פרס נובל לכימיה לשנת 2009 הוענק ב-10 בדצמבר לפרופ' עדה יונת ממכון ויצמן למדע. פרופ' יונת היא האישה הרביעית שזוכה בפרס נובל בכימיה, והאישה הראשונה שזוכה בו ב-45 השנים האחרונות. הפרס, אותו תחלוק עם המדענים תומס סטייץ מאוניברסיטת ייל, ארה"ב, וונקטראמאן רמקרישנן ממכוני הבריאות הלאומיים בקיימברידג', בריטניה, ניתן להם על פיענוח המבנה המרחבי והבנת עקרונות הפעולה של הריבוזום, בית החרושת לחלבונים של התא. ההישג, שהתאפשר הודות לפיתוח שיטות מחקר מקוריות, עשוי לסייע בין היתר בשיפור יעילותן של תרופות אנטיביוטיות.

 

פרופ' יונת נולדה בירושלים בשנת 1939, והשלימה לימודי בוגר ומוסמך באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט ביצעה במכון ויצמן למדע, ולאחר מחקר בתר-דוקטוריאלי בארה"ב חזרה בתחילת שנות ה-70 למכון ויצמן, והצטרפה לסגל הפקולטה לכימיה - שם הקימה את המעבדה הראשונה (ובמשך כעשור גם היחידה) בארץ לפיענוח מבנים של חלבונים באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X ("רנטגן"). פרופ' יונת זכתה בפרסים ובכיבודים רבים, ובהם פרס ישראל לשנת 2002 ופרס וולף לשנת 2007.

 

בסוף שנות ה-70 החליטה פרופ' עדה יונת, שהייתה אז מדענית צעירה במכון ויצמן למדע, לקרוא תיגר על אחת משאלות המפתח באשר לדרכי הפעולה של תאים חיים: לפענח את המבנה ועקרונות הפעולה של הריבוזום, בית-החרושת בו מתורגמות ההוראות המוצפנות בצופן הגנטי, די-אן-אי, ליצירת חלבוני התא. זו הייתה תחילתו של מסע ארוך שנמשך עשרות שנים, ונתקל - לכל אורכו - בתגובות חוסר אמון ואף לגלוג מצד הקהילה המדעית. עבודתה, שהחלה במעבדה צנועה בעלת תקציב צנוע, התרחבה עם השנים והקיפה חוקרים מכל קצות תבל בהנהגתה של פרופ' יונת. מחקר בסיסי זה, שהחל מניסיון להבין את אחד מעקרונותיו של הטבע, הוביל לימים להבנת הדרך שבה פועלות מספר תרופות אנטיביוטיות, דבר שעשוי לסייע בפיתוח תרופות אנטיביוטיות מתקדמות ויעילות יותר, וכך גם לסייע במאבק בחיידקים שפיתחו עמידות לאנטיביוטיקה - בעיה המוגדרת כאחד האתגרים הרפואיים המרכזיים של המאה ה-21.

 

חלבונים הם החומרים העיקריים המבצעים את תהליכי החיים. פעילותם מתאפשרת הודות למבנה המרחבי שלהם, הנקבע על פי רצף אבני הבניין המרכיבות אותם (הקרויות חומצות אמינו) שמוכתב בצופן הגנטי. הריבוזום, המייצר את החלבונים על פי המידע הצפון בגנים, מורכב בעצמו ממספר רב של חלבונים וחומצות גרעין המאורגנים בשתי יחידות משנה: גדולה וקטנה. יחידות אלה קיימות בנפרד אך פועלות יחד, בהרמוניה, ביעילות ובדיוק מרבי בביצוע התהליך המסובך של יצירת החלבונים.

 

תהליך היווצרותם של החלבונים בריבוזום הוא אחד מתהליכי החיים הבסיסיים והמסקרנים ביותר. מדענים רבים במקומות שונים בעולם ניסו זמן רב לפענח ולהבין את דרך פעילות הריבוזום, אך הצלחתם הייתה חלקית מאחר שהמבנה המרחבי של הריבוזום לא היה ידוע.

 

כדי לגלות את המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות וגופיפים אחרים - שזעירותם אינה מאפשרת צפייה אפילו במיקרוסקופ אלקטרוני - יוצרים מהם המדענים גבישים. את הגבישים האלה הם מקרינים בקרני X (רנטגן). מדידת הקרינה המתפזרת מהגביש עשויה ללמד על המבנה המרחבי של המולקולות המרכיבות אותו - עד כדי יכולת ליצור "מפה" המתארת את פיזור האלקטרונים במולקולה הנחקרת. טכנולוגיה זו קרויה קריסטלוגרפיה בקרני X. אולם כאשר עוסקים בריבוזום, מדובר בבעיה מאתגרת במיוחד. זהו צבר (קומפלקס) בעל מבנה מורכב מאוד, גמיש להפליא, לא יציב וחסר סימטריה פנימית, תכונות שמקשות מאוד על יצירת גבישים ממנו, או מיחידות המשנה שלו. בנוסף לכך, לעיתים קרובות גורם השימוש בקרינת רנטגן להרס של הגבישים. קושי נוסף הוא מחסום ההפרדה (רזולוציה): מדענים שעסקו בתחום זה לא הצליחו מעולם לקבל מידע על מרכיבי הריבוזום בהפרדה מספקת שתאפשר להם להסביר את פעילותו - בסביבות שלושה אנגסטרום (שהם שלוש מאיות-מיליוניות הסנטימטר).

 

במהלך ניסויים שהתקיימו במחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן למדע וביחידה לחקר הריבוזום שבמכון מקס פלנק בגרמניה, הצליחה פרופ' יונת - בתחילת שנות ה-80 - ליצור את גבישי הריבוזומים הראשונים בעולם תוך שימוש בשיטה לשיפעול (אקטיבציה) של ריבוזומים שפיתחו בעבר במכון ויצמן למדע הפרופסורים עדה זמיר, רות מיסקין, נחום זוננברג, דוד אלסון ומאיר וילצ'ק. היא גם הראשונה שזיהתה עדות ממשית לקיומה של "מנהרה" בתוך הריבוזום הפעיל. מנהרה זו משמשת להגנת החלבונים שזה עתה נוצרו בריבוזום, עד לשלב בו הם מתעצבים במבנה המאפשר להם "להגן על עצמם". בתוך כך פיתחה כמה טכניקות הנפוצות כיום בתחום הביולוגיה המבנית בעולם. הטכניקה הידועה והנפוצה ביותר מכונה קריו-קריסטלוגרפיה, כלומר חשיפת הגביש לטמפרטורה נמוכה - מינוס 185 מעלות צלסיוס - דבר שמונע את התפרקותו כתוצאה מהקרנה בקרינת X חזקה. בנוסף לכך פיתחה מערכות ניסוי ייחודיות לחקר הריבוזום, דוגמת זו המבוססת על שימוש בריבוזומים הנלקחים מחיידקים המתקיימים בים המלח. שיטות מחקר אלה משמשות כיום חוקרים רבים במקומות רבים בעולם.

 

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הצליחה פרופ' עדה יונת לפרוץ גם את מגבלת ההפרדה, הודות לטכניקות חדשות של קריסטלוגרפיה, פרי פיתוחה. כך עלה בידה לקבל "מפת צפיפות אלקטרונים" ראשונית של יחידת המשנה הקטנה של הריבוזום. תת-יחידה זו היא שמתרגמת את הצופן הגנטי המקודד במולקולות האר-אן-אי שליח למידע הנדרש לייצור חלבונים. ממצאים אלה התפרסמו בשנת 1999 בכתב העת "רשומות האקדמיה למדעים של ארה"ב" (PNAS). לאחר מכן, בשנים 2000 ו-2001, פרסמה פרופ' יונת פיענוח ראשון ומלא של שתי תת-היחידות מריבוזום של חיידק, עבודה שהוגדרה על-ידי כתב העת Science כאחת מעשר העבודות החשובות באותה שנה. ממצאים אלה היו נקודת שיא במחקר שנמשך 20 שנה, אולם מסעה של פרופ' יונת להבנת הריבוזום רק החל. מצוידת בתובנות החדשות שהשיגה על מבנה הריבוזום, ניגשה להבין כיצד מאפשרת הבנת המבנה המרחבי לתאר את פעילותו ואת הדרך בה משמשות תרופות אנטיביוטיות להשבתתו.

 

משימתם הבאה של פרופ' יונת ושל חברי קבוצת המחקר שהיא עומדת בראשה הייתה להבין את השלב שבו נוצר המגע הראשון בין מולקולת האר-אן-אי שליח לבין הריבוזום. מגע זה מאותת על האפשרות להתחלת תהליך ייצורו של חלבון על פי המידע הגנטי. כדי לעשות זאת, החדירו פרופ' יונת ועמיתיה לגביש מרכיב תאי מסוים, אשר נצמד בחוזקה אל הריבוזום ומאתחל את פעולתו.

 

עקב החשיבות העצומה של הריבוזום למהלך החיים הוא משמש מטרה לתרופות אנטיביוטיות רבות. "ההתקדמות שהשגנו במסע הארוך לפיענוח מבנהו ודרך פעולתו של הריבוזום עשויה לסלול, בעתיד, את הדרך לשיפור יעילותן של תרופות אנטיביוטיות שונות, שיכוונו לבלימת הפעילות הריבוזומלית של חיידקים גורמי מחלות", אמרה אז פרופ' יונת, ואכן, מטרתה הבאה הייתה לגלות כיצד משפיעות תרופות אנטיביוטיות על פעילותו של הריבוזום. לצורך כך הכינה - יחד עם חברי קבוצת המחקר שלה, ד"ר ענת בשן ותלמיד המחקר רז זריבץ, ומדענים ממכון מקס פלאנק בגרמניה - גבישים של יחידות מבנה של ריבוזומים מחיידקים שאליהם צמודות בכל פעם אחת מבין חמש תרופות אנטיביוטיות. לאחר מכן, על בסיס הכרותם עם מבנה הריבוזום, פיענחו את המבנה המרחבי של ה"כיסים" בהם נקשרות התרופות. בשיטה זו הצליחו המדענים להבחין במולקולות של התרופות האנטיביוטיות כשהן צמודות לאתרי הפעילות של הריבוזום באופן שמסכל את פעולתו התקינה. כתוצאה מההיצמדות משותקים בתי החרושת לחלבונים של התא, דבר שמשבש את ייצור החלבונים של החיידק. החלבונים הם המרכיבים הביוכימיים העיקריים המפעילים את פעולות החיים השונות, ושיבוש בתהליכי הייצור שלהם גורם למות החיידק. ממצאים אלה התפרסמו בשנת 2001 בכתב העת המדעי Nature. מאז הצליחה פרופ' יונת לחשוף את שיטות פעולתן של מרבית האנטיביוטיקות המצויות בשימוש, ומחקריה בתחום זה נמשכים גם היום.

 

פרופ' יונת: "כל התרופות האנטיביוטיות נצמדות לאתרי הפעילות של הריבוזום. כך הן משתקות אותו, ומונעות היווצרות של חלבונים חדשים החיוניים לחיידק. ההבנה שהשגנו באשר לדרך בנייתו של חלבון בריבוזום תאפשר פיתוח של תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר, שיוכלו לפגוע גם בחיידקים שכבר פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות קיימות".

 

מחקר נוסף, שנעשה בשיתוף המדענים לואיס מסא מאוניברסיטת המדינה של ניו-יורק, וג'רום קרלה, ממכוני המחקר של הצי האמריקאי, חתן פרס נובל לפיסיקה לשנת 1985, סיפק נתונים מפורטים על האופן בו מתחברות זו לזו חומצות האמינו - אבני הבניין מהן נוצרים החלבונים - בריבוזום. באמצעות שימוש בשיטה הקרויה "קריסטלוגרפיה קוונטית" הצליחו המדענים לצפות בתהליך יצירת החלבונים בעת התרחשותו.

 

ומה בהמשך? מעט מאוד ידוע כיום על "לידת" החלבונים, כלומר, כיצד הם מתנהגים בעודם גדלים "אבן-אחר-אבן", ומדשדשים בתעלה הריבוזומלית עד יציאתם למרחבי התא, ומה קורה להם בעת יציאתם. שאלות אלו נחקרות עתה במעבדתה של פרופ' יונת. בנוסף, התפקיד החיוני שממלאים הריבוזומים,וכן העובדה שהם מצויים בכל תא חי - החל בשמרים ובחיידקים וכלה ביונקים - ושהאתרים הפעילים שלהם שמורים להפליא מבחינה אבולוציונית, הובילו להעלאת תיאוריה, כי צורות מוקדמות של ריבוזומים הן אלה שהיוו את תחילתם של החיים על פני כדור הארץ. כלומר, מבנים אלה נשאו בחובם את תמצית החיים. כיצד נוצרו הריבוזומים הקדומים האלה? כיצד רכשו את המבנה המאפשר להם לייצר חלבונים? כיצד התפתחו לבתי החרושת המתוחכמים הקיימים כיום בכל התאים של בעלי החיים? שאלות אלה הן העומדות כיום במוקד מחקריה של פרופ' יונת.

 

 

את ילדותה המוקדמת עשתה עדה יונת בדירת ארבעה חדרים שבה התגוררה משפחתה עם עוד שלוש משפחות וילדיהן. התנאים הקשים לא דיכאו את הסקרנות שבערה בה. כבר בגיל חמש היא ביקשה לחקור ולהבין כיצד פועל העולם סביבה. את גובה המרפסת בביתה היא ניסתה לבדוק באמצעות הרהיטים שהיו בבית. היא הניחה שולחן על שולחן ועליהם כיסא ועליו שרפרף, וכשהגיעה לקצה המגדל נפלה לגינה ושברה את ידה. בתמונת המחזור של הגן נראית עדה כשידה חבושה בגבס (עומדת שלישית מימין).

 

 

 

 

חזון הוא נצחי. 75 שנים לאחר שהוקם מכון המחקר על-שם דניאל זיו, ו-60 שנה לאחר שנוסד מכון ויצמן למדע - ב-2 בנובמבר 1949 - אין ביטוי מתאים יותר מדבריו של חיים ויצמן כדי לתאר את התפקיד ההיסטורי שמילא וממלא מכון ויצמן למדע, וכן את התפקיד שהוא שואף למלא בעתיד: 'אני סמוך ובטוח כי המדע יביא לארץ הזו שלום ויחדש את נעוריה, וייצור כאן מבוע של חיים רוחניים וחומריים. אני מתייחס למדע הן כמטרה בפני עצמה, והן כאמצעי להשגת מטרות אחרות'". כך פתח נשיא המכון, פרופ' דניאל זייפמן, את דבריו לפני חברי המועצה הבין-לאומית של המכון, שהתכנסו באחרונה כדי לציין מלאת 60 שנה לייסוד מכון ויצמן למדע. "האם ידע ויצמן כי חזונו יתגשם?", שאל הנשיא, "האם ידע כי 60 שנה לאחר הקמת המכון נמצא את עצמנו בחדר הזה, ברגע הזה, מתבוננים בגאווה על הישגי העבר - הישגים שבשנת 1949 היו מתוארים כבלתי-אפשריים או כחלומות בהקיץ?

 

"זה מקור כוחו של חזון: הוא יכול להפוך רעיונות נועזים למציאות. אולם שימו לב לעובדה שהרעיונות של ויצמן מעולם לא עסקו בפרטים כמו הבניינים שיידרשו, או התחומים המדעיים בהם יש להשקיע. הרעיון הנועז היה התפיסה הכוללת שלפיה, באמצעות מצוינות אינטלקטואלית יוכלו מדעני מכון ויצמן למדע להפוך את המציאות הישראלית של שנות ה-40 של המאה ה-20 למציאות שאנו מכירים כיום, בתחילת המאה ה-21. הרעיון הנועז שלפיו השקעה ארוכת טווח במדע המונע בדלק של סקרנות תאפשר פיתוח של טכנולוגיות חדשות שיביאו תועלת לא רק למדינת ישראל - אלא לכל בני-האדם באשר הם, הרעיון שאמר כי המסע הבלתי-נגמר לעבר איכות ומצוינות יוכל לאפשר למכון מחקר קטן לחולל שינוי רחב יריעה, זה הרעיון שקבע כי חינוך וידע מהרמה הגבוהה ביותר יוכלו להניח את היסודות למציאות כלכלית חדשה.

 

"לו היה חי, האם היה חיים ויצמן מוצא סיפוק בהישגים שהגענו אליהם מקץ 60 שנה? קשה לומר. הסיבה לכך פשוטה - כמו כל מדען השואף לכבוש את הפסגה הבאה, הוא יתבונן בעבר, ישווה אותו להווה, ויבין מיד כי יש עוד הרבה הרים לטפס עליהם, וכי כל אחד מהם הוא גבוה יותר מכל אחת מהפסגות שנכבשו עד כה. זהו, למעשה, סודה של המצוינות - היא אינה מטרה, אלא מסע מתמשך, ואנו נמצאים בתחילת הדרך. וכאשר מדובר במטרה לא קבועה - כמו, במקרה זה, במושג המצוינות - נישאר תמיד בתחילת הדרך.

 

"מה בכל-זאת השגנו ב-60 השנים הראשונות? אנחנו יכולים, כמובן, לספר על המחשב הראשון בארץ, על החלוציות בחקר הסרטן, על ייסוד החברה הראשונה בישראל להעברת ידע מהאקדמיה לתעשייה, על בנייתו והפעלתו של מאיץ החלקיקים הראשון, על ייסוד המכון הראשון למחקר תת-מיקרוני - המוכר יותר בשם מדעי הננו, על פיתוח התרופה הישראלית הראשונה שאושרה על-ידי מינהל התרופות האמריקאי (FDA), על יצירת המתקן הראשון לניסויים טרום-קליניים, ועוד ועוד - הרשימה ארוכה מאוד. אולם במקום לספק רשימה ארוכה, אפשר לומר שבששת העשורים הראשונים  הצלחנו ליצור תרבות מדעית ייחודית, ושהיא הפכה למרכיב של קבע. זו התרבות של מכון ויצמן למדע. יצירת תרבות המבוססת על חזון היא הישג גדול מאוד, משום שהיא מתרגמת את החזון הראשוני לכלל מסורת שאותה חולקים אנשים רבים. ומסורות כאלה מתאפיינות בחיים ארוכים.

 

"מהי התרבות מכון ויצמן? אפשר לתאר אותה במשפט אחד: במכון ויצמן למדע השאיפה למצוינות אינה היוצא מן הכלל, אלא הכלל עצמו. מסורת של מצוינות היא הבסיס להישגינו המדעיים, להמצאת תרופות חדשות, לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, לקידום רמת החינוך הגבוהה, ומעל לכל - לעובדה כי ביכולתנו לשנות ולעצב את חייהם של אנשים רבים כל כך.

 

"חגיגות ה-60 למכון ויצמן למדע הן הזדמנות טובה להביט גם לעבר העתיד. לאן אנו הולכים? בכל פעם שאנשים שואלים כיצד ישנה המדע את עולם העתיד, או אילו סוגים של תרופה או טכנולוגיה יפותחו, צריך להזכיר להם כי אי-אפשר לחזות את העתיד הטכנולוגי, אבל קל להבין מה יהיו השלכותיו. הנה ניסוי מחשבה פשוט יחסית: כיצד אנשים שחיו בראשית המאה ה-20, נניח בשנת 1909 - לפני 100 שנים, היו רואים בדמיונם כיצד ייראה העולם בעוד 100 שנה - כלומר היום? האם הם יכלו לשער כי האבעבועות השחורות, הפוליו ומחלות קשות אחרות יימחו מעל פני האדמה? האם הם היו יכולים לתאר לעצמם שתוחלת החיים תוכפל? האם הם היו מעלים בדעתם כי אפשר יהיה לראות את העולם כולו באמצעות קופסה קטנה הקרויה "טלוויזיה", או לשוחח עם אדם הנמצא מעברו השני של העולם באמצעות קופסה קטנה עוד יותר - ה"טלפון"? האם הם היו מסוגלים לדמיין את האפשרות לכתוב מכתב ללא עט ונייר, לשלוח אותו ללא בול, ושהוא יגיע ליעדו מספר אלפיות השנייה לאחר שנשלח?

 

"כל הדברים האלה לא היו עולים בדעתם. איש לא יכול היה לדמיין אותם, ובכל זאת, כולם נוצרו בעקבות המחקר המדעי.

 

"אם כך, האם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו היום מה יקרה ואיך ייראו חייהם של האנשים שיחיו בעולם בעוד 100 שנה? ברור שלא. ברור שאין לנו מושג. אבל באופן מדהים אנחנו יכולים להיות בטוחים שהמחקר המדעי ייצור ויעצב עולם חדש. ומכון ויצמן למדע ימלא תפקיד מפתח בעיצובו של העולם החדש הזה.

 

"מטרותיו של מכון ויצמן כרוכות ביסודות התרבות שלנו: עלינו לפתח רעיונות חדשים, לעודד חדשנות, וכן - לא פחות חשוב - לטפח דור חדש של אנשים צעירים שיביאו להבשלת הרעיונות האלה.

 

אין בעולם משימות חשובות יותר מפיתוח רעיונות חדשים וממעורבות בתחום החינוך. מי שעוסק בשני התחומים האלה משפיע על עתידה של הארץ, על עתידו של העולם ועל עתידה של האנושות. כיצד נגשים את המטרות האלה? עלינו להתבסס על שלושת עמודי התווך שעליהם עומד המכון: מחקר מדעי, חינוך מדענים צעירים וחינוך לציבור הרחב.

 

"כלכלת העתיד היא כלכלה של רעיונות. כבר בימים אלה מתפתח שוק עצום, המביא תועלת  רבה למין האנושי, שמספק מידע - ולא מוצרים מוחשיים. ברור שהתפתחויות מדעיות אינן נובעות עוד מעבודה בתחומים מוגדרים, וכי הן מתחוללות בחזיתות רבות, כולן קשורות זו לזו ותלויות זו בזו. היכולת לקבוע רצפים גנטיים באופן מדויק ובמהירות רבה היא תוצאה של ההתקדמות בפיסיקה, בכימיה ובמדעי המחשב. הננו-טכנולוגיה פורצת גבולות לא רק בתחומי הכימיה והפיסיקה, אלא גם בביולוגיה. פיתוח אלגוריתמים מתמטיים חדשים משפר את יכולתנו להבין את התנהגותם של חלבונים. לכן, הגמישות  והיכולת לשלב תחומי מחקר שונים הן  המפתחות לפריצות הדרך של העתיד.

 

"אנחנו יכולים להשיג את הסינרגיה הזאת באמצעות בסיס להחלפה חופשית של רעיונות ובאמצעות תשתית איתנה. לשם כך עלינו ליצור בשביל המדענים שלנו את האמצעים שיאפשרו להם לעסוק במחקר רב סיכונים ועתיר סיכויים, וכן, בה בעת, לפתח את תשתיות הליבה החיוניות בקמפוס למשך העשורים הבאים. עלינו לייסד ולהפעיל מרכזי מחקר ומכוני מחקר שיתמקדו בתחומים מוגדרים, שכן הם חיוניים להישגינו העתידיים. כדי להבטיח עתיד של כלכלה הנשענת בחוזקה על מדע וידע אנחנו חייבים להמשיך לגייס מדענים צעירים מהשורה הראשונה, ולספק להם את כל התמיכה הנדרשת כדי לתרגם את הרעיונות שלהם לפריצות דרך מדעיות.

 

"חלק חשוב ועיקרי בפעילות שלנו מיוחד להקניית החינוך המדעי הטוב ביותר לתלמידי המחקר שלנו. ב-50 השנים האחרונות התחנכו במכון חלק ניכר מבעלי התארים המתקדמים במדעים ובמתמטיקה בארץ, ומכאן שהאחריות לחינוך הדור הבא של מדענים צעירים מוטלת עלינו. בגלל השינויים המהירים המתחוללים בכלכלה העולמית, אין עוד די בחינוך מתמטיקאים, פיסיקאים, כימאים וביולוגים מצטיינים. עלינו ליצור סוג חדש של מדענים. מדענים אלה יהיו בעלי ידע רב במיגוון תחומים מדעיים, ובה בעת יידעו איך להשתמש בידע הזה בדרכים חדשות. מתן ידע בלבד איננו מספק עוד - עלינו ללמד כיצד להשתמש בו. בתי-הספר למחקר, שמתחילים עכשיו לפעול במכון, יספקו אמצעים חדשים ויצירתיים לתלמידי המחקר שלנו, ויהוו מרכיב חיוני בעתיד הזה.

 

"בעוד שבעבר ידע מדעי בסיסי נראה למי שאינם עוסקים במדע כמותרות, הרי שבימינו ברור לכולם שמדובר בכלי הכרחי לחיים בחברה מודרנית. חדירת הטכנולוגיה לחיי היום-יום, וההחלטות המורכבות שעלינו לבצע כאזרחי העולם המודרני אינן מאפשרות לנו להיות בורים וחפים מידע מדעי. מכון ויצמן למדע מילא תפקיד היסטורי בתחום החינוך המדעי לציבור הרחב, ובמשך השנים קידמנו תוכניות חשובות רבות. מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, מציע תוכניות רבות אשר מאתגרות את חשיבתם של צעירים ומבוגרים. עלינו לשמר את המאמץ הזה ולהגבירו, לא רק מפני שאנו מעוניינים להצית סקרנות אינטלקטואלית, אלא גם מכיוון שהחינוך בכללותו הוא הערובה הטובה ביותר לחברה חופשית  ודמוקרטית: כדי להיות מסוגלים לקבל החלטות ולבחור בחירות מושכלות עלינו לדעת את העובדות ולנתח את הנתונים.

 

"במבט לעתיד, עלינו לחשוב על כך שאלה שיבואו אחרינו, ויחגגו את יובל ה-100 למכון ויצמן למדע, יוכלו לדבר בהערצה על ההישגים שלנו, כפי שאנו מדברים על הישגיו של דור המייסדים של המכון. אם נוכל להבין מה ניתן לנו ב-60 השנים האחרונות, נוכל גם לתת הדרכה בעלת ערך דומה לדור העתיד. צברנו לקחים רבים מהעבר שבעזרתם נוכל ליצור עתיד טוב יותר".