במחקר הנוכחי, שביצעו תלמיד המחקר ד"ר זיו שולמן והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר שמואל כהן, התגלה כי חלק מהכימוקינים הנוצרים בתאי האנדותל אינם מוצגים על פניהם. המדענים עקבו אחר הגיוס של קבוצה מסוימת של תאי חיסון הקרויה "תאים אפקטורים". זוהי אחת ה"יחידות המיוחדות" של מערכת החיסון: את הכשרתה היא מקבלת בבלוטות הלימפה, שם היא לומדת לזהות מחוללי מחלות (פתוגנים), ולאחר מכן היא חוזרת לזרם הדם כדי למצוא פתוגנים אלה, ולהשמיד אותם. כמו כל תאי הדם הלבנים, גם התאים האפקטורים זחלו באמצעות רגליים קטנות על דופן כלי דם באיזור חדירת פתוגן, אבל במקום לחוש בכימוקינים על פני השטח, הם השחילו את הרגליים אל תוך תאי האנדותל, כדי לחפש ולמצוא את הכימוקינים בתוכם. הכימוקינים הפנימיים מוחזקים בתוך שלפוחיות זעירות בתוך קירות תאי האנדותל המודלקים. התאים האפקטורים נעצרו בנקודות חיבור בין התאים, והחדירו את רגליהם דרך הקירות של מספר תאי אנדותל בעת ובעונה אחת, כדי ללכוד את הכימוקינים ברגע ששוחררו מהשלפוחיות ליד קרומי התאים. ברגע שקיבלו את המסרים הכימוקיניים הנכונים, הצליחו תאי החיסון לחצות את דופן כלי הדם לכיוון היעד הסופי שלהם ברקמה המודלקת.

 

 

 

 

תיפקוד תאי גזע תלוי בקיומה של סביבה תומכת, הקרויה "נישה", אשר צמודה לתא הגזע ומשמשת לו כבסיס. הנישה מגינה על תא הגזע, ומבקרת את התפתחותו ואת קצב החלוקה שלו. היא גם מפקחת על כך שיתמיין לסוג תא מסוים אך ורק בזמן המתאים. למעשה, מתפקדים הנישה ותא הגזע כיחידה אחת. במחקר חדש, שהתפרסם בכתב-העת PLoS Biology, הראו מדעני מכון ויצמן איך נוצרות יחידות אלה בזחלים של זבוב פירות. את המחקר ביצעו במעבדתה של ד"ר לילך גלבוע, מהמחלקה לבקרה ביולוגית, החוקרת הבתר-דוקטוריאלית ד"ר דנה גנץ ותלמידת המחקר תמר לנגיל.

 

בעובר המתפתח יש לתאם את היווצרותם של תאי הגזע ושל הנישות, כך שלכל תא תהיה נישה משלו. אך איך נעשה התיאום? המדעניות חקרו שחלות של זחלי זבוב פירות, וגילו דרך חכמה בה שומר הטבע על האיזון ביצירת היחידות: ההיווצרות של תאי הגזע וגם של הנישות נשלטת על-ידי אות ביוכימי יחיד. המדעניות הראו גם, שהאות עובר במסלול הורמונלי הדומה לזה השולט בביוץ אצל נשים: הוא יוצא מהמוח אל בלוטה המפרישה הורמונים, ומשם מגיע לשחלות.

 

השימוש באות הורמונלי יחיד עוזר להבטיח שכל התהליך יתוזמן בדייקנות מפליאה. בשחלה של זחל זבוב הפירות ישנן שתי קבוצות של תאים עובריים; האחת מיועדת להתפתח לנישות, והשנייה – לתאי גזע של רבייה, אשר בנקבה הבוגרת יספקו מאגר שוטף של ביצים. שתי קבוצות אלה של תאים עובריים ממשיכות להתרבות, עד להגעתו של אות הורמונלי המעודד את בניית הנישות בשחלות. בשלב הבא מגיע לשחלה גל נוסף של ההורמון, אך הפעם הוא גורם לתאים הקבוצה השנייה להפוך לתאי הגזע של השחלות. במילים אחרות, אותו אות מייצר קודם את ה"בית" לתא הגזע, ולאחר מכן את התא "המתגורר בו".

 

למעשה, יצירת הנישות לפני יצירת תאי הגזע היא חיונית ביותר. הנישות מתחזקות את תאי הגזע, וכך מסוגלת נקבת הזבוב הבוגרת, שבשחלותיה מצויות כעשרים יחידות תאי של גזע, לייצר עשרות ביצים מדי יום, במשך למעלה מחודש.

 

ממצאים אלה מספקים תובנות חשובות בנוגע ליחס בין תאי הגזע לבין הנישות שלהם. הבנה טובה יותר של האותות המולקולריים השולטים בהיווצרותם של יחידות תאי גזע עשויה לקדם שימוש עתידי בתאי גזע לחידוש איברי גוף פגועים.