לעננים נודעת תרומה משמעותית למערכת האקלים, ובמיוחד לענני סטראטו-קומולוס ימיים, אשר מכסים אזורים נרחבים מעל אוקיינוסים סובטרופיים, ומקררים את האטמוספירה באמצעות החזרת חלק מקרינת השמש לחלל. ד"ר אילן קורן, מהמחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה שבפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע, וד"ר גרהם פיינגולד, ממעבדת NOAA לחקר כדור הארץ בקולורדו, מצאו כי נוסחאות המשמשות במודלים של מעגלי טורף נטרף בעולם החי מתאימות גם למעגלי ענן-גשם: ממש כמו אוכלוסיות טורפים ונטרפים, אשר גדלות ומתכווצות זו על חשבון זו, כך גם הגשם מרוקן את העננים, ואלה חוזרים ומתמלאים כאשר הגשם מסתיים. בנוסף, בדומה לאופן בו זמינות הדשא משפיעה על גודל העדר, כך גם זמינותם היחסית של אירוסולים - ה"זרעים" שיוצרים את העננים כשטיפות מים מתעבות סביבם - משפיעה על צורות העננים. אספקה גדולה יותר של חלקיקים באוויר גורמת לייצור טיפות רבות יותר, אבל טיפות אלה קטנות יותר, ולכן הן נשארות בגובה רב בדמות עננים, במקום לרדת כגשם.

 

במחקרם הקודם התבוננו ד"ר פיינגולד וד"ר קורן מקרוב במערכות סטראטו- קומולוס ימיות, וגילו תנודות בתאי עננים בעלי זרימת אוויר אנכית. במחקר הנוכחי חזרו המדענים לנתונים שנאספו, והביטו בהם ב"מבט-על", במטרה לנסות לבדוק אם נוסחה כללית תוכל לחשוף משהו על המערכות האלה. באמצעות שלוש נוסחאות בלבד הם פיתחו מודל המראה, כי הדינמיקה של עננים וגשם מחקה שלושה דפוסי יחסים ידועים בין טורפים לנטרפים. כמו אריות וצבאים, העננים והגשם יכולים להתנדנד באופן מתוזמן, כאשר מעגל הגשם ה"טורף" עוקב אחר התפתחות העננים ומפגר אחריו במעט. אפשרות אחרת היא הגעה למעין מצב שיווי משקל, שבו קצב התחדשות העננים זהה לקצב בו הגשם מקטין אותם. אפשרות שלישית היא תוהו ובוהו - הקריסה המתחוללת כאשר אוכלוסיית הטורפים "עולה על גדותיה", אשר מקבילה למצב שגשם חזק הורס את מערכת העננים.

 

על פי המודל, שינוי בכמויות האירוסולים במערכת עלול לגרום מעברים חדים בין שלושת המצבים. המודל מראה, כי קיימים שני תרחישים להיווצרות תנאים לדפוסים יציבים, וכי הם מצויים משני קצוות הקשת של כמות האירוסולים. בתרחיש הראשון, רמות אירוסולים נמוכות מובילות ליצירת עננים שהתפתחותם תלויה במידה משמעותית בריכוזי האירוסולים. בתרחיש השני, רמות גבוהות של אירוסולים יוצרות מצב רוויה. במצב זה, העננים תלויים בתנאים הסביבתיים הראשוניים בלבד.

 

"השימוש בגישה המערכתית הזו", אומר ד"ר קורן, "עשוי לפתוח צוהר חדש שדרכו נוכל לראות ולהבין טוב יותר את היחסים המורכבים בין עננים, גשם ואירוסולים בעת היווצרות המערכות. היכולת להתבונן בתמונה הגדולה תסייע לנו להבין כיצד השינוי בריכוזי האירוסולים - שנוצרים בעקבות פעילות אנושית - מחוללים שינויים בדפוסי האקלים".

 

אילן קורן מתאמן בקביעות במספר אמנויות לחימה סיניות - טאי צ'י צ'ואן, שינג אי צ'ואן ובה-גואה ג'אנג, בהדרכת המאסטר ניר מלחי. כל האמנויות האלה שייכות לשיטת הקונג-פו הפנימי, ובבסיסן עומד הרעיון לקרוא את כוונותיו של היריב ולהשתמש בהן.

 

במהלך לימודי הדוקטורט נהג קורן להקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד, תירגול והוראת אמנויות לחימה. בימים אלה הוא נאלץ להקדיש להן הרבה פחות זמן, אבל הוא עדיין מתכנן "קאמבק" בתחום.

 

השאלה, כיצד מצליחים בעלי חיים למצוא את דרכם - אם אלה יוני הדואר החוזרות אל השובך, או דגי הסלמון השבים מן הים כדי להטיל ביצים בנחל בו נולדו - מעסיקה מדענים זה זמן רב. ניסיונות לחקור את השאלה הזו באמצעות ניסויי שטח, בטבע, נתקלו במגבלות טכניות, והניבו עד כה תוצאות לגבי ציפורים, דגים, חרקים, סרטנים, צבי ים ועוד - אך לא יונקים. ניסויי מעבדה, המאפשרים מעקב מדויק יותר אחר תנועתם של יונקים, נערכים בקני-מידה קטנים, של מטרים בודדים, ובתנאים שאינם מדמים את הנעשה בניווט אמיתי בשטח. שיטה חדשה, המאפשרת ליהנות משני העולמות, פותחה בשיתוף פעולה בין חוקר המוח ד"ר נחום אולנובסקי, ממכון ויצמן למדע, לבין האקולוג פרופ' רן נתן, ראש המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ואסף צוער, תלמיד המחקר בקבוצתו (מעבדת אקולוגיה של תנועה). כן השתתפו במחקר מדענים מאיטליה ומשווייץ. המדענים פיתחו התקנים זעירים - שמשקלם כ-10 גרמים - הכוללים את מכשיר ה-GPS הקטן ביותר בעולם (מבין המכשירים המשמשים כיום למעקב אחר חיות בר), וכן יחידת זיכרון ויחידת שידור.

 

בסדרת ניסויי שדה עקבו המדענים באמצעות התקנים אלה אחר תנועותיהם של עטלפי פירות מצויים (Rousettus aegyptiacus) במשך מספר לילות רצופים.

 

בשלב הראשון אספו המדענים נתונים על טיסות הלילה השגרתיות של העטלפים, ממערתם שבאזור שפלת יהודה, סמוך לבית שמש. התברר, כי הם עפים בקו ישר, במהירות גבוהה להפליא (המגיעה עד 40 קמ"ש, ובמקרים מסוימים אף ל-60 קמ"ש), ובגובה רב (עשרות ואף מאות מטרים), למרחק של עד כ-30 ק"מ - אל עץ הפרי החביב עליהם, וכי הם חוזרים לאותו עץ במשך מספר לילות, תוך שהם מתעלמים מעצי פרי זהים לכאורה, הסמוכים יותר למערה. הנתונים שאספו פרופ' נתן, ד"ר אולנובסקי, אסף צוער ושותפיהם למחקר מראים, כי לעטלפים יכולת ניווט מרשימה, המשתווה לזו של יונים. הנאמנות של העטלפים לעצים המועדפים עליהם מסבירה גם, מדוע קשה כל כך לגרום להם לנטוש אתר מסוים שבו הם אינם רצויים.

 

יכולתם של העטלפים "להתביית" על עץ מסוים, תוך התעלמות מעצי פרי זהים, מרמזת כי הניווט אינו מבוסס על ריחות העץ. בנוסף, ניתוח המסלול הראה, כי הם אינם נעזרים בתוואי הדרך. מהו, אם כן, ההסבר ליכולת הניווט המרשימה הזאת? כדי לפענח את התעלומה, לקחו המדענים את העטלפים מסביבתם המוכרת והעבירו אותם לאיזור גבעות גורל, 44 ק"מ דרומית לבסיסם הקבוע. חלקם שוחררו משם עם רדת הערב, וחלקם קיבלו מזון במהלך הלילה ושוחררו רק בסופו. העטלפים ששוחררו בתחילת הלילה, כשהם רעבים, חזרו במסלול ישר אל עץ הפרי החביב עליהם, ולאחר מכן שבו למערה. לעומתם, העטלפים השבעים ששוחררו בסוף הלילה חזרו ישירות למערת השינה הקבועה.

 

בשלב זה נועץ צוות המחקר בטייסים. כך התברר, שמאיזור גבעות גורל אפשר לראות למרחוק עצמים בולטים כמו ארובות תחנת הכוח באשקלון וצמתים מרכזיים. לפיכך, ייתכן שהעטלפים, שלהם עיניים גדולות וחוש ראייה מצוין, מכירים ציוני דרך אלה ממעופם היום-יומי באיזור המחיה שלהם, וכי הם מנווטים בעזרתם. כדי למנוע מהעטלפים להסתמך על ציוני דרך חזותיים מוכרים, השתמשו החוקרים ב"בור" טבעי, אשר שדה הראייה ממנו מצומצם: העטלפים נלקחו הפעם למכתש הגדול, במרחק 84 ק"מ מהמערה, ושוחררו מתוכו - או מפסגת הר אבנון שעל שפת המכתש. בעוד שהעטלפים ששוחררו מפסגת ההר עפו ישירות למערה, העטלפים ששוחררו בתוך המכתש תעו ונעו בתוכו זמן רב במסלול מפותל ורב-כיווני, אך בסופו של דבר הצליחו לצאת מתוכו ולעוף למערה.

 

ממצאים אלה מאשרים, כי העטלפים מנווטים בהתאם ל"מפה קוגניטיבית", אשר כוללת איזור נרחב המוכר להם ככל הנראה בעיקר מראייה. הניווט מונחה בעיקר על-ידי ציוני דרך מרוחקים, כמו הרים וגבעות, או אורות יישובים, המאפשרים לעטלפים למקם את עצמם ביחס אליהם – באמצעות טריאנגולציה. בנוסף, במרבית המקרים יצאו העטלפים מחלקו הצפוני של המכתש, כלומר בכיוון הכללי אליו רצו להגיע. פרופ' נתן וד"ר אולנובסקי סבורים, כי עובדה זו מצביעה על קיומו של מנגנון ניווט נוסף - המבוסס, ככל הנראה, על השדה המגנטי או על הריחות הנישאים עם הבריזה המגיעה מן הים התיכון - "מנגנון גיבוי" המשמש את העטלפים במקרים שאינם יכולים להסתמך על המפה הקוגניטיבית.

 

ניווט מבוסס-מפה הודגם עד כה ביונקים בקני-מידה של מטר או שניים, בתנאי מעבדה בלבד. הממצאים החדשים מהמחקר על עטלפי הפירות הם הדוגמה הראשונה כיצד מנווטים יונקים על-פי מפה בקני-מידה גדולים - כ-100 קילומטרים.

 

 

הגורמים הביולוגיים לאוטיזם עדיין אינם מובנים, ולכן אבחון ודאי של התסמונת אפשרי רק בגיל שלוש עד ארבע, עם הופעת התסמינים ההתנהגותיים, באמצעות מבחן התנהגותי סובייקטיבי. מחקר של מדענים ממכון ויצמן למדע ומהמרכז לחקר האוטיזם של אוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו מציע לראשונה מדד ביולוגי אמין ומדויק לאבחון אוטיזם אצל פעוטות, כבר בגיל מוקדם ביותר. בדימות תיפקודי מוח בתהודה מגנטית (fMRI) של פעוטות ישנים בגיל שנה עד ארבע שנים, גילו המדענים סינכרון נמוך בפעילות של שתי אונות המוח בפעוטות האוטיסטים - לעומת רמת סינכרון גבוהה אצל פעוטות בריאים - באזורי מוח הקשורים בשפה ובתקשורת.

 

"הבנת המדדים הביולוגיים המאפיינים ילדים אוטיסטים היא מטרה חשובה עבור מדענים ברחבי העולם, משום שהיא עשויה לתת כלי לאבחון של התסמונת בגיל צעיר, וכן לספק למדענים קצה חוט בניסיונותיהם להבין את הגורמים למחלה ואת אופן התפתחותה", אומר החוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר אילן דינשטיין, מקבוצתו של פרופ' רפי מלאך במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, שעמד בראש צוות המחקר. תקשורת לקויה בין תאי עצב באזורים שונים במוח היא אחת ההשערות שהועלו לגבי גורם לתסמינים הקשורים באוטיזם, אך עד כה לא נמצאה דרך לבדוק אותה בתינוקות - משום שמסובך לבצע מדידת פעילות מוח של פעוטות באמצעות סריקת fMRI. פתח לפתרון הבעיה נוצר הודות למחקרים שביצעו קבוצתו של פרופ' רפי מלאך - וקבוצות מחקר נוספות בעולם - שלפיהם גם בזמן שינה, המוח אינו ישן. תאי המוח ממשיכים לעבוד גם בעת מנוחה, ומתרחשות בהם מעין תנודות של פעילות חשמלית, באופן מקביל בשתי אונות המוח - הימנית והשמאלית - כבתמונת מראה.

 

סריקת פעילות המוח של פעוטות אוטיסטים הראתה רמה נמוכה של הפעילות המוחית המסונכרנת הזו באזורי מוח הידועים כמעורבים בשפה ובתקשורת, בהשוואה לפעוטות שהתפתחותם רגילה, וכן בהשוואה לפעוטות הסובלים מעיכוב בהתפתחות שפה אשר אינו קשור לאוטיזם. בנוסף, נמצא מיתאם בין עוצמת הסינכרון לבין היכולות בתחום השפה והתקשורת: ככל שהפעילות המסונכרנת הייתה נמוכה יותר, כך היו סימני האוטיזם קשים יותר. לעומת זאת, רמה גבוהה של פעילות מוחית מסונכרנת נראתה בפעוטות עם יכולות מילוליות גבוהות. באופן זה עלה בידי החוקרים לזהות 70% מהפעוטות שלוקים באוטיזם כבר בגילאי שנה עד שלוש שנים. ממצאי המחקר התפרסמו בכתב העת Neuron.

 

ד"ר דינשטיין: "גילינו מדד ביולוגי אפשרי לאבחון תינוקות אוטיסטים, בנקודת התפתחות שבה רק מתחילים להתגלות סימנים ראשונים. השאיפה היא שבשנים הקרובות יתגלו מספר מדדים נוספים, שהשילוב ביניהם יאפשר אבחון אובייקטיבי ומדויק של התסמונת".

 

 

 

כאשר נקודת המוקד היא על פני השטח, אין קושי לרכז את האור בנקודה אחת. אבל מה קורה כאשר מנסים למקד את האור מתחת לפני השטח, למשל בגידול סרטני בעומק הגוף? במקרה כזה מתעוררים קשיים לא פשוטים, אפילו כשנקודת המטרה היא בעומק של פחות ממילימטר מתחת לעור. הקושי נעוץ בכך שרקמות ביולוגיות אינן שקופות - המבנה הלא-אחיד של הרקמות גורם לפיזור האור, כך שבמקום להתמקד בנקודה אחת, הוא מתפזר באופן בלתי-מבוקר. בנוסף, הבזק האור, שהיה קצר כאשר שוגר ממקור קרני הלייזר, מתארך ומתעוות, כתוצאה מהמעבר דרך הרקמה המפזרת. התוצאה היא החלשה משמעותית בעוצמת האור, ואובדן היכולת לעשות בו שימוש כאיזמל חד.

 

פרופ' ירון זילברברג, ותלמידי המחקר אורי כץ, ערן שמאל וירון ברומברג, מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע, בחנו כיצד ניתן למקד הבזקים מהירים של אור לייזר העוברים דרך תווך מפזר. הם פיתחו דרך המבוססת על משוב: המערכת בוחנת בזמן אמיתי כיצד מתפזר האור העובר דרך התווך, ומעצבת בעזרת אלגוריתם מתמטי קרן לייזר ש"מפצה" על הפיזור הצפוי. המערכת הממוחשבת מייצרת קרן לייזר בעלת מאפיינים ה"תפורים" בדיוק לרקמה, כך שהקרן מגיעה אל המטרה בעומק הרקמה כשהיא ממוקדת. במחקרם, שפורסם באחרונה בכתב-העת המדעי Nature Photonics, מתארים המדענים מערכת אשר מבצעת תיקון של קרן הלייזר באמצעות מסך גביש נוזלי (LCD) פשוט כמו זה הנמצא בכל מקרן ממוחשב. עד כה היה ידוע, כי באמצעות מסך כזה ניתן לתקן עיוותים מרחביים בלבד. המדענים הראו, כי באופן מפתיע למדי, שימוש במערכת פשוטה זו מאפשר תיקון העיוותים של הבזק האור גם במימד הזמן. במילים אחרות, הבזק האור המתוקן יכול לחדוראת הרקמה, ולהגיע אל המטרה כשהוא ממוקד במרחב וגם פועל במשך זמן קצר. המדענים מקווים, כי מערכת זו תסייע, בעתיד, בפיתוח יישומים של קרני לייזרת ברפואה ובמיקרוסקופיה ביולוגית בעומק הרקמות, וכן במחקר בסיסי בתווכים מורכבים.

 

לאחר 100 ימים של איסוף נתונים באמצעות גלאי המבוסס על קסנון נוזלי, הפועל בעומק האדמה במעבדת גראן סאסו (Gran Sasso) שבאיטליה, לא נמצאו כל עדויות לקיומם של חלקיקים מאסיביים בעלי אינטראקציה חלשה עם חומר. חלקיקים אלה, המכונים בקיצור WIMPs, נחשבים למועמדים מובילים להוות את החומר האפל.

 

תצפיות קוסמולוגיות רבות מצביעות בעקביות על כך, שרק 17% מהחומר ביקום הוא "חומר רגיל", כפי שאנו מכירים אותו. יתר 83% עשויים מחומר שאינו פולט אור, כך שאיננו יכולים לראותו - אם כי כבידתו משפיעה על סביבתו. עובדה זו מתיישבת במידה מסוימת עם חיזויים הקשורים בפיסיקה של "עולם החלקיקים הזעירים", שכן הרחבה הכרחית של המודל הסטנדרטי - התיאוריה המקובלת בפיסיקה של חלקיקים - מובילה לתחזית שלפיה חלקיקים אקזוטיים וחדשים אכן קיימים, וחלקיקים אלה הם מועמדים מושלמים למלא את תפקידו של החומר האפל.

 

החיפוש אחר חלקיקי WIMPs מונע, אם כן, הן על-ידי מחקר בתחום הקוסמולוגיה, והן על-ידי מחקרים בפיסיקה של חלקיקים. רמז נוסף לקיומם מגיע מהעובדה שחישוב השכיחות שלהם מאז ימי המפץ הגדול תואם את הכמות החזויה של החומר האפל. מאחורי מחקר חלקיקי ה-WIMPs, והרצון לזהות אותם באופן ישיר, ניצבת השאיפה להשלים פיסה מרכזית החסרה בתמונת היקום שלנו.

 

טבעו ותכונותיו של החומר האפל נחקרים באמצעות מיגוון גישות ושיטות המספקות עדויות עקיפות בלבד. על פי החיזוי, מאסתם של חלקיקי ה-WIMPs דומה לזו של גרעיני האטומים, אבל הסיכוי שהם יתנגשו בגרעיני האטומים של חומר רגיל הוא זעום. לכן, קשה מאוד לגלותם. לפי תפיסה אחת, חלקיקים אלה יוצרים ענן עצום סביב הגבולות הנראים של הגלקסיה שלנו, וכדור-הארץ, יחד עם השמש, חוצים את הענן הזה במסעם דרך הגלקסיה. כך נוצרת "רוח של חלקיקי WIMP", אשר עשויה, מפעם לפעם, לפזר גרעיני אטומים בגלאים הממוקמים על כדור-הארץ, ולהשאיר כמויות קטנטנות של אנרגיה, אותה אפשר לזהות באמצעות מיכשור רגיש ביותר.

 

בניסוי ה-XENON100 משמשים 62 ק"ג של קסנון נוזלי כמעין מטרה לפגיעת חלקיקי WIMPs. הנוזל, בטמפרטורה של 90 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, מצוי במיכל של פלדת אל-חלד המצויד במערכת קירור אשר שומרת על תנאים קבועים. הניסוי ממוקם במעבדה התת-קרקעית מתחת להר גראן סאסו באיטליה, שם מגינה שכבת סלע בעובי 1,400 מטר על הגלאי מפני קרינת רקע קוסמית רדיואקטיבית. שכבות של חומרים בולעי קרינה - אקטיביים ופסיביים - המקיפים את הגלאי, מקנים לו הגנה נוספת. אלה כוללים 100 ק"ג של קסנון נוזלי פעיל הפולט הבזקי אור כאשר פוגעת בו קרינה רדיואקטיבית; כשתי טונות נחושת טהורה, 1.6 טונה פוליאתילן וכ-34 טונות של עופרת ומים. רכיבי הגלאי עשויים מחומרים טהורים, במטרה ליצור סביבה נקייה ככל האפשר מרעשי רקע.

 

חלקיקים המקיימים אינטראקציות עם החומר שבמיכל הקסנון הנוזלי מעוררים ומייננים את אטומי הקסנון, וכך גורמים לפליטה מיידית של אור מהבהב בתחום האולטרה-סגול. פליטה נוספת של אור מתרחשת בשלב מאוחר יותר, כתוצאה ממעברם של האלקטרונים המיוננים אשר חוצים את שכבות הנוזל. כאשר מגיעים אלקטרונים אלה לפני השטח, בו יש מעבר ממצב צבירה נוזלי לגזי, הם מואצים לתוך הגז ופולטים קרינה באורך גל זהה - 178 ננו-מטר. שני האותות, המיידי והמושהה, נקלטים על-ידי שתי מערכות גלאים, שאחת מהן ממוקמת בתחתית הנוזל, והשנייה בגז שמעליו. מדידתם של שני האותות בעת ובעונה אחת מאפשרת לפענח את רמת האנרגיה ואת המיקום המרחבי בהם התרחשה ההתנגשות, ולספק מידע על טבעה. היחס בין שני האותות והמיקום המדויק מאפשרים, בדרגת ודאות גבוהה, להבחין בין אותות שמקורם בחלקיקי WIMPs לבין רעשי רקע.

 

תוצאות שהתקבלו מניתוח נתונים שנאספו במשך כ-11 ימים, במהלך תקופת ההרצה של הניסוי באוקטובר ובנובמבר 2009, הובילו לקביעת סף עליון חדש לשיעור האינטראקציות של חלקיקי WIMPs - שיא עולמי מבחינת רמת הדיוק עבור חלקיקי WIMPs שמאסתם אינה עולה על זו של 80 פרוטונים. ממצאים אלה התפרסמו בשנת 2010 בכתב העת Physical Review Letters.

 

מחקר נוסף, שמטרתו למצוא את החומר האפל, התבצע במשך 100 ימים בין ינואר ליוני 2010, כאשר הנתונים נאספו באופן "עיוור", מבלי לכוון את החיפוש לטווח הרצוי. לאחר חשיפת הנתונים הרלבנטיים התגלו שלושה אירועים (התנגשויות) בטווח בו צפויות התנגשויות של חלקיקי WIMPs. התוצאות נמצאות בטווח הטעות הסטטיסטית של שני אירועים צפויים, שמקורם בקרינת רקע רדיואקטיבית. לכן, אין לטעון כי התגלו עדויות להימצאות חומר אפל, אבל לעומת זאת, נקבע סף עליון למידת העוצמה של האינטראקציות בין חלקיקי WIMPs לבין חומר רגיל. תוצאות אלה מספקות את התחום המדויק ביותר הידוע עד כה להימצאותו של החומר האפל, ומצמצמות את הטווח שחזו תיאוריות הסופר-סימטריה של פיסיקה של חלקיקים, המתייחסות לחומר האפל.

 

פרופ' גרוס: "בניסוי ה-XENON100 הופחתו רעשי הרקע במידה הגדולה יותר מכל ניסוי אחר ברחבי העולם, שניסהלהתחקות אחר החומר האפל. רעשי הרקע הפנימיים של המערכת, שמקורם בכמויות זעומות של קריפטון רדיואקטיבי המעורבבות באופן טבעי בקסנון, הופחתו בהצלחה חסרת תקדים, וביצועי הגלאי הלכו והשתפרו כתוצאה מניסוי וטעייה במהלך הפעלתו". בעוד הנתונים הולכים ונאספים, מתכוננים המדענים לדור הבא של הניסויים: גלאי ה-XENON1T יכיל 1,000 ק"ג של קסנון נוזלי כמטרה להתנגשויות של חלקיקי WIMPs באופן שיגביר את רגישותו פי 100, תוך צמצום נוסף של רעשי רקע.

 

במחקר הנוכחי השתתפו מדענים מ-14 מוסדות מחקר, מארה"ב (אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת רייס ביוסטון); מסין (אוניברסיטת ג'ייאו טונג בשנחאי); מצרפת (סובטק נאנט); מגרמניה (מכון מקס-פלנק בהיידלברג, אוניברסיטת מיינץ, וילהלמס יוניברסיטאט מונסטר); מישראל (מכון ויצמן למדע); מאיטליה (המעבדה הלאומית של גראן סאסו, INFN, אוניברסיטת בולוניה); מהולנד (ניחף אמסטרדם); מפורטוגל( אוניברסיטת קואימברה), ומשווייץ (אוניברסיטת ציריך).

 

חלקיקים של אהבה

יופי מבין בקוונטים ושדות
אבל מאיפה באות כל המחשבות
מתי כבר נחקור מה זאת תודעה
מתי כבר נבין מה זאת אהבה

העולם נברא בממדים עשרה
ששה התכווצו - נותרו רק ארבעה
ככה מוכיחים שחלקיקים הם חוטים -
שלי בשלך מתלפפים ולא מרפים