בגיל 43 ד"ר ענת כהן-דייג היא נשיאה ומנכ"ל משותף של חברת "קומפיוג'ן" בע"מ, העוסקת במיזוג טכנולוגיות חישוביות מתקדמות עם ביולוגיה ורפואה, במטרה לבנות מודלים מדויקים של תהליכים ביולוגיים ברמה מולקולרית. מודלים אלה מהווים כלים מרכזיים בתהליכי מחקר ופיתוח שמכוונים לפיתוח תרופות ומערכות איבחון מתקדמות (ראו מסגרת).

 

ד"ר כהן-דייג היא נשיאה ומנכ"ל משותף של החברה יחד עם מרטין גרסטל, מבעלי החברה ומקימיה, שהוא גם חבר מועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע. במסגרת עבודתה היא אחראית על קביעת המדיניות והאסטרטגיה העסקית של החברה, המחקר והפיתוח, וכן על מערך הפטנטים, על גיוס כספים, וכמובן על הניהול השוטף. המשיכה של ד"ר כהן-דייג לניהול החלה עוד בתקופה שבה למדה לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תוך כדי לימודיה היא עבדה בחברת "תרכובות ברום", שם החלה בעזרה למזכירות המחלקה השונות, ובהמשך תמכה בכתיבת חומר טכני בתחום חדש אליו נכנסה החברה - פיתוח ביוצידים (חומרים לטיפול במים). עם סיום התואר הראשון הציעו לה ב"תרכובות ברום" להמשיך ללמוד מטעמם לתואר שני בכימיה או במינהל עסקים, ולהמשיך ולעבוד בחברה. ד"ר כהן-דייג: "כמובן שזה קסם לי, אבל כולם שם היו בעלי דוקטורט, ואני חשבתי לעצמי שאם כבר לחזור לשם, אז כשווה בן שווים, כלומר אחרי הדוקטורט. ואז נרשמתי ללימודי מוסמך בביולוגיה במכון ויצמן למדע. תוך כדי טיול באיטליה עם חברה, לאחר סיום התואר הראשון, הודיעו לשתינו שהתקבלנו ללימודים במכון. לא רצינו לחשוב על אופציה אחרת".

 

"החשיבה המדעית שלי ביסודה באה מהמכון", היא מספרת, "כאן למדתי להסתכל על התמונה הרחבה אך גם לשים לב לפרטים - למדתי 'לעשות מדע'. מעבר לעבודה שעשיתי בעצמי, נחשפתי למה שאחרים עושים. זה היה מעשיר באופן בלתי-רגיל, כל הדיונים במסדרונות, המפגשים עם סטודנטים מפקולטות אחרות, הסמינרים הפנימיים, וגם ההזדמנות לפגוש חוקרים חשובים מרחבי העולם בסמינרים בין-לאומיים. נוסף על כך, להיות מוקפת באנשים, עם מוטיבציה גבוהה, סקרנות אין סופית, ורעב ללמוד, במקום שבו יש תשתית עצומה של ידע בכל התחומים שמעניינים אותך, כל זה הופך את המקום הזה לקרקע פורייה ביותר למדענים צעירים. עד היום אני בקשר עם אנשים שלמדו איתי כאן. רובם התפתחו באקדמיה ובתעשייה והגיעו להישגים מאוד משמעותיים בארץ ובעולם.זו זכות גדולה בשבילי להיות חלק מהמקום הזה".

 

"הגעתי למכון בשנת 1989, והתחלתי, כפי שמקובל, בסדרת 'רוטציות' (עבודה במעבדות שונות, למשך זמן קצר, לצורך התנסות ואיתור מעבדה מתאימה לביצוע עבודת מחקר). בחרתי שלוש מעבדות שונות לגמרי, כדי ללמוד כמה שיותר, וכדי לבדוק במה ארצה להתמקד. עבדתי במעבדותיהם של פרופ' מיכאל אייזנבך, פרופ' ישראל פכט, ופרופ' מתי פרידקין. לאחר מכן בחרתי להמשיך במעבדתו של פרופ' פכט, במחלקה לאימונולוגיה, וסיימתי בהנחייתו תואר מוסמך בתחום האיתות החיסוני. במעבדה של ישראל נחשפתי לעבודה היסודית והמתודית שנדרשת במחקר ולמדתי המון גם מעמיתי למעבדה".

 

את עבודת הדוקטורט שלה, על מנגנוני התנועה של תאי זרע, סיימה ענת בהנחייתו של פרופ' מיכאל אייזנבך. "מעבר לתמיכה וההכוונה של מיכאל בתהליך החשיבה המדעית, ועבודת דוקטורט מרתקת, אפשר לומר שמיכאל זרק אותי למים העמוקים של כתיבת מאמרים מדעיים. ממנו למדתי מה זו כתיבה מדעית".

 

"לקראת סיום הדוקטורט ידעתי שלא אוכל לצאת מייד לחו"ל לביצוע מחקר בתר-דוקטוריאלי, בגלל עבודתו של בעלי, ולכן חיפשתי עבודה בתעשייה. די מהר מצאתי עבודה כעובדת מחקר ופיתוח בחברת 'אורג'ניקס', המפתחת ומוכרת מערכות איבחון למחלות זיהומיות. בעצם ההחלטה הזו הבנתי שאמשיך את דרכי בתעשייה ושלא אחזור לאקדמיה. זה גם חיזק אצלי את הנטייה לעסוק בתחום העסקי והניהולי של המדע, כפי שחוויתי בזמן עבודתי ב'תרכובות ברום'. ב'אורג'ניקס' עבדתי תחת מנהלת המו"פ, רוזט בקר, שהייתה המנטור הראשון שלי בתעשייה. כעבור שנה מינו אותי למנהלת פרויקט. לאחר שפיתחתי טכנולוגיה חדשה, בשיתוף עם עוד מדען, עברתי מ'אורג'ניקס' לחברת 'מיינדסנס', שעסקה בפיתוח מערכת לאיבחון מחלות נפש. שם ניהלתי את קבוצת המחקר ופיתוח".

 

בשנת 2002 עברה ד"ר כהן-דייג ל"קומפיוג'ן" כחלק מקבוצה שעסקה בפיתוח כיווני מחקר חדשים לחברה. אפשר לומר שהיא ממש צמחה עם החברה. "קומפיוג'ן" התמקדה אז ברפואה חישובית, ועל כהן-דייג הוטל לפתח את תחום האיבחון המולקולרי. במהלך העבודה, שכללה פיתוח והערכה של טכנולוגיות חדשות תוך שיתופי פעולה, היא עבדה בין היתר עם פרופ' ירון כהן ממכון ויצמן למדע. לאחר מכן היא עברה לתחום גילוי התרופות כמנהלת פרויקטים, וניהלה בעת ובעונה אחת מספר פרויקטים שביצעו קבוצות עובדים עם יכולות שונות ומגוונות - מאלגוריתמאים ועד ביולוגים.

 

"בתקופה זו שיפרתי מאוד את יכולות הניהול שלי", היא מספרת. "הניהול שלי לא בא רק ממקום של סמכות ניהולית, אלא יותר ממקום של רתימה והנעה של אנשים מוכשרים לפרויקט שמאתגר אותם אישית. מניסיוני, הגישה הזאת תורמת באופן ישיר להצלחת הפרויקט".

 

בהמשך ניהלה את תחום פיתוח המוצרים לאיבחון. שנה לאחר מכן מונתה לסמנכ"ל החברה, ובשנת 2009 מונתה למנכ"ל משותף. "צמחתי מתוך החברה תוך כדי מעבר בין התפקידים שונים. התחלתי מהעבודה במעבדה, והיום, כמנהלת, אני רואה את התמונה הרחבה ואחראית על ההנעה קדימה. יש בזה המון אחריות וגם הרבה מאוד סיפוק".

 

באחרונה, תחת הנהלתם של מרטין גרסטל וענת כהן-דייג, חתמה "קומפיוג'ן" על הסכם לשיתוף פעולה עם חברת "פייזר", שלפיו "קומפיוג'ן" תחזה ותגלה פפטידים בעלי פוטנציאל לשמש כתרופות בעבור "פייזר". "אנחנו מעוניינים לפעול במודל של גילוי על-פי דרישה", אומרת ד"ר כהן-דייג, "ועסקה זו היא הוכחת היתכנות למודל העסקי הזה, וכן למערכות גילוי התרופות שלנו".

ד"ר ענת כהן-דייג מתגוררת ברחובות, בקרבת מכון ויצמן למדע. היא נשואה ואם לשתי בנות: נועה (16) וגילי (12).   

 

 

 

 

 

בילדותה חלמה עדה יונת לעבוד ברפת, אך לגורל היו תוכנית אחרות בעבורה - פרופ' יונת היא כיום מדענית בתחום הביולוגיה המבנית, וידועה בכל העולם הודות לעבודתה החלוצית ולתגליותיה פורצות הדרך ביחס למבנה הריבוזום.

 

הריבוזומים הם "בתי החרושת לחלבון", המצויים בכל תא בגוף. הפרעה לתיפקוד הריבוזום תגרום למותו של התא. הבנת תיפקוד הריבוזום חיונית, בין היתר, לצורך תכנון יעיל של תרופות שימנעו את התרבותם של חיידקים גורמי מחלות, אולם מאמצים מחקריים רבים בתחום זה נכשלו. יונת לקחה על עצמה את המשימה - לחשוף את המבנה התלת-ממדי של הריבוזום - משימה שנחשבה באותה עת לבלתי-אפשרית. "כולם צחקו עלי, ואמרו שאני חולמת", היא מספרת.

 

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הלכה והתבססה התפיסה כי המבנה המרחבי של החלבון הוא שאחראי ליכולתו לתפקד. "מכון ויצמן למדע היה המקום היחידי בארץ שבו היו האמצעים לבצע מחקר בתחום הזה", אומרת פרופ' יונת, שנרשמה ללימודי תואר השלישי במחלקה לביולוגיה מבנית במכון, בהנחיית פרופ' וולפי טראוב. עם סיומם, בשנת 1965, יצאה למחקר בתר-דוקטוריאלי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, והתמחתה שם בקריסטלוגרפיה - שיטה לפיענוח המבנה המרחבי של חלבונים על סמך נתוני הפיזור של קרני רנטגן. בשנת 1970 חזרה למכון ויצמן, וייסדה בו מעבדה לקריסטלוגרפיה, שהיתה הראשונה מסוגה בישראל, ובמשך עשור - גם היחידה בארץ. "מכון ויצמן למדע נתן לי את החופש לעשות כל מה שנדרש לצורך המחקר".

 

כיום, מונעים מחקריה על-ידי השאיפה לתכנן תרופות טובות יותר. פרופ' יונת מפענחת מבנים של ריבוזומים השייכים לחיידקים מחוללי מחלות, ומנסה לגלות כיצד תרופות אנטיביוטיות משתלבות במבנים אלה ומפריעות להם, ומדוע חיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה.   

 

 

מה הקשר בין מדע לריצת מרתון? ד"ר אסתר (אסתי) קפולניק אומרת ששניהם מתנהלים במסלולים דומים, המתחילים בהצבת יעדים ברורים שלעיתים נראים רחוקים ושאפתניים, ושניהם יכולים להגיע אל היעדים האלה באמצעות תכנון מוקדם וביצוע קפדני. ובכל זאת, ההבדל ביניהם גרם לה לעזוב את המסלול המדעי, ולעבור, בריצה, אל מסלול החיים הבריאים.

 

ד"ר קפולניק היא מומחית לתהליכי שינוי. עבודת הדוקטורט שלה במחלקה להוראת המדעים של מכון ויצמן למדע, שבוצעה בהנחייתם של פרופ' אורי גניאל ופרופ' ניר אוריון, עסקה ב"איפיון תהליכי שינוי שעוברים מורים למדע ולטכנולוגיה בחטיבות הביניים בעקבות השתלמות ארוכת טווח". התובנות שרכשה במהלך המחקר הזה הובילו אותה למסקנה, כי שינוי מוצלח תלוי בהטמעת הרגלים המחייבים ליווי ותמיכה לאורך התהליך. "עיקרון זה", היא אומרת, "נכון כשמדובר בהכנסת תוכניות חדשות להוראת מדעים בכיתות בית-הספר, וגם בשינויים בתחומי חיים אחרים. התובנה הזאת הובילה אותי לבניית מודל העוסק בתהליכים הנפשיים המעורבים בשינוי, ומשלב מעקב אחר התהליכים האלה, זיהוי נקודות התורפה, ובניית מערכת של תמיכה המגבירה את סיכויי הטמעת השינוי".

 

עמידה ביעד אחד שהציבה לעצמה הובילה אותה עצמה לשינוי משמעותי בחייה. לאחר הכנה ואימונים היא התייצבה על קו הזינוק לריצת מרתון, אותה סיימה במקום הראשון בין הנשים בגילים 45 עד 50 . "כשחציתי את קו הגמר חשתי התעלות וסיפוק שהובילו אותי לתובנה, שאם אני יכולתי לעמוד ביעד הזה שהצבתי לעצמי, אני יכולה לסייע לאחרים לעמוד ביעדים שלהם". כך החליטה לעבור מעיסוקה בהוראת המדעים, ולהשתמש בידע ובשיטות העבודה שרכשה בעולם המדע לבניית תוכנית פעולה יעילה בתחום הפעילות הגופנית והחינוך לאורח חיים בריא.

 

היא החלה בפעילות במיגוון פרויקטים, וביניהם ייעוץ ואימון לבני הגיל השלישי, ואימון וליווי נשים בתחומים כמו שיפור כושר גופני וההגברת המסוגלות העצמית, מה שמתבטא בהמשך השיפור באיכות החיים. כל תוכנית כזאת כוללת פעילות אירובית (הליכה, ריצה) ופעילות לא אירובית (התעמלות משולב), המתבצעת במרחבים הפתוחים של הטבע. האימונים מלווים בשיחות ובהעברת ידע  עלאורח חיים בריא. במקביל היא ממשיכה לפתח את עצמה. בין היתר הרחיבה את פעילותה הספורטיווית אל מעבר לתחום 42 הקילומטרים של ריצת המרתון, וכיום היא עוסקת בטריאתלון - תחרות המשלבת ריצה,שחייה, ורכיבה על אופניים. במובן הזה, אפשר לומר שהשינוי בחייה-שלה עדיין מתגלגל.

 

ד"ר אסתר קפולניק קיבלה תואר ראשון בהגנת הצומח ותואר שני במיקרוביולוגיה מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ותואר שלישי ממדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע בתחום הוראת המדעים. היא עסקה בהוראת מדע וטכנולוגיה, ובהמשך לכך - בהכשרת מורים למדע ולטכנולוגיה. לאחר מכן למדה בתוכנית למדריכי כושר ופעילות גופנית, ובקורס למינהל עסקים. את הצורך בהוראה היא ממלאת כיום בהרצאות לציבור הרחב על אורח חיים בריא ובפעילות בוועד הארצי של רשת ערים בריאות בישראל.
 

 

 

 

הסביבה בה גדל ד"ר יוסי יאיון לא הכינה אותו לקריירה של פיסיקאי. הוא נולד במושב חקלאי בנגב המערבי, ולמד בבית-הספר האזורי הקטן. המורה לפיסיקה בתיכון היה סטודנט, שלקח ברכבו הפרטי את כל הכיתה - שלושה תלמידים ובהם יוסי יאיון - לניסויי מעבדה בבאר-שבע, מרחק 40 קילומטר מבית-הספר.

 

בכל זאת פיתח ד"ר יאיון אהבה למדע, בעיקר לפיסיקה, וכן עניין רב במחשבים. בגיל 10 קיבל מהוריו מחשב - רכישה יוצאת דופן בשנת 1979, ובגיל 14 זכה בתחרות תיכנות שאירגן מגזין מחשבים אמריקאי.

 

לאחר סיום לימודי תואר ראשון בפיסיקה ובהנדסת חשמל בטכניון הגיע למכון ויצמן למדע. ביום הראשון ללימודים חיכתה לו הפתעה משמחת: כפרס על הצטיינותו בבחינה בעל-פה הוא נשלח, יחד עם סטודנט מצטיין נוסף, לכנס מדעי ישראלי-ערבי שהתקיים בסיני בשנת 1995.

 

במהלך לימודיו במכון פיתח שיטת סריקה מיקרוסקופית חדשנית, והשתמש בה כדי ללמוד את התכונות החשמליות והאופטיות של מוליכים למחצה. לאחר מכן יצא למחקר בתר-דוקטוריאלי באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ושקל המשך קריירה אקדמית - אך בסופו של דבר התפתה להצטרף לתעשיית ההיי-טק.

 

באוגוסט 2007 הצטרף ד"ר יאיון לחברת ההזנק "מעבדות למדא", וכיום הוא מנהל פרויקט בחברה, הממוקמת בקריית ויצמן, סמוך למכון. הקירבה למכון ויצמן מעודדת קשר אישי עם מדעני המכון, ו"מעבדות למדא" אף משתמשת לעיתים בשירותים הטכניים של המכון. אולם לד"ר יאיון יש תזכורת מיידית ויום-יומית יותר לקשרים המחברים אותו למכון - ארבעה מתוך ששה בעלי תואר דוקטור שעובדים בחברה הם בוגרי מדרשת פיינברג.  

 

 

במקביל, הוא נמשך לפעילות בתחום החינוך המדעי, בהנהגת פרופ' עמוס דה-שליט, מנהל המדעי של המכון באותם ימים. פרופ' דה-שליט האמין, כי האנשים המתאימים ביותר לעיסוק בחינוך המדעי הם מי ש"עושים" את המדע: המדענים עצמם. קרוב לחמישים שנה לאחר מכן, ד"ר רשפון עדיין משתמש ב"אוצרות הטבע" של המכון לטובת פעילות מדעית-חינוכית. "מדהים לראות עד כמה גדלה היחידה לפעילות נוער (כיום - היחידה לצעירים במדע, צמ"ד, הפועלת במסגרת מכון דוידסון לחינוך מדעי).אוהלי הצבא ששאלנו בשנת 1964 הוחלפו בבונגלוס, ולאחר מכן בבנייני הכפר הבין-לאומי. כיום, יותר מ-30,000 תלמידים פוגשים מאות מדענים מדי שנה: במסגרת הרצאות מדעיות פופולריות, תחרויות מדעיות, חוגים, מחנות קיץ ועוד".

 

בשנת 1993 קיבל רשפון את פרס נשיא המדינה על עבודתו עם נוער שוחר מדע. בשנת 1998 ייסד את גן המדע על-שם קלור - מוזיאון מדע אינטראקטיבי, הראשון מסוגו בעולם, תחת כיפת השמים  - אותו הוא מנהל עד היום. גן המדע זכה בפרסים בין-לאומיים על יצירתיות ומקוריות. מפעל נוסף שייסד ד"ר רשפון, שנתיים לאחר מכן, הוא פסטיבל המדע של המכון.