיקה שהתקיים במכון בחופשת הפסח, בשיתוף עם עיריית רחובות. הפסטיבל התמקד בגן המדע על שם קלור ובכיכר היובל, שבין חצרותיה התקיימו הדגמות מדעיות ומופעי מוסיקה אתנית שריתקו את הקהל. בגן המדע התקיימו, נוסף על הסיורים המודרכים בין מוצגי הגן, גם מופעי נגינה על קסילופון השיש ועל סלעי הבזלת המנוסרים; אלה הפיקו צלילים מפתיעים מתחת לידיו של חן צימבליסטה, שכיהן כמנהל המוסיקלי של הפסטיבל, לצדו של ד"ר משה רשפון שהיה המנהל המדעי. מפעם לפעם צעדה על השביל המוליך מהכיכר אל הגן תהלוכה ססגונית של פעלולנים על קביים גבוהים, ליצנים ונגנים שיצרו אווירה פסטיבלית משעשעת ותרבותית כאחד. חלק מהמבקרים בפסטיבל סיירו גם במרכז המבקרים של המכון, בבית ויצמן ובמוזיאון איילון הסמוך.
 
מדע ומוסיקה
 
 
עברית

חוטים של משי וזהב

עברית
חוטים של משי וזהב
 
 
המדיום, כידוע, הוא המסר. כאשר אתה כובש את אילת ונדרש לך דגל להניפו על תורן מאולתר, אתה יכול לקחת פיסת בד, לצבוע אותה בדיו, ולהניפה בגאון. אבל לעומת זאת, כאשר אתה מעצב את לשכתו של נשיא מדינה שזה עתה קמה, נניח מדינת ישראל בשנת 1949, אתה זקוק לדגל חגיגי יותר. משהו רקום. משהו רקום בחוטים של משי וזהב, כנהוג בלשכותיהם של נשיאים במדינות המתוקנות.
 
כידוע, מה שנדרש זה דבר אחד, ומה שאפשר לקבל בפועל, זה, לפעמים, דבר אחר לגמרי. אבל במקרה הדגל שנדרש לעיטור לשכת הנשיא הראשון של מדינת ישראל, ד"ר חיים ויצמן, נוצרה חפיפה נדירה למדי בין הרצוי למצוי. החפיפה הזאת התגלמה במידה רבה בדמותה של אשה צעירה, לוטה אנגל-הקר, שנודעה באיכות הפרוכות שתיכננה ורקמה לכיסוי ארונות קודש בכמה מבתי הכנסת החשובים במדינת ישראל המתחדשת.
 
לוטה אנגל נולדה והתחנכה בגרמניה. היא השלימה את לימודיה בבית הספר הגבוה לאמנות שימושית בהמבורג, והשתלמה בברלין, שם התמחתה ברקמת קנטיל מדויקת (רקמה בחוטי זהב וכסף המושתלים בקטעי צינוריות דקיקות). רק הביצוע המושלם, המצוין, השביע את רצונה. כשהחלו רדיפות הנאצים, ניסתה לוטה אנגל לחדש את פניהם של חפצי קודש מקובלים ולהוסיף להם יופי. היא עבדה בקטיפה, משי, זהב וכסף ועיצבה - ברוח המסורת - צורת טהורות, פשוטות-קו, ורבות הבעה.
 
כשהגיעה לארץ, בסוף שנות ה-30, קיבלה הזמנה להכנת פרוכות לשלושה בתי כנסת. כיוון שכל יצירותיה הוכיחו שכוחה רב לא רק בתכנון, אלא במידה רבה עוד יותר באחריותה המלאה לטיב הביצוע, פנו אליה משרדי הממשלה השונים כל אימת שנדרשו להם עבודות רקמה ועיצוב לאירועים מדיניים חשובים. כך הוזמנו אצלה הדגלונים למכוניתו של הנשיא הראשון, ד"ר חיים ויצמן, וארבעה דגלים גדולים לאונייה שבה עמד להפליג לאירופה ולאמריקה. היא גם עיצבה נס במסגרת כסף לחדר העבודה של הנשיא. סמל מדינת ישראל מופיע כסימן היכר בכל הדגלים הללו: בלבן על רקע כחול בדגלי הספינה הגדולים, בכסף ברקמת קנטיל על גבי משי כחול בדגלונים ובנס. לא רק המנורה ושני ענפי הזית, לא רק כל אות בכתב השם "ישראל", אלא כל אחד מאלפי התפרים, בייחוד ברקמת הכסף האמנותית, המבליטים את הצורות המעוצבות ברקמת עובי זוהרת.
 
כשנחנך מכון ויצמן למדע בשנת 1949, עלה הצורך ברקימת סמל המכון על הגלימות האקדמיות ששימשו את מדעני המכון בטקסים הרשמיים. לאחר חיפושים וניסיונות לא מעטים, הגיעו אנשי המכון ללוטה אנגל-הקר, שביצעה את עבודות הרקמה האלה כחלק מתפיסתה את חובתה שלה כלפי נשיא המדינה, ונשיא המכון דאז, ד"ר חיים ויצמן. באולם ויקס שבמכון אפשר למצוא עד היום כמה מאותן רקמות זהב מעשה ידיה של לוטה אנגל-הקר. דרישת שלום מעבר מפואר וממסורת מקצועית שלא שרדו את המעבר מהעולם הישן אל עידן הטכנולוגיה המתקדמת.
חוטים של משי וזהב
 
עברית

מוט"ב עכשיו

עברית
תלמידי תיכון שאינם מתמחים במדעים, יחלו בקרוב ללמוד מקצוע חדש – מוט"ב (מדע וטכנולוגיה בחברה מודרנית). המקצוע החדש, שהוגדר על ידי הוועדה העליונה לחינוך מדעי וטכנולוגי ("מחר 98"), בראשותו של נשיא המכון פרופ' חיים הררי, נחלק ליחידות לימוד בתחומים שונים. במחלקה להוראת המדעים במכון פותחו כמה יחידות לימוד כאלה: אנרגיה ואדם / רות בן צבי; מדע כישות מתפתחת / רחל ממלוק; מהדינוזאורים עד דרוין, אבולוציה בממד הזמן / ג'ף דאדיק, ניר אוריון; הזהב השחור, מהטבע לשירות האדם / שרה שני; וכן גם מוח תרופות וסמים / דבורה כהן. הספר שלפנינו, המלווה את יחידת הלימוד האחרונה ברשימה זו, מתאר את "כללי העבודה" הבסיסיים של המוח: כיצד מידע, תשדורות או פקודות עוברות ברשתות העצבים, כיצד מסרים חשמליים מותמרים למסרים ביוכימיים, הצולחים את הצמתים הבין-עצביים (סינפסות), ויוצרים ב"עבר השני" מסר חשמלי חדש הממשיך להוביל את ה"לפיד" ברחבי הרשתות העצביות. בהמשך מתאר הספר את הדרכיןם השונות שבהן סמים ותרופות יכולים להחליש או לחזק את התשדורות העצביות במוח, דבר שעשוי להשפיע על הזיכרון, על התפיסה החושית ואף על השליטה המוטורית של המוח בגוף.
 
הטקסטים ענייניים, אינפורמטיביים והם מציגים את המידע ברמה המאפשרת הבנה עקרונית מצד אחד, עם רכישת הבנה בסיסית העשויה להקל על רכישת ידע מורכב יותר, בעתיד, מצד שני. האיורים והתרשימים בהירים ומסייעים במידה רבה להבנת הטקסט. במחלקה להוראת המדעים מקווים לצרף אל הספר לומדה על גבי CD, או קלטת, אך יישום התוכניות האלה יתאפשר כנראה רק בעתיד.
 
 
עברית

חלונות 99

עברית
אורית בכר, גרפיקאית מיחידת הגרפיקה של המכון, היא גם צלמת המתבוננת בעולם תוך חיפוש מתמיד אחר חלונות הזדמנויות. חלונות הזדמנויות שנסגרו ועבר זמנם, חלונות שעדיין מזמנים למתבונן בהם הזדמנות לראות את העולם בעיניים אחרות, ואפילו חלונות – עתיקים ככל שיהיו – שההזדמנות שלהם להיפתח לפנינו, עדיין חבויה בחיק העתיד. זה חמש-עשרה שנים ממקדת אורית את עיניהם של המתבוננים בתצלומיה בפרטיהם הטכניים של חלונות. תריסים תלויים על צירים עקומים מזוקן, מנגנוני נעילה חלודים, מרקמי קירות מתקלפים שבהם היא מפיחה רוח חיים, תקווה ואופטימיות, באמצעות זוויות הראייה הייחודיות שהיא בוחרת. כך, למשל, היא מראה לנו אדנית פורחת על סיפה של דלת ישנה, קיר מתקלף שחלקים ממנו צבועים בוורוד ובכחול, תריס רעוע הצבוע גם הוא בוורוד, ועוד.
 
אורית מלווה את התצלומים גם בהמשך דרכם. היא ממסגרת אותם במסגרות עץ גסות למראה המתקשרות היטב לנושא המצולם. כאשר התצלום כולל אבזרי מתכת, היא מקפידה להוסיף למסגרת העץ פינות פרזול ממתכת. כאשר קונים ממנה תמונה היא מתעניינת לדעת מי הקונה והיכן בדיוק בדעתו לתלות את התמונה.
 
אורית למדה צילום במכללה לצילום בקריית אונו, ולפני כשבע שנים הוצגה תערוכה מעבודותיה בבית התפוצות, תחת הכותרת "הישרדות". כיום אפשר לראות את תמונותיה במדרחוב שברחוב נחלת בנימין בתל אביב.
 
 
עברית

המכונה המכוננת

עברית
 
העולם הווירטואלי, המאוכלס מיליארדי ביטים קרים ומנוכרים,מביט מן הסתם בהשתאות מבעד למרקעי המשחקים הממוחשבים אל מתקני המשחק המכניים המוצגים בתערוכתו של האמן הצרפתי פייר אנדרס, המוצגת בביתן התערוכות המתחלפות על שם ז'אן ויוסף נסים שבגן המדע על שם קלור במכון (כמה מן ה"מכונות" מוצבות בגן עצמו, מחוץ לביתן התערוכות)
 
מכונות גדולות, רבות עוצמה ותנופה, העשויות כלונסאות עץ גדולות המשרות תחושה של חום וקרבה לטבע; כפיסים, בליטות, שקעים, ברגים המתברגים בלוחות עץ קטנים ומשתלבים בגוף המכונה הגדולה, גלגלים מסתובבים; גלגלי שיניים המניעים כדורים העולים ויורדים; קוביות המשתלבות זו בזו ונפרדות לדרכן, קולות שקשוק המשדרים חשיבות עצמית ודחיפות, כל הכבודה הזו לא זזה לשום מקום ולא מבצעת שום מלאכה נחוצה. המון רעש, המון צלצולים, המון מהומה על לא מאומה. 
 
פסל-מכונה-צעצוע אחר מזכיר ציפור ענק המניעה את כנפיה בנסיונות שווא להמריא. תנועת הכנפיים שואבת את כוחה מתנועותיהם של שני אנשים המתנדנדים על נדנדת מנוף כפולה שמותקנת בתחתית המתקן. מתקן אחר, שגם הוא מתפקד כנדנדה, מפעיל בובת עץ של לוליין. כאשר האנשים מתנדנדים, לוליין העץ מבצע גלגולים באוויר. 
 
פייר אנדרס, ילד צרפתי החי בגופו של אדם כבן שבעים שנה, מנסה לבחון באמצעות המכונות הלא-תכליתיות שלו כמה שאלות יסוד באשר למהותם, ערכם וגבולות השפעתם של כוח, תנועה, זמן ומרחב. תוך כדי בחינת המושגים המורכבים האלה הוא אינו שוכח את תכלית הקיום האמיתית: שמחת המשחק. המבקר בתערוכה זו זוכה לחוויה מיוחדת במינה. האמן עצמו ייעד למבקרים תפקידי מפתח שבלעדיהם אין לתערוכה זכות קיום. המבקרים בתערוכה הם המנועים החיים המניעים את המכונות, מעבירים אליהן אנרגיה ומקבלים מהן, בדואר חוזר, תובנה אסתטית פיסיקלית.
 
אנדרס אינו משתייך לשום זרם ידוע באמנות. מבחינה זו הוא דומה ליצור מהחלל החיצון שנחת על כדור הארץ עם מזוודה מלאה מתנות לילידים. כשלוחצים אותו אל הפינה הוא מוכן להודות שהוא החל לעבוד בעץ בעידודו של המורה שלו למתמטיקה. "המורה", אומר אנדרס, "הציע לי ליצור חפצים שיכולים להמחיש לילדים תחושה של זמן ומרחב, באמצעות חפצים שנעים ומשנים במשך הזמן את מיקומם במרחב. החפצים שיצרתי אהבו את המפגשים עם בני האדם, ועד מהרה, כמעט מבלי שהבחנתי בכך, הם הפכו לפסלים. עכשיו, כשהפסלים נפגשים עם האנשים, הם כל כך מתרגשים, עד שהם עוברים מטמורפוזה, דבר שמאפשר לחומר לנהל דיאלוג של אהבה עם המנגנונים הפועלים תוך תלות מלאה בזמן". 
 
סדנת היצירה של אנדרס ממוקמת במבנה שאיכלס בעבר מפעל תעשייתי שכשל ועבר מן העולם. "בחלל המבנה הנטוש מצאתי מכונות דוממות, חסרות תועלת. הן העניקו לי את ההשראה לבניית המכונות הפעילות, הבלתי- יעילות אך מהנות האלה".
 
עברית

הקשר המשולש

עברית
חנן דה-לנגה. מחקר עיצובי
 
הקשר המשולש בין רעיון מדעי, המחשתו באמצעות מוצג מוזיאלי, והדרך שבה הרעיון הזה נקלט בתודעתו של הצופה, הוא הבסיס לעיצובם הייחודי של מוצגי גן המדע על שם קלור שנפתח באחרונה במכון. כך אומר המעצב חנן דה-לנגה, שעיצב את המוצגים. 
 
איך מוצג נולד? כמו שיר. בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה (בצורת סקיצות תפקודיות המכילות את ניצני העיצוב), ובסוף, איזה יופי, הוא עומד לבד. "אבל לפני הכל", אומר דה-לנגה, "יש לקבוע את התפיסה העיצובית הכוללת של הגן. אחר כך, ברמת המוצגים הבודדים, צריך להחליט בכל פעם מחדש אם אנחנו הולכים לעצב מוצג גדול או קטן, האם הוא יהיה צבעוני או בעל צבע אחד בלבד, כיצד יפעילו אותו ומה יהיה מיקומו בחלל הפתוח של הגן. לכל אלה יש להוסיף, כמובן, את דרישות הבטיחות והתחזוקה".
 
במובן מסוים, תהליך עיצוב המוצגים מזכיר תהליך של מחקר מדעי. דה-לנגה: "החיפוש אחר הפתרונות הנכונים מתנהל בתהליך של קירובים מתכנסים והולכים, עובר לניסויים באמצעות מודלים, תוך ניסיון למצוא דרכים ליצירת הפתרונות הטכניים, האסתטיים והיעילים". 
 
רוב מוצגי הגן משלבים נירוסטה, עץ, אלומיניום ובטון חשוף, המגלים לעין המתבונן את צבעיהם הטבעיים. מדובר בהחלטה אמיצה למדי, אם זוכרים שהיא התקבלה כשגן המדע היה עדיין "על הנייר". לכאורה נראה היה שעלולה להתקבל תמונה חד-גונית ודלה. אולם הביצוע הראה שמיזוג נכון בין החומרים, פיזור נכון של המוצגים במרחבי הגן והשילוב עם הצמחייה, הפיק מראה מרהיב, "מעודכן", ומעורר סקרנות.
 
חלוקת הגן למתחמים נושאיים (כגון מתחם המים, מתחם הצלילים, וכו'), הציב לפני דה-לנגה אתגרים עיצוביים מורכבים. כיצד, למשל, להציג מוצג שגודלו 20סנטימטרים לצד מוצג שגובהו 15מטרים? הפתרונות שנבחרו העניקו לגן המדע אופי של יצירה עיצובית עקבית ו"בעלת אמירה". אחד המרכיבים הבולטים בגן, אם לא הבולט והייחודי שבהם, הוא הסיפון העליון הקושר את כל מוצגי הגן למיקשה אחת, המשמש בסיס למוצגים רבים נוספים, ובה בעת הוא גם מאפשר ל"מטיילי הגובה" להציץ ולבחון את שטחי הגן ואת המוצגים הפזורים בו מזווית חדשה ומפתיעה. מסלול העלייה לסיפון בנוי כמישור משופע ספירלי המותאם לנכים, כך שהסיפון מציע, למעשה, גם מסלול סיור ידידותי לנכים ולבני לווייתם. הוא גם משתלב בהרמוניה עם אוהל הבד הענק שהוצב מעל לביתן המרכזי בגן. האוהל והסיפון העליון משגרים לכל עבר הצהרה אקלימית הממוקמת היטב במציאות הישראלית, ומשתלבת היטב בתפיסה הכללית של גן המדע כמוזיאון מדע ייחודי הפועל תחת כיפת השמים.
 
חנן דה-לנגה הוא בן למשפחה של יוצרים בתחומי האמנות והאדריכלות. בשנים האחרונות הוא מכהן כמרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, לאחר שסיים תקופת כהונה כראש המחלקה. מאמצע שנות השמונים הוא עומד בראש "סטודיו דה-לנגה", האחראי לעיצובן של כמה תערוכות מוזיאליות קבועות במוזיאון המדע בירושלים, במוזיאון יד ושם בירושלים ובאתרים נוספים. בין מעצבי הסטודיו שהשתתפו במלאכת עיצובו של גן המדע - שנמשכה חמש שנים - ראוי למנות את ארז כהן, עמי דרך, ליאורה טל ודודו דהאן.
 
דה-לנגה הציג תערוכות עיצוב אישיות בארץ ובעולם. "גן המדע", הוא אומר, "נבדל מכל התערוכות המוזיאליות האחרות שעיצבתי עד כה בכך שהוא, בעצם, בבחינת יצירה מתמשכת, בלתי גמורה. בשלבי תכנון הגן, יחד עם אדריכל הנוף דן צור שעיצב את נוף הגן, ובשיתוף עם צוות הגן בראשות ד"ר משה רשפון, פיתחנו רעיונות ותוכניות לבניית כ-120 מוצגים. כחמישים מהם ירדו משולחן השרטוט והתייצבו על קרקע המציאות. חשבון פשוט מראה שטרם השלמנו אפילו מחצית מתוכניותינו, כך שבשלוש השנים הקרובות צפויים מוצגים רבים נוספים להצטרף אל אלה שכבר מוצבים בגן המדע. במלים אחרות, צפו להפתעות במעלה הזמן".
 
האם זהו איום? האם זוהי הבטחה? כך או כך, דבר אחד בטוח: לא יהיה משעמם בגן המדע על שם קלור בשלוש השנים הקרובות, וקרוב לוודאי שגם לא לאחר מכן.
 
 
 
עברית

עמודים