ששה מידידי המכון, מדענים, אמנים ומנהיגי קהילות הוכתרו במסגרת מפגש המועצה הבין-לאומית בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע. הזמרת חוה אלברשטיין מישראל; פרופ' קלאוס פון קליצינג מגרמניה; מרטין פייזנר מאנגליה; מאריי פרחיה מארה"ב; פרופ' אלכסנדר פיינס מארה"ב; והברונית אריאן דה רוטשילד משווייץ. מה זיכה אותם בתואר?
פרופ' עדי שטרן, על חוה אלברשטיין: "כפיסיקאי, אני נשאל לעיתים אם, ומתי, נוכל לנסוע בזמן. חוששני שנסיעה כזאת, במובנה הפיסי, לא תתאפשר לעולם. אבל המילים והמוסיקה של חוה אלברשטיין לוקחים אותי למסע נפשי בזמן.
"אני מתייחס בעיקר לאלבום אחד של חוה אלברשטיין – 'מהגרים', משנת 1986. ישראל היא מדינה של מהגרים. הפרק ההירואי של ההיסטוריה שלנו - היסוד של המדינה, כלל את גל העלייה העצום של שנות ה-50. אז הוקמו התעשייה שלנו, מערכת החינוך, מערכת הבריאות וכן הלאה. ואת כל אלה יצרו אנשים שלא נולדו כאן. חוה, בשירים הנפלאים שלה, מביאה את הסיפור שלהם לחיים. היא שרה על הוריה העושים את צעדיהם הראשונים בישראל במעברת 'שער עלייה', שליד חיפה, על החוויה הכואבת של רכישת שפה חדשה, מקצוע חדש, שם חדש, חיים חדשים. היא שרה על התינוקת שלהם – היא עצמה - הישנה בשלווה בגשם, מוגנת מתחת למטרייה. ואז היא שרה על תקופה מאוחרת יותר בחייהם, כאשר התינוקות גדלו ועזבו את הבית, וההורים, שכבר מדברים עברית, מביעים ללא אומר את אהבתם למדינה שהם עזרו לבנות. ואז היא שרה על געגועיה אל הדור הזה, במיוחד להוריה, שאינם עוד. שירים אלה לוקחים אותנו למסע בזמן, אבל הם מגדילים לעשות, ומאפשרים לנו לעשות את המסע אל נפשותיהם של אנשים אחרים".
שער עלייה
מילים ושירה: חוה אלברשטיין
לחן: גדעון כפן
את הסיפור הזה מתחילים מהסוף
אונייה עם נוסעים הגיעה לחוף
אנשים עייפים בארץ חדשה
עומדים מול שער גדול ומסתכלים בו בשתיקה
אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים
בבגדים עבים בצעדים כבדים
שום דבר לא היה כמו בהבטחות
הבטיחו ארץ חמה, היו רוחות וסערות
הגג עף בחורף, הרצפה מלאה סירים
הכל ספוג במים, שמיכות הפוך מפולין
כולם מתייפחים אבל אני עוד ישנה
כמו נסיכה אמיתית - ישנה עם מטריה
מישהו אומר - "הגענו"
מישהו אומר - "אולי"
מישהו אומר - "מצאנו" לוחשים לו "הלוואי"
מישהו קורא - "בינתיים",
צועקים לו - "עד מתי"
לעולם כבר לא נדע
מי נכנס ומי יצא
פרופ' בת שבע אלון, על הברונית אריאן דה רוטשילד: "בשם המורים המשתתפים בתוכנית רוטשילד-ויצמן אני מודה לך, מקרב לב, על מנהיגותך, ועל אומץ הלב שהפגנת בייסוד התוכנית הזאת.
השנה בגרו במסגרת התוכנית 26 מורים. עוד כמאה לומדים בה כיום, ובנוסף, 46 מורים לומדים לתארים גבוהים יותר. כמובן, יש בארץ אפשרויות נוחות וקלות יותר לקבלת תואר שני. אבל התוכנית שיצרנו יחד מיוחדת בכך שהיא מביעה אמון במורים, מכבדת אותם, ואומרת להם שמה שהם עושים חשוב מאוד לעתידה של המדינה שלנו, ולאיכות החיים שלנו בה.
"מכון ויצמן מספק את הידע ואת הערכים האלה במקצועיות ובאופן טבעי, אבל בלי מנהיגותך ושותפותך, זה לא היה קורה".
בטקס הענקת תארי דוקטור לשם כבוד אמרה הברונית: "המכון בנה לעצמו הכרה שאינה מוטלת בספק בעולם האקדמי, ויחד עם זאת הוא אינו מגדל שן. הוא מזין קהילה עצומה של מורים ותלמידים, ומושיט יד לחברה בדרך של חינוך למדע, דבר שיעצב את חיינו בעתיד".
דייוויד זיו, על מרטין פייזנר: "מרטין פייזנר הוא מהשמות הידועים בממסד המשפטי הבריטי. הוא משלב בחייו קריירה יוצאת דופן בתחום המשפטי ופעילות ענפה בשירות הציבורי. פייזנר התמחה בתחום המלכ"רים ובמגזר הפרטי. הודות להבנתו העמוקה במינהל כלכלי, לשיקול הדעת ולמומחיות המשפטית שלו, הוא מונה כנאמן של קרנות משפחתיות ומוסדות צדקה רבים. פייזנר הוא ידיד ותיק ונאמן של המכון, ותומך בכל לבו בערכיו ובמטרותיו".
פרופ' מרדכי (מוטי) הייבלום, על פרופ' קלאוס פון קליצינג: "קלאוס פון קליצינג הוא פיסיקאי גרמני הידוע כחוקר שגילה את אפקט הול הקוונטי, שבזכותו זכה יחידי בפרס נובל לפיסיקה בשנת 1985. תגלית זו, שאליה הגיע בשנת 1980, בגיל 37, הוכיחה שבתנאים מתאימים, ההתנגדות המופקת ממוליך חשמלי נחלקת ליחידות קטנטנות (קוונטים); דהיינו, היא משתנה בשלבים נפרדים, ולא באופן חלק ורציף. כל שלב מחולק, שמכונה 'קבוע פון קליצינג', הפך להתנגדות התקנית החדשה. כל מי שמתבונן בקליצינג כשהוא משוחח עם פיסיקאים אחרים, צעירים ממנו בהרבה, לא יכול שלא להבחין באהבה שלו לפיסיקה ובהתלהבותו. הוא ממשיך לבוא לכנסים מדעיים, ולשאול שאלות".
פרופ' שמעון וגה, על אלכסנדר פיינס: אלכסנדר פיינס תרם תרומה גדולה במחקר וביישום של ספקטוגרפיית NMR (תהודה מגנטית גרעינית) של דגימות נוזל ומוצק, והשפיע עמוקות על מיגוון רחב של תחומים מדעיים, מחקר חומרים לביו-רפואה ולתעשיות התרופות והכימיה. אלכס יודע לגרום לאנשים לחשוב ולמצוא פתרונות לבעיות שונות, בכוחות עצמם. זוהי תכונה נדירה וחשובה במיוחד: הבנה עמוקה במדע ובנפש האדם כאחד".
פרופ' מיכאל סלע, על מאריי פרחיה: "מאריי הוא מהפסנתרנים המוערכים והאהובים ביותר של תקופתנו. הוא הופיע עם התזמורות והאנסמבלים המובילים בעולם ועל כל הבמות המוסיקליות הנחשבות, הן כסולן והן בהרכבים קאמריים. בשנת 1972 השתתף בתחרות הפסנתר הבין-לאומית בלידס, קטף את הפרס הראשון, והיה לצפון אמריקאי הראשון מעולם אשר זכה בפרס הבריטי היוקרתי. "קריירת ההופעות המבריקה שלו נעצרה לתקופה מסוימת בשנות ה-90, כאשר סבל מפגיעה בידו. במהלך תקופה קשה זו פנה פרחיה לתיאוריה מוסיקלית וללימודים, אותם הקדיש במיוחד לעבודתו של באך. כאשר החלים ושב לנגן מול קהל, הפכו היצירות של באך לחלק משמעותי ברפרטואר שלו. מאריי ממחיש באישיותו ובאמנותו את העובדה שאין גבול לרוח האדם. הוא מצטרף לשורה מכובדת של מוסיקאים שקיבלו תארי כבוד ממכון ויצמן למדע: לאונרד ברנשטיין, ארתור רובינשטיין, זובין מהטה וריקארדו מוטי. כשרונו מעורר ההשראה שייך לעולם כולו".
תואר ד"ר לשם כבוד
התקווה / דורית בייניש
מרגש אותי במיוחד לקבל את תואר הכבוד הזה במכון ויצמן למדע, שהוא, ללא ספק, אחד ממכוני המחקר המובילים בעולם, ואחד ממקורות הגאווה העיקריים של מדינת ישראל; סמל ליצירתיות, לחזון, למצוינות ולחדשנות. מכון ויצמן, שנקרא על-שם נשיאנו הראשון, חיים ויצמן, נושא עמו מסורת ומורשת משל עצמו. דרכו הפוליטית של הנשיא ויצמן השתלבה בדרכו המקצועית. הוא היה מדען יוצא מגדר הרגיל, ובה בעת הוביל את התנועה הציונית במשך יותר משלושה עשורים. תרומתו לתנועה הציונית, כמו תרומתו למדע, התבססו על חזון, מסירות, סבלנות, תהליך של ניסוי וטעייה, ומעל לכל, ביטחון רב בדרכו, גם כשעמד מול כוחות אופוזיציה חזקים. מהיבטים רבים, השילוב הזה בין שתי מטרותיו הוא מורשת לכולנו. יכולתנו להגשים את חלומנו כעם נובעת מיכולתנו לעבוד קשה, לקדם את הצדק, להגן על זכויות אדם בסיסיות, לחנך את הדור הצעיר, לשמר את שורשינו ההיסטוריים, ולהביט אל העתיד. ויצמן הגדיר זאת בצורה מושלמת: "ניסים", הוא אמר, "קורים לפעמים; אבל יש לעבוד קשה מאוד לשם כך". המכון הזה מייצג את הרעיון שעבודה קשה מובילה להישגים שהם בגדר נס.
אני מאמינה, כי את התואר לשם כבוד אני מקבלת היום לא רק בשם עצמי, אלא בשם מערכת המשפט בישראל, ותפקידה בשמירת הדמוקרטיה. במשך יותר מ-40 שנה שירתי במיגוון תפקידים במערכת המשפט הישראלית, והייתי גאה להמשיך שרשרת של משפטנים שפיתחו, ללא ספק, מערכת משפטית מפוארת. מאז הקמת מדינת ישראל, מערכת המשפט שלנו לקחה על עצמה את החובה לקדם את ערכי הצדק ואת שלטון החוק, ויצרה גרסה ישראלית של המשפט הבריטי המקובל. בית המשפט שלנו החל בעבודתו המשפטית בזמן מבחן, כשהמדינה הצעירה נלחמת על עצם קיומה וקולטת עולים – בעיקר ניצולי שואה. בית המשפט יצר בסיס למערכת משפטית יהודית ודמוקרטית. נוצרה כאן מערכת משפטית מקצועית ועצמאית.
מאז ימיו המוקדמים של בית המשפט העליון זכתה להכרה – כתוצאה ישירה מהניסיון של מלחמת העולם השנייה –החשיבות שבעקרונות היסודיים של הדמוקרטיה: חופש, חירות, שוויון וכבוד האדם, שהם הבסיס לקיומה של כל מדינה דמוקרטית. אלה הם הערכים החוקתיים היסודיים שזכו לתמיכה ולקידום מצד בית המשפט העליון במהלך השנים. בהעדרה של חוקה כתובה בשנות עיצובו, בית המשפט העליון פיתח את החירויות ואת הזכויות הבסיסיות שמנחים את חיינו כיום במדינה: חופש הדיבור, חופש העיסוק, חופש ההתאגדות, והזכויות לשוויון ולחירות תחת החוק. אלה הן רק חלק מהזכויות שזכו להכרה ולקידום על-ידי בית המשפט. באמצעות זכויות אלה, בית משפט העליון שלנו, ביחד עם הרשות המחוקקת – הכנסת, יצר את יסודות דמוקרטיה הישראלית, לפי החזון של אבותינו המייסדים.
זוהי האחריות שלנו, ואף החובה שלנו, להבטיח כי בית המשפט העליון יוכל להמשיך ולהגן על הזכויות החוקתיות, ולהבטיח את אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה. לשם כך יש לשמור על עצמאות בית המשפט, לכבד את פסיקותיו, ולדבוק בהן במלואן.
על אף שאין ספק בתפקיד היסודי שממלאת מערכת המשפט בחברה שלנו, אין בכך כדי להבטיח את שמירתה של חברה צודקת. עלינו להשקיע גם בחינוך, במדעים ובאמנויות. לא בורכנו במשאבים טבעיים. העושר שלנו הוא ברוח, במדע ובאמנות. למרות הקשיים הניצבים בפני מדינת ישראל, מאז הקמתה ועד היום, ההישגים שלנו במדע, בכלכלה, בחוק ובאמנות, הם עצומים. אסור לקחת כמובן מאליו את העובדה שרבים כל כך מהמדענים שלנו – שחלקם משתייכים למוסד פורץ הדרך הזה – זכו בפרסי נובל ובפרסים בין-לאומיים נחשבים אחרים. אלה הם הפירות של המחויבות שלנו לחינוך.
איננו יכולים להרשות לעצמנו להתפשר על יכולתם של הצעירים להצליח בעולם העכשווי. עלינו להשקיע בחינוך ציבורי: החל מגיל צעיר בבתי-ספר, ועד לבגרות באוניברסיטאות. החינוך צריך להתבסס על טיפוח סקרנות, יצירתיות ומסירות. החינוך הציבורי צריך להתבסס על עקרונות של שוויון ומצוינות. בנוסף למדעים, על הילדים ללמוד להיות אזרחים טובים ומעורבים, בעלי חוש קהילתי מפותח. הנכונות לתרום לאחרים – כפי שהיא מתגלמת באופן יפה כל כך באנשים הנמצאים כאן היום – היא חלק מהמסורת שלנו, והיא שהפכה את החברה במדינה הזו למיוחדת כל כך. את כל התכונות האלה יש לטפח. עלינו להשקיע את כל המאמצים בגישור על פערים בין הקבוצות השונות של החברה הישראלית. שני תחומים – חוק וחינוך – הם המפתח לשמירת מכנה משותף לכל הקבוצות בחברה המורכבת שלנו. כולנו שותפים לתקווה לשפר את החברה, ולהוביל לעולם טוב יותר, בו ישררו שלום והבנה.