כשזה מגיע לתחכום, הטבע מביס אותנו פעם אחר פעם. לדוגמה, במה שקשור לתכנון חומרים, אנחנו לא מפסיקים להעתיק ממנו. כנפי מטוסים, לוויינים, ואולי גם פגושים של מכוניות – הם רק חלק מההתקנים אשר יעוצבו, אולי, בעתיד על בסיס חומרים ביולוגיים שהטבע העניק להם חוזק בלתי-רגיל: הם מסודרים כמבנה בתוך מבנה – בדומה לבובות "בבושקה" רוסיות.

 

כדי לייצר חומרים סינתטיים עמידים כאלה, יש לחקור את המבנה הטבעי לפרטי פרטים. מדעני מכון ויצמן למדע עשו באחרונה צעד חשוב בכיוון זה. פרופ' דניאל וגנר והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר בני בר-און, מהמחלקה לחומרים ופני שטח שבפקולטה לכימיה, בנו מודל מתמטי חדש, אשר מבהיר את התכונות המכניות של חומרים ביולוגיים חזקים רבים – כמו שיניים, עצמות, צדפות, קשקשי דגים, קרני איילים, שריונות צבים, ועוד.

 

כל אלה מכונים "חומרים מרוכבים", מפני שהם בנויים משני רכיבים: אלמנטים מינרליים קשיחים הנעוצים בתוך מצע אורגני רך, כמו חלבון. השילוב בין השניים יוצר מבנה דומה לזה של לבנים וטיח, המקנה לחומרים מרוכבים את עמידותם. פרופ' וגנר וד"ר בר-און הביאו בחשבון עובדה נוספת: בחלק מהחומרים המרוכבים, הלבנים והטיח הם בעצמם חומרים מרוכבים, הבנויים מאותם רכיבים, אך בסדר גודל קטן פי 100, או פי 1,000. זווית ראייה זו הוסיפה רמה חדשה של מורכבות, אשר מסבירה, למשל, כיצד השיניים שלנו משרתות אותנו היטב, במשך עשרות שנים.

 

דנטין, החומר הפנימי של השן, הוא חומר מרוכב הבנוי מצינוריות מינרליות דקות ה"מודבקות" יחד על-ידי "טיח" קולגן. המינרל עצמו הוא שביר, אך בשילוב עם הקולגן הוא הופך להיות חזק במידה יוצאת דופן. המודל החדש של פרופ' וגנר וד"ר בר-און מביא בחשבון, כי "טיח" הקולגן אשר עוטף את צינוריות המינרל של הדנטין, שרוחבן הוא מספר מיקרומטרים (מספר מיליוניות המטר), מכיל לא רק קולגן. מתברר, כי הוא בעצמו חומר מרוכב, אשר בנוי מגבישי מינרל בגודל מספר ננו-מטרים (מיליארדיות המטר), עטופים בחלבון – גם הוא בגודל ננו. "המבנה מזכיר בובה רוסית – פתחנו 'בובה' אחת, ואנחנו מגלים בפנים עוד מבנה מרוכב", אומר ד"ר בר-און. המודל מביא בחשבון, כי ה"לבנים" של המינרל בדנטין מונחות לא רק בצורה מוסטת זו ביחס לזו, כמו בקיר לבנים, אלא גם בפריסה מרחבית שונה: הלבנים הגדולות, היוצרות את המבנה, מונחות בצורת מניפה, והלבנים הקטנות יותר פונות לכיוונים שונים – דבר המוסיף לדנטין קשיחות ועמידות בכיוונים רבים, וצפיפות משתנה בעומקים שונים של השן.

 

המודל מספק הסבר לממצאים ממחקרים קודמים של פרופ' וגנר, לפיהם הדנטין רך יותר בחלקה העליון של השן, וקשה יותר בבסיסה, קרוב לחניכיים. ההבדלים בצפיפות מבטיחים ספיגת זעזועים, ומונעים התפשטות הסדקים באמייל השן. בנוסף, ההתייחסות לשינויים בצפיפות פותרת מחלוקת ששררה עד כה סביב הדנטין: עד כה נמדדו ערכים שונים מאוד עבור הקשיחות של הדנטין, אך לא נמצא הסבר לתופעה. כעת ברור, שהמדידות נעשו בשכבות שונות של הדנטין, מבלי לדעת כי הצפיפות שלו, וכתוצאה מכך גם קשיחותו, משתנה משכבה אחת לשנייה. העיצוב הטבעי של הדנטין יכול להוות השראה למבנים סינתטיים בעלי רכיבים מרוכבים, הניתנים ל"כיוונון מכני".

 

הדנטין, כמו חומרים ביולוגיים נוספים מרובי-סקאלות, נוצר בטבע בדרך מופלאה - באמצעות ארגון עצמי. המודל החדש של פרופ' וגנר וד"ר בר-און עשוי להוביל לייצור חומרים מרוכבים כאלה בדרך סינתטית. המודל תואר בשנה וחצי האחרונה בארבעה מאמרים מדעיים, בכתבי-העת Journal of the Mechanics and Physics of Solids ו-Journal of Biomechanics. המודל הוכיח את עצמו כאמין ביותר, הן כאשר נבחן כנגד סימולציות מספריות, והן כנגד מדידות פיסיקליות של דנטין וחומרים ביולוגיים אחרים, שנעשו במעבדות שונות בעולם - כולל במעבדתו של פרופ' וגנר במכון ויצמן. המודל הנוכחי מהווה קפיצת מדרגה משמעותית בהשוואה למודלים קודמים המתארים מבנה ומכניקה של עצמות, שפיתח פרופ' וגנר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, בשיתוף עם פרופ' סטיב ויינר מהמחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן למדע.

 

בנוסף לחלקי מטוסים, לוויינים ומכוניות, עשויים חומרים הבנויים בהשראת הטבע לתרום לשיפורם של התקנים רבים, שעבורם העמידות לפגיעה היא תכונה חיונית. אלה כוללים למשל שכפ"צים, מכוניות משוריינות, ודלתות עמידות במיוחד. חומרי העתיד המבוססים על חומרים בעלי מבנים בסדרי גודל רבים צפויים להיות עמידים גם בפני שחיקה.

 

 

 

 

למרות יתרונותיהם הבולטים כמוליכים למחצה, ננו-חוטים הם יצורים לא ממושמעים ולא מסודרים, ולכן קשה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם בתעשיית האלקטרוניקה והאלקטרו-אופטיקה. פרופ' ארנסטו יוסלביץ וחברי קבוצת המחקר שלו במכון ויצמן למדע גילו דרך לגדל ננו-חוטים של חומר מוליך למחצה באופן אופקי על משטח, והצליחו לראשונה לכוון אותם לגדול במבנים מסודרים באורך מילימטר – ארוכים פי 100 מננו-חוטים המתקבלים בשיטות אחרות. מוליכים-למחצה בעלי מבנים מסודרים עומדים בבסיס מרבית הטכנולוגיות המתקדמות, ומחקר זה עשוי להוביל לפיתוח מוליכים למחצה בעלי תכונות חשמליות ואופטיות משופרות, המתאימים למיגוון רחב של שימושים, כמו טרנזיסטורים, התקני LED, לייזרים, תאים פוטו-וולטאיים ועוד.

 

תוצאות המחקר, שהתפרסמו בכתב העת המדעי Science, מראות כי כאשר הננו-חוטים גדלים במאוזן על משטח מדורג או מחורץ, יש לפני השטח השפעה מכוונת חזקה על היווצרותם. כתוצאה מכך נוצרים מבנים מסודרים וארוכים. בניגוד לכך, השיטות הנהוגות כיום לייצור ננו-חוטים במאונך על פני שטח מובילות ליצירת ננו-חוטים קצרים יותר ובעלי צורה לא מסודרת, שאיכותם נופלת בהרבה מאלה הנוצרים בשיטה החדשה.

 

פרופ' יוסלביץ, תלמיד המחקר דוד צביון, והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר מרק שוורצמן מהמחלקה לחומרים ופני שטח שבפקולטה לכימיה, לקחו גביש של ספיר – החומר המשמש מצע לגידול המוליך למחצה – וחתכו אותו בזוויות שונות ביחס למישור הגביש. כך נוצרו על פני השטח מספר תבניות: חלקה, מדורגת, או מחורצת כמו אקורדיון. לאחר מכן הם גידלו על משטחים אלה – במאוזן – ננו-חוטים של מוליך למחצה הקרוי גליום ניטריד, כשהם משתמשים בשיטה המשמשת בדרך כלל לגידול ננו-חוטים במאונך למשטח. למעשה, הגורם שהגביל את יעילות השימוש בשיטה זו עד כה הוא הקושי של הננו-חוטים להתארגן במבנים מסודרים, והצורך "לקצור" את הננו-חוטים המאונכים כדי לסדר אותם לאחר מכן במאוזן.

 

פרופ' יוסלביץ: "הופתענו לגלות, כי התכונות האופטיות והחשמליות של הננו- חוטים שגידלנו היו טובות לפחות כמו אלו של ננו-חוטים שגדלים במאונך – ואף עלו עליהן, משום שגידול מוליכים למחצה על פני השטח גורם בדרך כלל פגמים שפוגעים באיכותם".

 

למרות שעדיין לא ברור בדיוק כיצד מתרחשת גדילתם האופקית של הננו-חוטים, פרופ' יוסלביץ וחברי צוותו סבורים כי היכולת לשלוט בעת ובעונה אחת על ייצורם של ננו-חוטים איכותיים ועל סידורם עשויה לפתוח פתח למיגוון יישומים טכנולוגיים.

חברי קבוצת המחקר של פרופ' ארנסטו יוסלביץ חיכו בסבלנות לשמוע מדוע קרא להם לפגישה דחופה, ובסופו של דבר נכנס יוסלביץ לחדר, ובידיו עוגה ובקבוק שמפניה. כעבור כמה רגעים בהם בהו בקישוטים המוזרים שעל העוגה, הם הבינו כי המאמר שכתבו על הננו- חוטים התקבל לכתב העת Science. את עוגת הננו-חוטים – על בסיס טורט תפוזים שאפתה אשתו – עיצב יוסלביץ בעצמו. כדי לדמות את פני השטח של גביש הספיר הוא חרץ חריצים בעוגה, וכיסה אותם בשוקולד לבן מומס. הננו-חוטים עוצבו מבצק סוכר בצבע צהוב. ו"הדובדבן שבקצפת" – שקדים מסוכרים בצבע כסף, בקצהו של כל ננו-חוט צהוב, הזכירו את ננו-חלקיקי הניקל המשמשים כזרזים ליצירת הננו-חוטים.

 

נמלים, המאכלסות את כדור-הארץ כבר 100 מיליון שנה, הן אחת הדוגמאות המופלאות לשיתוף פעולה ביולוגי מהסוג שאליו התכוון דארווין כשאמר: "פרטים שלמדו לאלתר ולשתף פעולה, הצליחו לשרוד". אלפי נמלים נקבות לוקחות חלק בפעילות מתואמת ומשותפת, במטרה לענות על כל הצרכים הנדרשים לחייה התקינים של המושבה כולה (בניגוד לכך, הנמלים הזכרים אינם שותפים למאמץ. כל תפקידם הוא להזדווג עם המלכה, ולאחר שביצעו משימה זו – הם מתים). חלק מהנמלים יוצאות להביא מזון, בעוד אחרות נשארות כדי לטפל בצאצאים, לבנות את הקן, לבצע עבודות "תחזוקה", ולהגן על המושבה, ויש אף נמלים שתפקידן לקבור את המתים. עובדה הראויה לציון מיוחד היא, שהפעילות המשותפת הזאת מתנהלת ללא מנהיג – במושבה אין שום "בוס" או "גוף שלטוני" שמארגן את המשימות הרבות. ללא מנגנונים שלטוניים, מרבית החברות ייצאו מאיזון וייכחדו. כיצד מצליחות איפוא הנמלים לשתף פעולה, ולחלק את העבודה בצורה כל כך מוצלחת ו"מתחשבת"?

 

במעבדתו החדשה במחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע, מקווים ד"ר עופר פיינרמן וחברי קבוצת המחקר שלו לחשוף חלק מסודות הנמלים באמצעות מאמץ משותף ומתואם משל עצמם, המבוסס על שיטות מחקר הלקוחות מתחומים כמו תורת האינפורמציה, סטטיסטיקה ופיסיקה תיאורטית, מדעי המחשב, ביולוגיה של מערכות, מדעי המוח, וכמובן, ביולוגיה. "הביולוגיה מבוססת על מערכות מורכבות, אשר בנויות מרכיבים בודדים – חלבונים, תאים או יצורים חיים. היצורים עצמם מאורגנים ברשתות שמתאמות את הפעילות שלהם. אך בעוד מדע הביולוגיה מסוגל לזהות ולאפיין את המרכיבים הבודדים, יחסי הגומלין ביניהם הם מורכבים ביותר, וניתוח הנתונים האלה בשיטות ביולוגיות הוא בלתי-אפשרי. באמצעות 'שאילת' כלים מתחום הפיסיקה והמתמטיקה אפשר להכניס לתמונה מדידות כמותיות, ובאמצעותן להגדיר את החוקים השולטים בהתנהגות הקולקטיבית המורכבת המאפיינת רשת ביולוגית", אומר ד"ר פיינרמן.

 

נמלים "מדברות" זו עם זו בעיקר בשפת הכימיקלים. כך, לדוגמה, כאשר נמלה מוצאת מקור מזון עשיר, היא משאירה מאחוריה נתיב של פרומונים, אשר מסמנים לנמלים האחרות את הדרך. אבל ד"ר פיינרמן רוצה להבין יותר לעומק את הרשתות החברתיות שנוצרות בין הנמלים בזמן העברת מידע מסוג זה.

 

 

בראש כל מושבת נמלים נמצאת המלכה, אולם היא אינה שולטת או מפעילה כל סוג של שליטה על הנמלים הפועלות. תפקידה היחיד הוא להטיל ביצים. ללא שליט, כיצד מחלקות הנמלים את העבודה ביניהן? האם מדובר בארגון היררכי שבו לכל נמלה יש תפקיד מוגדר, או שכולן שוות?

 

במחקריו הקודמים חקר ד"ר פיינרמן אם תכונות מסוימות, כמו ניסיון קודם, גיל, משקל הגוף ומיקום במרחב, קובעים את חלוקת התפקידים בקן. כדי לבחון זאת, הוא בדק כיצד מגיבות הנמלים לדרישות הולכות וגוברות במשימה מסוימת. הנמלים מוקמו בקן מלאכותי, והמדענים ביצעו שינויים במשימות באמצעות הפסקת אספקת המזון, או הוספת זחלים חדשים במפתיע – כדי לבדוק אילו נמלים מתגייסות כדי לטפל במצב החדש.

 

המחקר גילה, כי הנמלים הרזות ביותר הן אלה שנחלצות לחפש מזון, והן גם אלה שמתגייסות להעביר את הצאצאים החדשים ש"הושתלו" בקן לאיזור בו מטפלים בזחלים, אך הן אינן לוקחות חלק בטיפול בזחלים החדשים לאחר מכן. למעשה, משימת הטיפול בצאצאים מוטלת באופן אקראי על הנמלים שהזדמנו לסביבה, ללא קשר לגיל הנמלה, לניסיון או למשקל גוף.

 

"שליחת הנמלים הרזות לחיפוש מזון עשויה להיות אסטרטגיה טובה להישרדות המושבה, משום שאובדנן של הנמלים יהיה יקר פחות למושבה כולה. נמלים אלה מושכות פחות טורפים, והודות לקלות התנועה שלהן הן יעילות יותר בביצוע המשימה. העובדה שמשימת הטיפול בצאצאים אינה תלויה בתכונות הנמלה מרמזת, כי הגמישות בחלוקת התפקידים, ושיתוף פעולה כללי, הן תכונות חשובות להישרדות המושבה יותר מאשר, לדוגמה, מומחיות או ניסיון בביצוע משימה מסוימת, משום שהן מאפשרות תגובה מהירה לתנאים משתנים", אומר ד"ר פיינרמן.

 

עופר פיינרמן נולד ברחובות. הוא קיבל תואר ראשון בפיסיקה ובמתמטיקה (1996) ותואר שני בפיסיקה (1999) מהאוניברסיטה העברית. כתלמיד מחקר לתואר שלישי במכון ויצמן למדע היה הראשון ליצור, בהדרכתו של פרופ' אלישע מוזס, מעגל לוגי מלאכותי עשוי מתאי עצב, וקיבל דוקטורט בשנת 2006. לאחר מכן יצא למחקר בתר-דוקטוריאלי במרכז לחקר הסרטן על-שם סלואן קטרינג בניו-יורק, שם חקר כיצד תאי ה-T המווסתים של מערכת החיסון משתפים פעולה כדי להילחם בזיהומים. הוא הקדיש שנה לחקר נמלים באוניברסיטת רוקפלר, ובאוקטובר 2010 הצטרף למחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע. "החזרה למכון הייתה עבורי התגשמות חלום. היא נתנה לי לא רק את ההזדמנות לחזור לישראל, אלא גם את החופש לעסוק במחקר בנושא לא קונבנציונלי ומרתק".

 

עופר פיינרמן נשוי למיקה, אמנית פסיפס, ואב לשלושה ילדים: מתן בן התשע, שי בת השבע, ונומי בת ארבע.

 

 

בימינו, כאשר מכשירים ניידים כמו טלפונים סלולריים חכמים ומחשבי לוח משמשים כמחשבים זמינים בכל עת, השימוש במחשבים שולחניים הולך ופוחת. במקביל, השימוש במיחשוב ענן, שבו הפעולות החישוביות מתבצעות על רשת של שרתים מרוחקים, הולך וגדל, וצפוי לגדול עוד יותר, עם התגברות הדרישה לכוח חישובי. מגמות אלה מעלות מספר שאלות חשובות הנוגעות לביטחון מידע. האם נוכל, לדוגמה, לבצע חישובים על נתונים השמורים ברשת האינטרנט, מבלי לאפשר לאף אדם אחר לראות את המידע?

 

השימוש באמצעי מיחשוב אינטרנטיים, המבוססים על מיחשוב ענן, יוצרים פתח חדש לגניבת מידע, ועד כה לא פותחה שיטה יעילה וישימה להגנה על הנתונים. "עד לפני מספר שנים אף לא ידעו בוודאות אם ההצפנה הנדרשת לסוג כזה של אבטחת מידע אפשרית בכלל", אומר ד"ר צביקה ברקרסקי, שסיים באחרונה את לימודי הדוקטורט בהנחיית פרופ' שפי גולדווסר, במחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון.

 

הניסיון לבצע חישובים על מידע רגיש אשר מאוחסן על שרתים מרוחקים משאיר את המידע חשוף, כך ששיטות ההצפנה המסורתיות אינן יכולות להגן עליו. הבעיה העיקרית היא, שביצוע פעולות שונות על הנתונים מחייב לפענח את הקידוד שלהם. הפתרון שהוצע לבעיה זו הוא למצוא דרך להצפין את המידע, כך שהשרת יוכל לבצע את הפעולות הנדרשות כשהמידע עדיין מוצפן. השרת לא יוכל "לראות" את הנתונים האמיתיים, אבל צריכים להיות לו האמצעים כדי לבצע עליהם פעולות חישוב ולהחזיר תוצאה מוצפנת – אותה אפשר יהיה לפענח מאוחר יותר, במקום בטוח. גישה זו מכונה "הצפנה הומומורפית מלאה" (FHE – fully homomorphic encryption).

 

ההוכחה הראשונה להיתכנותה של הגישה הזו התקבלה בשנת 2009, כאשר קרייג ג'נטרי, תלמיד מחקר באוניברסיטת סטנפורד, פירסם את עבודת הדוקטורט שלו. השיטה שפיתח ג'נטרי היא ההדגמה הראשונה של הצפנה הומומורפית מלאה, אבל היא מסורבלת ודורשת זמן רב, ולכן קשה ליישמה. ג'נטרי בנה את המערכת שלו באמצעות מתמטיקה מתוחכמת יחסית, המבוססת על מה שמכונה "סריגים אידיאליים" (ideal lattices), דבר שדרש ממנו להניח הנחות סיבוכיות חדשות ולא מוכרות, כדי להוכיח את ביטחון המידע. הבחירה של ג'נטרי, שימוש ב"סריגים אידיאליים" להצפנה הומומרפית, נראתה בלתי-נמנעת, ומדענים הניחו כי היא נחוצה לשרתים כדי לבצע פעולות בסיסיות, כמו חיבור וכפל של נתונים מוצפנים.

 

ד"ר ברקרסקי, ביחד ד"ר וינוד וייקונטנטן (גם הוא תלמיד של פרופ' גולדווסר, מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס - MIT), הצליחו להפתיע את קהילת המדענים העוסקת באבטחת מידע, כאשר פירסמו השנה שני מאמרים, המתארים מספר שיטות חדשות אשר יאפשרו לייעל במידה ניכרת את ההצפנה ההומומורפית המלאה. ראשית, הם הצליחו ליצור מערכת העובדת בשיטות אריתמטיות פשוטות, אשר מקצרות את הזמן הנדרש לעיבוד המידע. בנוסף, השיטה המשופרת שלהם אינה דורשת שימוש בסריגים אידיאליים, או בקביעת הנחות סיבוכיות חדשות, כדי להוכיח את בטיחות המידע.

 

"ג'נטרי השתמש ב'טריקים' שונים כדי לבצע מניפולציות בחומר המוצפן", אומר ד"ר ברקרסקי, "אבל הם בעייתיים". כך, לדוגמה, באחד מהטריקים, המדומה לפעילות המעגלית של אדם המושך את עצמו למעלה באמצעות שרוכי הנעליים, ומכונה bootstrapping, המידע עובר "פיענוח וירטואלי", ומוצפן מחדש בכל שלב של החישוב. הדרישה מ"פיענוח וירטואלי" שכזה היא שהפיענוח האמיתי יהיה פשוט – דבר שאפשר להשיג באמצעות "טריק" אחר, המכונה "מעיכה" (squashing). אבל כך הופכת ההצפנה בה בעת למסובכת יותר ולבטוחה פחות.

 

"המאמר הראשון שכתבנו", מסביר ד"ר ברקרסקי, "עדיין התבסס על 'bootstrapping' ועל מעיכה, אבל בנוסף השתמשנו במספר 'טריקים' כדי לשלוט טוב יותר בגודל. חלק מהתהליכים של ג'נטרי מבוססים על גיאומטריה מסובכת, ואילו אנחנו הצלחנו לבצע את אותם תהליכים באמצעות אלגברה פשוטה".

 

במאמר השני הראו המדענים, כי למעשה אפשר לוותר לחלוטין על המעיכה. ממצאים אלה התקבלו בעקבות תגלית מפתיעה: אפשר לפשט את המבנה המתמטי המשמש ליצירת מפתח הצפנה מבלי להתפשר על בטיחות המידע המוצפן. הסריגים האידיאליים, בהם השתמש ג'נטרי, מורכבים מאוסף של נקודות שאותן אפשר לחבר זו לזו – כפי שקורה בסריגים רגילים (לא אידיאליים) – אבל אפשר גם להכפיל זו בזו. המחקר הראה, כי אין הכרח להשתמש דווקא בסריגים אידיאליים, דבר שמפשט את המבנה המתמטי עד למצב שבו "מעיכה" אינה נדרשת כלל. "העובדה שמבנה כזה עובד הייתה בגדר קסם, והיא איתגרה את ההנחה המוקדמת שלנו בדבר הצורך בסריג אידיאלי בהצפנה הומומורפית", אומר ד"ר ברקרסקי.

 

תוצאות אלה עשויות לסלול את הדרך לשימוש מעשי בהצפנה הומומורפית. גרסאות משופרות של המערכת החדשה עשויות להיות מהירות עשרות מונים – ואף אלפי מונים – מהמערכת הראשונית שפיתח ג'נטרי. ואכן, בהמשך, הצליחו ד"ר ברקרסקי וד"ר וייקונטנטן לפתח את התיאוריה שעומדת בבסיס שיטת ההצפנה ההומומורפית שלהם עד לנקודה ממנה יוכלו מהנדסי מחשבים לפתח יישומים.

 

בנוסף לשמירת מידע המצוי ברשת האינטרנט, או בענן מיחשוב, מעיניים לא רצויות, עשויה הצפנה הומומורפית מלאה לאפשר פעולות חדשות במידע, שהיו בלתי-אפשריות עד כה, כמו, לדוגמה, עיבוד בטוח של מידע רפואי רגיש. חולים יוכלו "לחשוף" מידע רפואי כשהוא מוצפן, וכך אפשר יהיה לבצע מחקרים רפואיים נרחבים לגבי הנתונים בצורה מוצפנת, מבלי לאפשר גישה למידע הרפואי של אנשים בודדים.